כותרות TheMarker >
    ';

    קריאת רשות

    בעיקר טקסטים על תרבות במובן העתיק שלה, גם פובליציסטיקה וכמה דברים אישיים. אשתדל שלא להתלהם. בלי נדר.

    0

    נובל לספרות לאליס מונרו

    66 תגובות   יום שני, 2/7/12, 20:40

              פרס נובל בספרות לאליס מונרו*


     "זה פשוט כמו מרים המגדלית המזדיינת, זה מה שהיה. והוא כזה תינוק בכל מה שקשור למין, פשוט בא לי להקיא מזה. עכשיו יש לה חברות שהיא יכולה לדבר איתן. לכולן יש סיפורים. כמה מהן היא הכירה עוד קודם לכן. אבל לא כפי שהיא מכירה אותן עכשיו. הן מתוודות זו באוזני זו ושותות וצוחקות עד שהן בוכות. הן אומרות שהן פשוט לא מאמינות. גברים. מה הם עושים? זה כל כך מטומטם ודוחה. פשוט לא ייאמן. משום כך זה נכון" 

    (הסיפור "פרוזה" מתוך "יותר מדי אושר" בתרגום דנה אלעזר, הוצאת  זמורה ביתן).

    ''

    אליס מונרו הצעירה, אמצע שנות ה-60                                                                                      

     דומה שבשני העשורים האחרונים זכו בפרס נובל לספרות יותר נשים מאי פעם. כמו כן נרשמת עלייה מתמדת בזכיית נשים בפרסים היוקרתיים ביותר לספרות: הבוקר הבריטי, ה-national Book award האמריקאי, והגונקור הצרפתי. מ-1991 זכו בפרס נובל לספרות שש נשים-שליש ממספר הזוכים: נאדין גורדימר, טוני מוריסון, ויסלבה שימבורסקה, אלפרידה ילינק, דוריס לסינג והרטה מילר.

    בשנים האחרונות מוזכרות שתי סופרות, במקרה שתיהן קנדיות, כמועמדות לנובל ספרותי: מרגרט אטווד, נובליסטית ותיקה  ומוערכת שזכתה באינספור פרסים ספרותיים על ספריה הבולטים: "עין החתול", "יומנה של שפחה", "האישה האכילה" ו"אל פני המים", ואליס מונרו, סופרת שהיתה מוכרת פחות לקורא הישראלי ושמה פרץ לתודעה הציבורית רק בשנים האחרונות, עם תרגום ספריה לעברית.

    מונרו ילידת אונטריו, קנדה, היא היום בת 80. כתיבתה היא בעיקר סיפורים קצרים ונובלות. שנות הכתיבה שלה שמתפרשות על  חמישה עשורים, הניבו רומן אחד בלבד: "חיי נערות ונשים". ואף על פי כן, בדומה לצ’כוב, לברנרד מלמוד, ולפלאנרי אוקונור (שלא זכו בפרס) היא ראויה על כתיבתה הכה ייחודית לנובל ספרותי . לקראת הפרס שיחולק כתמיד ב-10 לדצמבר, תתפרסם כתמיד רשימת חמשת המועמדים הסופיים כבר בקיץ הקרב ובא. יש תקדימים לזוכים שאינם נובליסטים. המחזאי הבריטי הרולד פינטר זכה ב-2005. המשוררים ויסלבה שימבורסקה ושימוס היני שזכו בשנות ה-90. גם סמואל בקט זכה על מכלול יצירתו שכוללת מחזות וסיפורים קצרים.

    ''

    מונרו בצעירותה.

    כתיבתה של מונרו מאופיינת בעוצמה נשית, בנקודת מבט ובאלמנטים של זהות ואפיון דמויות שרק אישה מסוגלת לה. הגיבורים ובעיקר הגיבורות שלה הן נשים שנחשפות כמו חוט חשמל נטול הארקה. רובן נשים בשלות, נשואות או גרושות שנוכחות של גבר בחייהן או ההיעדר שלה, תוקפים ומתנפלים עליהן בברוטאליות וללא רחם.

