דמוקרטיה זה לא דרישה מינימלאית. דמוקרטיה היא דרישה הרבה יותר גדולה מהבקשה לדיור בר השגה או הוזלת הגנים לפעוטות. דמוקרטיה זה הרבה יותר גדול מכותרות גדולות. הדרישה לדמוקרטיה מכילה בתוכה גם את האותיות הקטנות שבתוך הכותרות. דמוקרטיה זה גם הזכות לבנות לי בית. ואם הצלחתי לקנות או לבנות לי אחד כזה, אז דמוקרטיה זה גם הזכות שלי לשבור את הקיר בבית כדי שתהיה מרפסת כי אני נחנקת בשני החדרים האלה.
אז אני צריכה אישורים. וזה בסדר, כי לי אכפת שהמקום שאני אגור בו יהיה ראוי למגורים וכמה שיותר נעים לי, ולכם אכפת שחזות העיר תהיה יפה. ואתם צודקים. זה לא רק איך אני נראית בתוך הבית שלי זה גם איך העיר נראית כשכולנו בה ביחד. אתם, מצליחים לראות טוב יותר ממני את התמונה הכוללת של העיר. ובשביל לשמור על סדר אתם רוצים לבחון את השינויים שכל פרט בתוכה מבקש לעשות- וזה הגיוני.
אבל למה זה לוקח חודשים כל כך ארוכים? למה לפעמים אפילו שנים? למה זה דורש ממני כל כך הרבה טפסים ותלכי ותחזרי? ולמה זה כל כך יקר עד כדי כך שיש אנשים שחוסכים לאישורים ורק אז מזמינים שיפוצניק בשקל וחצי שישבור להם את הקיר? למה להוציא אישורים זה עניין כל כך מייגע? ואז מגיע מישהו עשיר כמו תשובה או גינדי או you name it ומאשר תוך חצי שנה בניית בניין שמכיל כפול כמה מאות מהקיר המסכן ששברת בבית?
זו דמוקרטיה? זה חופש?
אני רוצה להיות שווה לו. לעשיר. לא בכסף אלא ביחס אליי. אני לא רוצה שחיי יהפכו לריצה אחרי אישור לשבור קיר או אחרי כל המוסדות למיניהם. אני רוצה שיתייחסו אליי כמו שמתייחסים אליו. הוא יכול לאכול את הארוחה שלו ב10 גדלים של מזלגות מוזהבים, שיהנה. הוא יכול לרכוש בית גדול יותר ממני, נכון. בכיף. אבל למה הוא זכאי לשרות מהיר ויעיל יותר ממני? למה החוק מתכופף כשמדובר במישהו עשיר יותר או עבריין יותר? למה אלו שבאמצע צריכים לשלם במחיר חיים כבדים יותר? אני לא רוצה לפחד משוטר שנוסע אחריי בכביש אע"פ שלא עשיתי כלום. (מזכיר לי שפעם שוטר עצר אותי ותוך כדי שבדק רשיונות אמר לי לכבות את הסיגריה. לא ביקש. אמר לי "תכבי את הסיגריה". מה??? כשאמרתי לו שהוא מוזמן להתרחק מחלון הרכב אם היא מפריעה לו, הוא איים שיחרים לי את הרכב. מזל שאנחנו כמו באמריקה- השוטר הטוב והשוטר הרע כי חבר שלו הסביר לו במילים יפות שהוא, איך נאמר.. נופל עליי. ואומנם החוק מתיר לו, אבל האם יש בזה הגיון?). אני רוצה שבית המשפט ישפוט בצדק. מישהו זוכר מה המילה הזו טומנת בחובה? אנס שמקבל 8 חודשי עבודות שרות לעומת משליך נעל על שופטת בית המשפט העליון שמקבל 3 שנות מאסר בפועל- זה לא צדק. זה משחקי להטוטנות בקרקס שמה שמעניין אותו זה לגרום לכולם להתייחס אליו בכבוד. יראה זה לא כבוד, נכבדי בית המשפט. יראה זה פחד. וזה תקף לגבי רובנו כשהנתונים אומרים ש99.98% מהאזרחים העומדים למשפט מורשעים לעומת 0.02% (משלים ומושלם, אה?) מבעלי צווארון לבן שמורשעים. לא שעיני צרה על העשירים. שיהנו. מכל הלב. הם עבדו בשביל זה ומגיע להם שיחיו בנוחות שהם בוחרים. אבל למה זה משפיע עליי?
דמוקרטיה זה שלטון העם. העם לא שולט פה. העם מובל. כל פעם ע"י מישהו אחר שמחליפים בממוצע כל שנתיים. היד שמחזיקה את החבל משתנה אבל אנחנו עדיין קשורים בחבל בקצהו.
