כותרות TheMarker >
    ';

    כמה רחוק ללכת?

    האישי הוא הפוליטי, ולהיפך. אני אתייחס כאן לרעיונות והתהליכים, החברתיים, הסביבתיים והבין-אישיים, שמשפיעים על כולנו.

    0

    צריך אומץ כדי לצאת לרחובות

    4 תגובות   יום ראשון, 1/7/12, 07:54

    השבוע הזה לא הלכתי, למרות שרציתי, להפגנות נגד אפליית הנכים ועובדי הקבלן ודיכוי התארגנות עובדים והטייקונים והאלימות בתל אביב וחיפה וירושלים וקרית שמונה ומודיעין ובמאהלים. יש כל כך הרבה עוולות, שמעוררות כל כך הרבה תסכול וחשוב להתייצב נגדן, אבל אני פשוט לא יכולה. אני לא יכולה לעבוד ולטפל בילדים ולהתנדב וללכת לכולן. אבל אני גם לא יכולה לשתוק ולהניח לניצול ולעוול ומצוקה להימשך עוד עוד.

    לכן אני הולכת לצעדת המליון ב14 ביולי.

     

    לכל אחת מההפגנות האלה באים עשרות, מאות או לכל היותר אלפי אנשים, ואז אפשר להגיד עליהם שזאת לא המחאה של העם מהשנה שעברה, ושאלה סתם אנרכיסטים שרוצים להרוס פה את הסדר החברתי. כאילו שיש מישהו שרוצה לגרום להרס ואנרכיה ומלחמת הכל בכל. כאילו ששתי זכוכיות שנשברו יכולות למחוק מחאה מתמשכת של מאות אלפים. כאילו אלפי אנשים צעירים שעוזבים את עבודתם ולימודיהם ובילוייהם ומשפחתם ונוסעים לעיר ושוהים בה שעות מזמנם, עושים זאת לא מתוך כאב ותסכול, לא מתוך תקווה ואחריות ומחוייבות לילדים שלנו, אלא סתם כי משעמם להם. בגלל זה הם מכינים שלטים על צדק חברתי ומדינת רווחה, ומבקשים מהשוטרים להימנע מלהפריע לאזרח בעת מילוי תפקידו. אבל השוטרים, שכבר לפני חודשים קיבלו הנחיות שההשראה להן אם לא הגיעה מסוריה הגיעה מוול-סטריט, עושים מה שאמרו להם ובועטים, חונקים, מושכים בשערות, גוררים, דוחפים, מכים, ומשקרים.

     

    המשטר והשוטרים מצליחים. לקראת ההפגנות הבאות כל אחד מאיתנו פוחד. אבל כל אחד שואל את עצמו: האם אתה אדם אמיץ? כי כל אחד יודע שהזמן לגלות אומץ הוא לא כשמתברר לך בגיל עשר שאתה קוסם שצריך לעמוד לבד מול הרעים ולהציל את החופש ולהציל את העולם, אלא עכשיו, כאן, כשצריך להתגבר על הפחד ולעמוד מול אנשים שבכלל לא נמצאים כאן, יחד עם אנשים שלכאורע היו יכולים לעשות את זה גם בלעדיך. שזה המקום בו צריך להיות אמיץ. שזה המקום בו צריך להציל את החופש, להציל את העולם.

    לכן אני הולכת לצעדת המליון ב14 ביולי.

     

     

    אני הצטרפתי למחאת הצדק החברתי כי לי, כמו לאנשים רבים בעולם, נמאס משיטת הניצול. נמאס לנצל. נמאס שמיליוני ילדים בעולם מתים מרעב, כי במדינות ה"מפותחות" שלנו משמידים מזון כדי שמחירו לא יירד. לא הגעתי למחאה בגלל הקוטג' ולא בגלל קושי לשכור דירה ולגמור את החודש, כי במקרה נולדתי דור קודם ואני מצליחה לשלם את המשכנתא ואפילו לחסוך. אבל אני לא מצליחה לגדל את הילדים שלי בלי לדאוג להם, לדאוג באיזה חברה הם יצטרכו לחיות. אני לא רוצה שהמורים שלהם יהיו עובדי-קבלן בלי תנאי מחיה בסיסיים, שבכיתות שלהם יהיו ארבעים ילדים שרובם מקבלים תרופות כדי להיות בשקט, שבבתי-הספר שלהם תהיה אלימות שהם ייאלצו להמשיך לסבול. אני לא רוצה שלסביהם, שעבדו כל חייהם ושילמו ביטוח לאומי, לא יהיה מספיק כסף לתרופות ולטיפול סיעודי, שהם יאושפזו בבתי-חולים עם רופאים שעושים טעויות קטלניות מרוב עייפות, ועם אחיות שלא מספיקות להאכיל חולים מורעבים, כי אין מספיק תקנים, כי מערכת הבריאות קורסת. אני לא רוצה שהם יגדלו בחברה ששונאת פליטים, חרדים, ערבים, מתנחלים, שמאלנים, אתיופים, ימנים, ואת כל שאר ה"אחרים". בחברה שבה לא חשוב מה יעשו, מישהו ישנא אותם. בחברה שטופת דעות קדומות, אלימות ופחד. בחברה שאין בעתידה דבר מלבד מאבקים ומלחמות. אני רוצה שהם יגדלו בחברה שיש בה פחות שפע, ויותר אהבה וערבות הדדית.