    ג’ונתן פראנזן, הסופר האמריקאי המוערך והמצליח, כותב בהקדמה לספרה "הבריחה", שיר הלל לסגנונה הספרותי, שהיא לדעתו, הסופרת הגדולה ביותר בצפון אמריקה. "יותר מכל סופר אחר מאז צ’כוב, מונרו משיגה בכל אחד מסיפוריה שלמות כמו נונשלאנטית בהצגת מסכת חיים.מאז ומעולם היה לה כישרון גאוני לפיתוח רגעים של התגלות נשגבת, לקילוף אריזתם והגשתם לקורא. הרגעים שהיא דבקה בהם הם רגעים של מעשה דרמטי, הרה גורל, בלתי הפיך".

    שניים מקבצי סיפוריה: "בריחה" ו"יותר מדי אושר" גרמו לבריטים להעניק לה את פרס הבוקר היוקרתי, בנימוק ש"כל סיפור קצר שלה מכיל כל כך הרבה עומק, תבונה ודיוק,שסופרים אחרים מביאים אחרי חיים שלמים של יצירה". גם האינדיפנדנט קרא לה "הצ’כוב של הסיפור הקצר".

    ני הצטמררתי לפני שנתיים מהקובץ "בריחה". היו בו 8 סיפורים עמוקים, מדויקים ומרגשים שבשלושה מהם מופיעה אותה גיבורה בשלבים שונים בחייה. כל הסיפורים היו על נשים שהטירוף של החיים המודרניים נוחת עליהם: הן נאלצות להתגבר על אובדן שפיות של בני משפחה, התרחקות ובוגדנות של הורים מצד אחד, וילדים מהצד האחר, אסונות מכל הסוגים וביניהם גם הנורא מכל. התאבדות ומוות.

    חשבתי שלא ניתן לשחזר רצף כה מעולה של סיפורים שוב. מיד אחרי "בריחה" קראתי את "חיי נערות ונשים"ואת "יותר מדי אושר" – הרומן היחיד של מונרו שנכתב בשלהי שנות ה-60 הוא ספר מעודן, מלא רוך ותמימות וכתוב בכנות וביד אמן. בדומה לסופרים הגדולים של העיירות הקטנות, שרווד אנדרסון או ג’ון צ’יבר, חוקרת מונרו את החיים בעיירת mid-west. העיירה האמריקאית מתחלפת אצלה בקנדית.

    ברומן אוטוביוגרפי מתארת מונרו את החיים של האנשים הקטנים: האב השמרן והאם הליברלית שתומכת בה לצאת מן העיירה, שדרן רדיו שכוח אל, החברות הטובות שנושרות מבית הספר העיוני בגיל 17, לומדות כתבנות ומבקשות למצוא את בחיר ליבן וגם  בחור בן גילה, האלטר אגו שלה, שאף הוא נועד לגדולות. הגיבורה קרובה לכולם ומביטה בהםבגובה העיניים ואם המון אמפטיה ואהבה כנה.

    שני הניסיונות המיניים היחידים שלה הם עם הנער המבריק שעומד ללמוד באוניברסיטה אחרת רחוקה מזו שהיא תלמד, ועם שדרן הרדיו המבוגר. לכאורה veteran נעים הליכות וטוב לב שיום אחד לוקח אותה לקצה העיירה ומאונן ליד פניה הפעורות לרווחה, משתאות ונטולות פחד. בגיל כה צעיר מונרו מבינה את גודל תסכולו של אדם ואת עוצמת הטירוף המיני שמחייבת אותו לנטוש בו ביום את העיירה הקטנה והמלחששת.

    ''

    .

