שיר ישן שלא נס ליחו יושב מולה עולם שלה של עגילים ומחרוזות של שערות וקרחות
יושב מולה עולם שלה של סיפורים והזיות של מבטים חופני כמוסות
יושב מולה עולם שלה בדים בדים בערמות פותחים סוגרים לי רמיזות
יושב מולה עולם שלה צדפים בחוף קוצפים גלים גלים גלים בחלומות
גלים שלי גלים...שלה בזמן שלי בזמן ...שלה עולם ...שלי עולם ...שלה
|
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הוספת תגובהבדים בדים
בערמות
פותחים סוגרים
לי
רמיזות
אכן, זה העולם שלה, כביכול סתום אך לאורך כל הרמיזות על עולמה, ברור כבר שאתה לא זר לו.
בנוף האורבני נמצא נוף אנושי רב גוני
אצלך, כאילו העולם עצר מלכת
יודע לעצור להקפיא את התמונה הנבטת ולהתבונן בה לעומק
במילים פשוטות כמו הפשטות הזו בכל אחד מהעגילים והשרשראות העוטרים את הדמות שביחד יוצרים מכלול מעניין.
נאה !! נאה ביותר שירך אהוד
אהבתי
ניכר ?