זוכרים את הרגע ההוא מתחת לחופה, כשהבטתם זה לעיני זו ונשבעתם לחיות יחדיו לעד, כ"יחידה סגורה" ואינטימית ?  ואז... התחלתם את החיים המשותפים, למדתם לראות זה את זו גם בשעות פחות טובות של היום והלילה...עם פיג'מה (ובלי), עם "כאב ראש", עם החותנת....

אז תגידו את האמת- לא חלפה לכם מאז בראש לפחות פעם או פעמיים המחשבה שאולי מונוגמיה נצחית היא מוגבלת מעט ?

אם מחשבה מסוג זה ביקרה אצלכם,- אתם בחברה טובה.

השבוע קראתי את "בארבע עיניים"- על חיי האהבה של סימון דה בובואר וסארטר- שני הפילוסופים הצרפתים הדגולים שחיי הזוגיות הפתוחים שלהם הפכו לשם דבר.

מעבר לחוויית הקריאה ה"מציצנית" משהו לתוך חייהם של שני אנשים מרתקים ואינספור בני/בנות זוגם המתחלפים ללא הרף, מספק הספר גם חשיפה למודל אלטרנטיבי- מודל של מחוייבות רגשית מלאה וחשיפה אינטימית ללא גבולות ,ובצידן פתיחות מינית בלתי מוגבלת.

האם זה מוצלח יותר מהמודל המונוגמי ? אני לא בטוחה - אין ספק שזוגיות מהסוג של סארטר ודה בובואר דרשה אומץ וחייבה הרבה "תמרונים ופעלולים" מורכבים על מנת שתיצלח.

כנראה שהתועלות קיימות בשני המקרים רק המחיר משתנה- והשאלה שתמיד עומדת היא- מה המחיר שמעדיפים לשלם.

הספר מרתק - אתם מוזמנים לקרוא את הביקורת עליו באתר שלי:

http://apriori.co.il/books.asp