    גם בספר "יותר מדי אושר" הממה אותי מונרו שוב ושוב, כאשר אני בולע בשקיקה את סיפוריה. תוהה באופן עקבי האם לעצור להרהר ולחיות את הסיפור שכתבה או לעבור לפנינה הסיפורית באה בידיעה שעוצמתה תשכיח את זו שכעת נסתיימה. למונרו יש מיומנות סיפורית מופלאה אבל מה שתופס ולופת את הקורא הוא מבטה המפוכח על אנשים שאינם מסוגלים להסביר את השגיאות האיומות אך הנוגעות ללב שעשו בחייהם. מונרו בוחרת להתרכז בגיבורות שהן בדרך כלל הקורבנות ומפנה אליהן את הזרקור. מעמסת חייהן תחתן הן כורעות, הן השגיאות הנוראות של אותם בני משפחה קרובים. בדיוק על הפער הזה שבין התוקף לקורבן, ואי-ההבנה הנוראה שמשתררת ביניהם שכה קשה לכתוב עליה.

    מונרו כותבת כל כך טוב שזה כואב. מונרו דוקרת עמוק בפנים כל קורא שמתאווה בעצמו לחיות במלאות ובעוצמה את חייו ולא לעבור לידם.הדייקנות עד פרטי פרטים בדמויות, באווירה, באכזבה וההשלמה בעולם המרתק של מונרו לובש כל פעם צורה אחרת. לפעמים זה זיכרון ילדות, לפעמים אשמה גדולה, לעתים מישהי שהיתה כמו אחות תאומה, אב חורג שנעלם, ולפעמים זה באמת פריט דומם: בקבוק משקה, שמלה ואפילו קובץ סיפורים שמערער את עולמה של הגיבורה המונרואית. זוהי גיבורה שנעה תמיד בין שליטה וקבלה של החיים בשוויון נפש לבין השתאות ממעשיהם הלא מובנים של אנשים אהובים וקרובים. גיבורה שנעה בין דחייה וייאוש לבין מחשבה מאד אנושית: אלוהים, אנשים אלו חולים, איך אוכל לעזור להם?

    באותו סיפור ‘פרוזה’ מראשית המאמר, הגיבורה ג’ויס היא אישה באמצע שנות ה-60 שנזכרת בחייה כאישה נשואה צעירה וחשוכת ילדים. בעלה ניהל נגרייה ושכר דרך סיוע עירוני שוליית נגרים שתעזור לו. האישה המוזרה שמתוארת ככבדת איברים ורפת שכל, מלאה במכנסים רחבים וחולצת פלנל, מגיעה עם בתה היחידה ועד מהרה היא נשארת יותר ויותר. "אנחנו נעבור את זה ביחד" אומרת ג’ויס המצודדת, בשמלתה היפה ומותניה הצרות לבעלה. "חשבתי על זה", הבעל אומר לה בחיבה, "אולי היא כבר באמת כבר עשתה לי את זה". ופתאום היא מתעוררת בדירה במרכז העיר, איך היא הגיעה לשם. אולי בכלל חלמה? בעלה נשאר בבית הכפרי שלהם עם האישה המוזרה ועם בתה. לקונצרט הסיום של הבת המנגנת כינור ראשון ג’ויס מגיעה, אך הבעל וחברתו –אם הילדה, איכשהו לא מגיעים.

    אחרי 30 שנים במסיבה היא פוגשת את כריסטי, סופרת צעירה הנשואה לאחד מבניה הבוגרים של בעלה השני. מתברר שכריסטי הגיעה כדי לקדם את ספרה החדש. בערב היא קוראת על הקונצרט שהיה קודם לכן וזה סיפור לגמרי אחר ממה שהיא זוכרת. כעבור יומיים עומדת ג’ויס בתור הפרובינציאלי, מחכה מבוישת לחתימתה של הסופרת העירונית המגונדרת שמתעייפת מן החתימות המרובות. בידה של ג’ויס חבצלות שוקולד שהביאה לסופרת הצעירה למרות הפער הלא נעים בין הזיכרון שלה מהאירוע לבין ה’פרוזה’ של כריסטי. הגיבורה מבקשת להודות לה על  **kindertotenlieder כאשר כקנדית המילה הארוכה הזו נבלעת לה ונאמרת בקושי רב. היא גם אומרת לה שהיצירה יקרה לה מאד ומושיטה לסופרת הצעירה מתנה.

