הנה אני יושבת כאן, משחילה מילים על חוט חרוז לבן ביישן, חרוז ורדרד מתוק להתפקע ועוד אחד שובב ומתפנק מדמיינת אהבות שאננות, זקופות קומה, שנהביות גם מתייסרות אחת או שתיים לקינוח, למען האיזון רוקמת שָדוֹת פרפריים, שמשות רגשניות, רפרוף של מלאכים מצמיחה כנפיים ללבבות ודואה ...
שם למטה ניצים התותחים בדו-קרב אינטימי חבוקים למוות הנהרות בסמטאות זועקים מן האדמה ואות אַיִן.
כל הזכויות שמורות לאריאן סולאל |