עמדה ליד העץ הגדול בגן הילדים, ילדה לזוג עולים חדשים, בבית דיברו רומנית וכאן בגן שפה חדשה - עברית

חשה אבודה, מסביב הילדים שיחקו בחבורות קטנות וגדולות והיא....לא שייכת.

נכון ילדים מתחברים במהירות שפה אינה מהווה מכשול ובכל זאת היה שם באוויר משהו אחר - לא שייכת.

הגננת הבטיחה כי עם כלי הנגרות החדשים שיגיעו לגן הילדים יוכלו להכין לבד שי לאבא ואמא,

חיכתה בכל יום ...שאולי היום יהיה היום הגדול והיא תוכל להביע את אשר תיכננה כמתנה לאמא ואבא, אבל...
הכלים לא הגיעו.....

בהפסקה התישבה תחת העץ הגדול בחצר וחיכתה כי הגננת תקיש בתוף כדי להיכנס לשיעור ריכוז.
.."מחר יום מיוחד - אמרה הגננת - אנחנו מצטלמים לתמונת מזכרת של סוף השנה ואני מבקשת להגיע בחולצה לבנה"

ניסתה לחשוב בתוך עצמה מתי לבשה חולצה לבנה....נראה לה שלא הייתה לה.... סבתא תפרה את שימלותיה ...

אולי בכ"ז ישנה חולצה לבנה והיא אינה זוכרת.....

בבוקר הגיעה לגן עם שמלה חגיגית ופרחונית....והילדים בגן....כולם בחולצה לבנה.....בושה ונכלמת היססה בכניסה...

חשה ביד חמה על כתפה.....זה בסדר יקירה...זו רק תמונה...ואת כל כך חגיגית.....
הגננת הביטה בה בעיניים מלטפות כמבינה....