     

    בקיץ שעבר יצאנו לרחובות, דרשנו שינוי, והתחלנו לעשות אותו. שינינו את המודעות החברתית, האזרחית והכלכלית. שינינו את הרגלי הצריכה, את ההעדפות הפוליטיות, ובעיקר את תחושות האדישות וחוסר האונים. עשרות אלפי אנשים התחילו לפעול במאות ארגונים כדי לקדם פה חברה דמוקרטית, נקיה ומאוחדת יותר. יצרנו עיתון עצמאי, בנק חברתי וחנויות קואופרטיביות, הובלנו הפגנות למען ניצולי שואה ועולים מרוסיה, קריאה לשחרור גלעד שליט, שביתות ששינו תעסוקה של עובדי קבלן, מחאות שמנעו מיצרנים להעלות מחירים, מאבק ברפורמת הדיור המושחתת והמפלה, מאבק לשוויון בנטל השירות שהביא לשינוי המפה הפוליטית, אגב עליית מפלגות שחרתו את הנושא החברתי על דגלן. וזאת, כמובן, רק ההתחלה. וזה רק החלק שלנו במה שמשתנה בעולם.

     

    עשינו שינוי, אבל השינוי יגדל ככל שמספרנו יגדל. עשינו שינוי, אבל אנחנו צריכים גם שינוי של אחרים, של התקשורת, של הכלכלה המידרדרת, של הממשלה. השינוי מתחיל מבפנים, אבל הוא צריך להגיע החוצה.

    לכן אני הולכת לצעדת המליון ב14 ביולי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/7/12 09:48:
      מעורבות בנעשה היא לדעתי דבר חיובי. כוונתי מעורבות בכל מה שקשור לעולמו של המתערב, בית הספר בו לומדים ילדיו, השכונה בה הוא חי, וכמובן המדינה שלו. אבל יש הבדל בין מעורבויות מצומצמות, כמו בית הספר, שאמנם מושפע ממדיניות המדינה, אך נושא עמו גם בעיות מקומיות. ובין הנעשה במדינה. בשנה שעברה ההפגנות נכשלו בגלל ה"סלט" שהן היו נגדו. הפגנה ממוקדת, סיכוייה גדולים יותר.לדעתי, הפנייה המרכזית צריכה להיות בכיוון הבחירות. אם הממשלה הזאת מאכזבת אותנו, וכאן תבוא רשימה במה האכזבה, אנחנו רוצים ממשלה אחרת. התמקדות כזאת תישא פרי. מה שהיה בשנה שעברה הביא את וועדת טרכטנברג נטולת ההשפעה. בינתיים השנה אנו עדים לרעש , הרבה רעש. זה לא עוזר.
        1/7/12 18:39:

      בכנות עוררת בי ספקות.

      הביטי אני למחאות הללו לא אלך,

      כי אם אלה המנהיגים אני לא שם.

      בנוסף, בעין מפוכחת, ואת לא נשמעת לי חסרת תבונה,

      אלא אדרבה, יש שכל בקודקודך - האם אכן את חושבת,

      שכל כך רע לנו כאן? והאם באמת ובתמים, הבעיה היא הקוטג'?

      ורק שימי לב, איך מודיעין היפה שלך, מלאה בווילות וובתים שהינם פאר.

      והרי מודיעין דווקא ראשיתה היתה לפתור בעיות.


      אסתי לו לעצתי שמעי, שבי עם ילדך, החמוד בוודאי,

      שחקי איתו לימדי איתו השתובבי איתו.

      ההפגנות האלה לא יובילו לשום מקום,

      בנך רק ילמד דברים רעים שם.


      ואיך שלא יהיה, הצליחי בכל דרך שתפני.

      והערב יש גמר אליפות אירופה, 

      בופון יותר מעניין מסתיו שפירקריצה

        1/7/12 09:27:
      בסוף היינו גם בהפגנה אתמול, והיה שמח, חגיגי ושקט. היו מעט שוטרים, בעיקר שוטרות, והכל עבר בשלום ובטוב. הילד שלי, בן ה9, הסביר לי שהוא לא בא להפגנות האלה מרצון, ואני כבר נבהלתי שהוא חושב שאנחנו מחייבים אותו, ואז הוא המשיך את ההסבר ואמר שההפגנות משעממות אותו, אבל הוא בא כי זה חשוב. אני איתו.

      ארכיון

      פרופיל

      אסתי הורן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין