ברוסקין הוא ילד שונה ומוזר

תמיד לכולם הוא זר.

לא מפריע או עושה רע לאף אחד

לא לאחר ולא לפרפר

מתעסק בענייניו חולם על חלומותיו

מדי פעם מייך, לעצמו, או לסבובים

כשהוא מרגיש שזה יעשה אותם מרוצים

תמיד עוזר עם הסלים, לזקנות ולזקנים

ואת זמנו הפרטי מבלה עם עצמו, אף פעם לא בשדות זרים

הוא נטול חברים.

לא מתלונן, רק לא רוצה שיציקו לו

לא מכניס אף אחד לחיים, כולם מבטיחים

אבל לא מקיימים

יום אחד דמות שונה

נאמר לו "תשמע, אני תמיד איתך".

ככה זה יהיה, ותמיד היה.

לאט לאט מוריד מגננות, חסמים

מרשה לעצמו להיות פגיע, טבעי

אמיתי. מניח שאפשר להשען

הדמות לא תאפשר לו ליפול, לא תיתן

וככה אחרי שנה, הדמות התחרטה?

אבל הם עברו תהליך, הוא לא היה רע

הוא היה מתמסר, נתן מעצמו ללא סוף

ובסוף מסתבר, שגם הפעם הוא חוטף את האגרוף

וככה בשיא האדישות, הדמות ממשיכה הלאה

והוא על מרוסק על הקרשים, מלא עצב, וריק מבפנים.

הפעם, זה היה קשה, הוא הוריד מגננות

ובסוף, נקבר מתחת לחומות

ברוסקין, כואב על האדישות, משלם על טיפשות

אבל הוא באמת רצה להתמסר לתמימות

אמרו לו שזה בסדר, שככה צריך, אבל את

המאמץ שעזה, אף אחד לא מעריך. בסוף

הכל הפוך, מסתבר שהוא דחוי, ולא באמת ראוי

חוזר לעצמו, מתכנס לעולמים

ושלא יגידו לו שהוא טועה, באף יום מן הימים