כשאני מרפרף בתקופה האחרונה בכותרות העיתונים בעולם, כל כתבה שניה אומרת..

"צפון קוריאה ביצעה ניסויים בטיל חדש"

"ארה"ב ניסתה פצצה חודרת בונקרים"

"איראן שיגרה טיל ימי/יבשתי/אווירי חדש"

"רוסיה הודיעה על ניסוי מוצלח בטיל גרעיני"

"צרפת ביצעה ניסוי בצוללת גרעין חדשה"

"טורקיה הודיעה על ספינת טילים חדשה".....

"פקיסטן שיגרה ככה וככה"

"הודו חשפה טיל כזה וכזה"

"ההוא חימש את זה וההם רכשו את הזה........"

העולם סובל מזיהום, משבר כלכלי ומשברים הומניטריים אך המדינות כולן אצות ורצות להשיג את פצצת המצרר בכדי לפוצץ את הצורר המצמרר. ואם אין צורר? לא נורא.. נמצא כבר מישהו לשנוא.

מרוץ החימוש הפך גלובאלי וכמות הכספים המושקעת בנשק היא פי כמה וכמה מהנדרש בכדי לפתור לפחות מחצית מהבעיות הנ"ל, כאשר למיותר לציין כי מרוץ החימוש עצמו רק מעצים ומחריף חלק מהבעיות הנ"ל במקום לפותרן.

מעניין אותי לדעת מה יקרה כאשר מישהו יצית את הניצוץ, או כאשר גנרל זה או אחר ילחץ על הכפתור בכדי להצדיק את משכורתו השמנה או כרסו העגלגלה. זה לא שאלה של אם, זו שאלה של מתי, וזה קרה כבר בהיסטוריה האנושית.

אין כמו מלחמה בכדי להציל את הכלכלה, להביא את הגאולה וחשוב מכל - להעסיק את ההמון בטרם זה האחרון יפתח במלחמתו שלו נגד ריבונו הנבחר.

חבל מאוד,

אבל כל כך אנושי.

נ.ב: כמה טוב להיות מדען טילים. מאלו המפתחים את מנוע הדלק המוצק.... או אולי מאלו המפתחים את המרעום הברומטרי....או  בעצם אלו המפתחים את הזנב המתקפל וכן השיגור. סוג של גאווה.

"אמא מהר! תדליקי טלויזיה! מראים את הטיל שלי בטלויזיה הורג כמה אלפי אנשים!". איזו

גאווה לאמא הפולנייה!

"אוי הבן שלי כזה בחור מוכשר, הוא בנה טיל שהרג אלפי אנשים. איזה ילד טוב, פשוט חלום של כל אמא!"