    "אין ולו קמצוץ של זיהוי בפניה של הבחורה. היא אינה מכירה את ג’ויס, לא מלפני שנים ולא מלפני שבועיים במסיבה. אפילו קשה לדעת בוודאות מלאה שהיא מזהה את כותרת הספר שהיא עצמה כתבה. נדמה שאין לה שום קשר אליו. כאילו הוא פשוט משהו שהיא השילה מעליה והשאירה על הדשא. ואשר למציאות, היתה אשר היתה, שממנה  נבע הסיפור- כאן כבר היא ממש מתנהגת כאילו נפטרה ממנה מזמן". (שורות הסיום של "פרוזה")

    *-פורסם לראשונה באתר במחשבה שנייה: http://2nd-ops.com/                  **שירי מות ילדים – יצירת ווקאלית של המלחין גוסטב מאהלר שנכתבה בעקבות מות בתו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (66)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/7/12 09:45:
      תודה שבאתן לבקר: חני, נוני, בטי
        17/7/12 23:17:
      קראתי את "יותר מידי אושר" ואהבתי :)
        7/7/12 21:46:
      נהדר. לא הכל הכרתי. רצה לקרוא
        7/7/12 16:53:
      תענוג
        6/7/12 18:43:
      תושדה ורד. עשי כן :-)
        6/7/12 18:42:
      כן זה סיפור לגמרי מטורף. במימדים אחרים זה אנדרסטייטמנט רצח הילדים מתואר בצורה קרה נוקשה ומבהילה.
        5/7/12 22:28:
      הסיפור הראשון ב'יותר מדי אושר' (ההקשר - שבעלה של דורי ראה את הילדים במימדים אחרים וכו').
        5/7/12 21:17:
      בכתיבתך עשית לי חשק לקרוא את ספריה.
        5/7/12 16:00:
      גלית, אני לא מכיר את 'ממדים' - אולי מהמוקדמים שלה שלא תורגמו?
        5/7/12 15:58:
      אני משוכנע שהיית ישנה אותן ואטווד כדאי לקרוא גם למרות שהיא ארכנית. אכן פברואר- that was the latest: נו נו נומי :-)
        5/7/12 15:48:
      ספריה ציבורית היא אופציה חינמית נהדרת כיחום. במיוחד למי שלא רוצה לצבור ספרים על אף שהם זולים מאד. למשל ממונרו יש לי שלושה השאר ובאנגלית (שהם יקרים ולא בהנחה) שאלתי מבית אריאלה. יש גם יוזמה נהדרת ששמה "צרכנות חברתית-ספר ב-20 שקל" והיא קיימת בבתי קפה רבים בתל אביב וראיתי גם בגבעתיים ורמת גן. אתה רוכש ספר במצב מצוין ב-20 שקלים וכשאתהנ מסיימו אתה יכול להזדכות בעזרת הסימנייה ב-5 שקלים לספר הבא. כמה פשוט, ככה נכון. לא יודע אם תחשבי שהיא מתעלה לדרגתם של צ'כוב ובורחס- שואי עולם אבל היא סופרת ענקית ואני חושב שנשים יתחברו אליה יותר. תודה אילנה
        5/7/12 11:35:
      אה.. וקיים הפחד מהזילות, אני תוהה אם להמשיך לסיפור הבא או להמתין ולאפשר לסיפור להיות מה שהוא, לעכל אותו.
        5/7/12 11:30:
      קראתי את 'ממדים' - סגנון כתיבה שיוצר דריכות בקורא מפני שאין מילים שמפוזרות סתם ליצירת אווירה, הקשר, היכרות... כל מילה חשובה ובעלת משקל, משפטים פשוטים שמכילים הרבה משמעות. רגש לא כל כך מובע אבל אי אפשר לטעות. התמודדויות קשות עם מציאות בכלל לא פשוטה ועם זאת קיימת זרימה וקבלה. אפילו המחשבות הלא הגיוניות - הופכות הגיוניות כמו בחיים.
        4/7/12 22:11:
      by far מעדיפה קובצי סיפורים קצרים על פני נובלות. זה הקוצר-רוח והקוצר-קשב אשמת האינטרנט כמובן. ואתפנה למונרו מייד אחרי שאתחיל (ואגמור בו ביום בטח) את מרגרט אטווד שקיבלתי במתנה, כבר מזמן :) אה ואם היו לי עוד 2 שעות ביממה, בטח הייתי ישנה אותן
        4/7/12 21:58:
      שקעתי בקריאת הביקורת שלך על מונרו, ושאלתי את עצמי מה אני בעצם מעדיפה. נובלה אדירת ממדים או קובץ ספורים קצרים.התשובה שלי שיש מעט סופרים שיודעים לכתוב ספורים קצרים דוגמת בורחס או צ'כוב שציינת מה שמשאיר את התשובה תלוי.....די בידיהם של כותבי הנובלות שיש מהם רבים ומוצלחים. עשית לי חשק, אני אקרא מספריה
        4/7/12 14:43:

