יום אביבי שטוף שמש צהרי היום וחם..הנץ הדואה מעל הסלע המונח אלפי שנים במקום מפגש הדרכים המובילות מכל רחבי הארץ לכיוון העמק. הנץ הבחין בארבעת הדמויות שכל אחת מגיעה מדרך אחרת, הם מתקרבים לסלע שבצומת. פסעו לאיטם בגלימות שגלשו וכיסו את כל גופם,חבושים בכובעים רחבי השולים שכיסו את ראשם והטילו צל מעוגל על השביל המאובק ,משקפי השמש הצבעוניים שנראו כמו עיני חרקים כיסו חלק ניכר מפניהם. הנץ התעלם ורק הוסיף אותם לפרט מידע ועקב אחרי הלכתם האיטית והעצלה בחום היום. סיכוי שאולי ציפור שיר קטנה תפחד .ותתעופף מאימת הצועד, טרף מהיר לנץ זריז. הראשון מבין ההולכים הגיע ועמד נשען על הסלע בצדו המוצל המשקיף אל העמק. כובעו חום כהה ותרמילו גם הוא עשוי מאותו העור ומאותו הצבע. הניח ההלך תרמילו על הקרקע שלף את חמת המים העשויה מעור כהה, הרים ראשו והזליף מים ישירות לגרונו, לא קימץ. כבר קרוב הוא לעמק. שם המים זמינים ,בנתיים הגיע ההלך מצפון מערב. הניד ראשו בברכה עיניו מוסתרות במשקפיים הצבעוניות שכיסו על פניו . הניח תרמילו הסיר את כובעו החום בהיר מראשו, נופף בו על פניו, כיסה ראשו שוב ושלף את חמת המים החומה בהירה מתרמיל העור החום בהיר שמונח היה על אבן שטוחה לצידו. כמעט יחדיו הגיעו השניים האחרים. הנידו ראש בברכת שלום אחד בכובע ותרמיל עור שחור, ואחר בכובע עור ותרמיל לבן מבהיק.הצטופפו מעט שהצל יספיק לכולם. לגמו בשתיקה את המים הפושרים, פנה בעל הכובע החום בהיר :"איך זה שכולכם עם גלימות צהובות? זה נוגד את דרכי אמונתו הדוגלת בלבן כסמל לשלום ואחווה נצחיים.." הגיב בעל הכובע השחור. "נכון, הלבן הוא המקודש, אז למה אתה עוטה גלימה כחולה?" "ירוקה "אמר בעל הכובע החום כהה "כולכם עוטים גלימות ירוקות." בעל הכובע הלבן שתק, ונסוג כמה צעדים לאחור. "אני רואה ברור" טען החום בהיר.." אני רואה ברור את הכחול של גלימתכם." "ירוק כמו העשב "צעק לעברו החום כהה "אתם עוטים כחול ככופרים. אין בכם אמונה." במבט מאיים התקרבו אליו החום בהיר והחום כהה , הוא שלף חרב והניף למולם. החום כהה לא היסס שלף את חרבו ודקר את השחור בחזהו ומיד נצבעה כל גלימתו בדם. החום כהה שלף גם הוא את חרבו לפגוע בכופר הלבוש בצבע שנוגד את אמונתו. החום בהיר זריז יותר צבע גם גלימה זו בדם. הלבן הרים ידיו ושאל:"מה צבע גלימתך?" "לבן צך וצח" ענה בעל הכובע החום כהה. " אכן כן" זה מה שאני רואה.." "בוא נסתלק מכאן "הפטיר החום כהה והם החלו לרדת בדרך לכיוון העמק המוקף בהרים כהים בעלי עטרת שלג לבנה, נהר זרם בים פרדסים ושדות ירוקים. "תגיד " שאל החום כהה" למה לא התערבת ואמרת דבר על גלימתי?" "אני בוחר בדרך שאומרת ,שמי שמניף חרב מגואלת בדם הוא תמיד צודק" אחז בידו ופסעו אט אט בדרך היורדת לעמק השווה משאירים מאחור את סלע המחלוקת רווי הדם.. "עוד דבר" אמר הלבן משפיל עיניו,, "אני גם עיוור צבעים.." "אה" הגיב החום כהה.. |