חושב שהקוטג' יקר? תפסיק לקנות אותו. במקום לחכות שמישהו יוריד למענך את המחירים, תשלוט בחייך אתה. נראה לך לא שפוי לעבוד 10 שעות ביממה? מהחלק הכי חיוני ומלא חיים שלך? תצמצם את מס' השעות. תחליף עבודה. תהיה יצירתי. אז יהיה לך מקרר בן 15 שנים בבית ולא כזה נוצץ וחדש, משוכלל. תסע במכונית שנת 99 במקום 2009, גם היא תקח אותך מנקודה A לנקודה B באותו הזמן שבו הלנד רובר שלידך תגיע בפקקים של איילון בבוקר. נראה לך מוגזם לשלם שכר דירה 2500 ש" ח לדירת חדר בת"א? אז אל תגור בת"א. הידעת שאם כל אחד היה משתמש בהגיון הפשוט הזה- המחירים בת"א לא היו מרקיעים עד לגובה הזה? מעצבן אותך לשלם על הטלפון 3000 ₪ ולא לקבל אחריות על המכשיר? תפסיק להחליף טלפון עם כל דגם חדש ותשלוט על הילד שלך שרוצה אייפד כי כולם רוצים. תצרוך כמה שאתה צריך. לא כמה שאתה רוצה.
רובנו מתחום הנורמל. חיים חיים ממוצעים. הולכים כל בוקר לעבודה של 10 שעות, משלמים שכר דירה מרקיע שחקים או ריבית על משכנתא (same same), רובנו מתעצבנים כשאנחנו נתקלים במוסדות ממשלתיים או בשרות של ספק שלא מתרשם מסוג הלקוח שאנחנו. רובנו יודעים שבשביל לקבל את מה שאנחנו רוצים אנחנו צריכים להפוך שולחנות. אבל רובנו לא רוצים בכך. ובכל זאת רובנו "נאלצים לעשות את זה". עדר. כאילו אבדה יכולת הבחירה. והיא לא באמת אבדה. אין חיה כזו. היא קיימת, רק המחיר שלה יכול להיות כבד. עכשיו תשאל את עצמך אם הוא כבד יותר מהנטל של חיים בתוך רוטינה של עבודה, שעתיים עם הילדים, טלוויזיה ולמיטה. כי אתה רוצה שיהיו לך כל כך הרבה דברים שאתה תעבוד את חייך לדעת בשביל להשיג אותם. אנחנו יכולים לבחור להפסיק לקבל שרות ממי שלא יודע לתת אותו. אנחנו יכולים להפסיק לטוס לחול אם היחס של פקידת משרד הפנים היה מחפיר. אני צמחונית. אני לבדי. לא אנסה לשכנע אנשים סביבי להפסיק לאכול בשר ולא אמנע מילדיי, כשיהיו כאלה, לאכול בשר. אני לבדי צמחונית. לי אין השפעה על שום תעשיית החי למיניה, ועדיין אם כל הצמחונים בעולם היו מתחילים מחר לאכול בשר, תעשיית החי בהחלט הייתה מרגישה את זה. רובנו אנשים טובים שרוצים להצליח לפנות קצת זמן להנות מהחיים שלהם בזמן שהם ממלאים את המטלות של מה שצריך. רובנו יודעים להבחין בין טוב לרע וללכת לפי המוסר והשכל הישר. תשנה אתה. ותפסיק לתקוע את המכונה שהיא הכח של כולנו ביחד.
תפסיק לכעוס ולבכות שגונבים אותך ובועטים בך. תתחיל לחיות כמו שאתה בוחר. תבחר מה שטוב לך. אל תדאג מה השכן שלך יעשה. גם אם הוא ישיג מליונים ואתה תשאר עני. כי בשביל מה שאתה באמת צריך אתה עובד קשה ומשיג. כבר יש לך. תזכיר את זה לעצמך. תפסיק לדאוג שאין מי שיפקח עלייך. כי רובנו טובים. רובנו רוצים את אותו הדבר. לרובנו יש Common sense ורובנו זה שלטון העם. זו דמוקרטיה.
|
האור מתוך החושך
בתגובה על באנו חושך לגרש
נירוואנה
בתגובה על מעל הכוכבים
נירוואנה
בתגובה על מרווחי הזמן
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הנקודה הבעייתית בדמוקרטיה היא שהיא לא שלטון העם, אלא שלטון הרוב. כל אחד מאיתנו הוא יחיד, וכשכך מיעוט. וכך נוצר מצב שאף אחד מאתנו לא שולט ומי שרוצה לשלוט די לו שיהיה רוב יחסי, כלומר גם אם הוא מיעוט ביחס לעם, אבל אין מיעוט אחר גדול ממנו, אז הוא שולט.