      צטט: keyj 2012-07-03 23:18:22

      קראתי מאמרך בשקיקה, לא מכירה את מונרו, אבל כיתיבתך הנלהבת עושה חשק.... תמיד חשבתי שכתיבה של סיפור קצר טוב,מיוחד ועוצמתי מצריכה כישרון ייחודי.

       

      בהחלט. זו מיומנות ייחודית שמצריכה כישרון ייחודי ליצור דמות, דמויות משנה, עלילה התחלה אמצע וסוף, בדיוק כמו ברומן, ובסופו של דבר לרגש ב- 20-50 עמודים. בין עשירית לרבע מן המקום שיש לך ברומן. צ'כוב עשה את זה וגוגול ופיצ'גראלד, ופלאנרי אוקונור, וקארבר ואו.הנרי ומלמוד וסול בלו שזכו לתהילת עולם על הז'אנר. והם פחות , הרבה פחות ממספר הנובליסטים המוערכים. כיום הוצאות ספרים כמעט ולא מעוניינות להוציא אסופות של סיפורים קצרים כי זה לא רווחי וחבל... 

        4/7/12 14:29:
      תודה מרוה שבאת לבקר. אני זוכר שאת מאוהביה :-) הסיפורים שלה יורדים בגרון, עולים חזרה ונתקעים שם זמן רב.
        4/7/12 14:24:
      תודה רבה לכם עמית ושולה שבאתם לבקר :)
        4/7/12 14:23:
      איזה יופי גלית יקרה. סחתין עלייך. הלעית בי נשכחות. לא שלא ראיתי את הפרק הזה לפני חצי יובל אבל ע"ע תשובה קודמת. 43, שיער לבן, זיכרון...
        4/7/12 14:22:

      צטט: face 2012-07-03 23:14:36

      שי,

      כל פעם שאני קוראת אותך פה, אני מתבאסת אבל ממש. שאין לי יותר זמן לקרוא. ואולי זמן זה לא לגמרי מדויק. רושמת על אותו פתק ומוסיפה. ומסתבר שלאחרונה לכל התוספות יש שיער לבן. לא יודעת אם זה במקרה :))

       

      [ לגבי אושר והכמויות הנדרשות ממנו. בטח שמכאן אני לא הולכת לענות ולו מילה לפני הקריאה... ]

       

      תודה פייס, נעמת לי מאד. למזלי, חלק מן הספרים אני קורא (גם) לפרנסתי אבל חדוות הקריאה אומדת מעל לכל. בגילי המתקדם גידלתי בעצמי לא מעט שיער לבן (ובטח בחמש שנים שאני פה :-)) ותמיד היתה לי סימפטיה לסופרים בשלים..

        4/7/12 12:39:
      "בריחה" הוא יצירת מופת גם לדעתי תודה על הפוסט
        4/7/12 12:33:
      תמיד שמחה לעוד ידע. מכל מלמדי השכלתי.
        4/7/12 12:19:

      כבר הודיתי לך ...קראתי בעקבות ההמלצה הקודמת שלך עליה.