כך מתחילה הלהטוטנות של הקרקס שהזכרת.
אחד הרעיונות שמתפתחים לאחרונה כתשובה לכך נקרא דמוקרטיה עמוקה - שזו דמוקרטיה שמתבססת על מעורבות גדולה יותר של האינדיווידואל במערכת. היא באה לידי ביטוי ברעיון שנקרא שילוש חברתי - הפרדת השלטון לשלוש רשויות - מדינית, חברתית וכלכלית. הרעיון הוא ליצור מערכת כלכלית שפועלת ממניעים של דאגה לכלכלה בריאה, שהיא בעלת סמכויות עצמאיות משלה וכך בתקווה ליצור הפרדה בין הון לשלטון. המערכת השנייה - החברתית - תפעל ממניעים של חופש הפרט ותפעיל את מוסדות החינוך, התרבות והדת גם כן ממקום של סמכויות עצמאיות שאינן כפופות לגופים האחרים, וכך בתקווה ליצור תרבות שמתפתחת מהפרט - מכל אחד מאתנו. הגוף השלישי, המדיני, ישאר לדאוג לשיוויון זכויות וכשכך ישאר אמון על מערכת החוק. מתוך שכך תהיה לו סמכות להתערב לגופים האחרים במקרה שזכויות הפרט יפגעו, אבל הוא לא יתערב להם בקביעת מדיניות והתפתחות קדימה.
הרעיון הוא אבולוציה ולא רבולוציה של הדמוקרטיה הקיימת, וכשכך אפשר להתחיל לממש אותו מלמטה - מתוך עצמנו - בלי צורך לחכות שהחברה כולה תשתנה. הוא לא סותר, ולא יוצא נגד צורת השלטון הקיימת.
ישנה קבוצה שמתגבשת בארץ סביב רעיון זה, ובמקרה היא מקיימת מפגש היכרות ראשון במרכז בעוד יומיים (כבר יש פעילות שמתקיימת כבר מספר חודשים בצפון וליד ירושלים). למי שמתעניין:
http://www.facebook.com/events/445852835453810/
(יום שני, 22/10/2012, 19:00 - 22:00, יפו, אבן סינא 46)
בטח שניסיתי
ניסיתי גם להסתדר בלי בנק. זה "בלתי אפשרי". אגב, אפילו כרטיס אשראי זה "חובה" יש מקומות שאינם מקבלים מזומן ולא צ'קים ולא שום דבר חוץ מכרטיס אשראי. רציתי ללמוד אז הוצאתי כרטיס אשראי.
כן, אין לי ספק שההכרח לקיים חיים בצורה מסויימת הוא כמו חבל שקושר אותנו יחדיו ומצמיד אותנו לאיזה ציר עליו כולנו מסתחררים.
ועדיין, יש דברים שלא ניתן לקחת מאדם ויש דברים שלא ניתן לכפות על אדם.
כן, זו משימה "כמעט בלתי אפשרית" כמו שהגדרת אותה
כמעט זו מילת המפתח. ולעניות דעתי זו משימה הרבה פחות קשה מלחיות בשעבוד סביב עגל הזהב
זה לא מצפוני שמייסר אותי כי אם הרצון לחיות בשלווה, כולנו, ולהתעסק בדברים החשובים באמת.
ראה עצמך כאילו גוייסת :)
אני יכל להיות שותף שלך? :)
טוב, ברצינות, דמוקרטיה לא יכולה להתקיים בכנופיה
בכנופיה יש ראש וסגנים וחיילים
ובמדינה שלנו שולטות כנופיות. פעם זו ופעם אחרת
והכנופיות הללו לוקחות גלימה צחה בשם דמוקרטיה ומתכסים בה
ונדמה להם שכיפה אדומה לא רואה את הזאב
אבל היא רואה וגם צועקת זאב זאב, אבל אף אחד לא שומע
בג'ונגל הזה שנקרא "ממסד" כולם חרשים, ככה זה באגדות
אפשר ליצור כל מציאות דמיונית, מותר...
אז מה שנותר לך ידידתי זה לממש את המשפט:
אם אינך יכולה לנצח אותם - הצטרפי אליהם
ואם מצפונך מייסר אותך, המשיכי לצעוק זאב זאב
ולהבדיל מהאגדות, אני מוכן להצטרף אלייך
:)
לעניות דעתי- אל תצביע לאף אחד. כי אף אחד לא אמור להציל אותך או להחליט בשבילך. כולם ביחד יבחרו במוסר, ערכים והקשבה ללב- ואף אחד לא יזדקק למנהיג
אבל זה כבר סיפור אחר :)
:)