      אם יש דבר כמו דיוק בעולם הספרותי, 

       הרי זו התחושה שעולה בי כשאני קוראת את הסיפורים שלה.

        4/7/12 00:49:

      צטט: shai.h 2012-07-03 21:51:27

      פופציץ גלית? פשטייס?

      זהו זה? סערה בכוס תה? (פופטיץ, לא פופציץ. זיכרוני הטעני)

       

      ''

        3/7/12 23:19:
      תודה ליאה. אכן היא כזו. מצד אחד מחזיקה את הפצירה לציפורניים, ובו זמנית פוצעת את העור בתנועה חדה: בלתי רצונית או בלתי מובנת.
        3/7/12 23:18:
      קראתי מאמרך בשקיקה, לא מכירה את מונרו, אבל כיתיבתך הנלהבת עושה חשק.... תמיד חשבתי שכתיבה של סיפור קצר טוב,מיוחד ועוצמתי מצריכה כישרון ייחודי.
        3/7/12 23:14:

      שי,

      כל פעם שאני קוראת אותך פה, אני מתבאסת אבל ממש. שאין לי יותר זמן לקרוא. ואולי זמן זה לא לגמרי מדויק. רושמת על אותו פתק ומוסיפה. ומסתבר שלאחרונה לכל התוספות יש שיער לבן. לא יודעת אם זה במקרה :))

       

      [ לגבי אושר והכמויות הנדרשות ממנו. בטח שמכאן אני לא הולכת לענות ולו מילה לפני הקריאה... ]

        3/7/12 22:25:
      תודה, הוספתי לרשימה
        3/7/12 22:20:
      תענוג לקרוא את המאמר שלך שי, אין ספק שהיא יוצרת גדולה, ואפשר לחוש בטיפות שהבאת מתוך יצירתה ברגישות את כשרונה. ובכלל...אם נשים כבר כותבות, יש להן איזמל הכי דקיק שדוקר תמיד את הדופן האחורי של הלב.:) תודה רבה.
        3/7/12 21:54:
      תודה רבה לכן רנא ואן. לכו על זה :-)
        3/7/12 21:53:
      קורה/א דני יקר. בלי החורים, איך היינו יודעים מהי השכלה? :-)
        3/7/12 21:52:
      תודה נאוה, תודה ד"ר בידרמן. כדאי מאד לקרוא והמבחר כעת גדול: רומן וארבעה קבצי סיפורים קצרים
        3/7/12 21:51:
      פופציץ גלית? פשטייס?
        3/7/12 21:39:
      איך אני לא מכיר אותה?
        3/7/12 21:06:
      מרתק סוחף, כיף לקרוא אותך.
        3/7/12 19:41:
      אין ספק שעוררת בי רצון לקרוא את כתביה.
        3/7/12 18:10:

      צטט: shai.h 2012-07-03 12:57:26

      צטט: גלית א' 2012-07-03 11:40:11

      לא קראתי וגם לא את אטווד. אשתדל להגיע לאליס מונרו כי קראתי עליה רבות וטובות. אני מחפשת שיטה להאריך את היממה או לפחות לבטל את שעות השינה.

      כרגיל, יופי של סקירה, שי. מעוררת חשק.

       

      גלית הייתי מעוניין להשתתף במיזם שלכם שתאפשר יממה של שעתיים נוספות (כלומר יום 26 שעות). אני מוכן להיכנס כשותף בהשקעה של עשרות אלפי שקלים (שהלכו עד היום לאמפיטיאמינים או לחילופין כדורי הרגעה). אז ספרי לנו גלית איפה אנחנו עומדים? 

      תאמין לי, שי, דופקים את הראש בקיר. אנחנו אנשי מילים. מיזמים זה פופציץ. בינתיים, תודה לאל על הכימיקלים.

        3/7/12 18:09:

      צטט: ההלך 2012-07-03 17:06:07

      סקירה מעולה על מונרו. למה אני זוכרת את מה שנכתב על פרוזה? אלה כמה פסקאות שכבר העלת נכון? [אני בודקת אם הזכרון שלי תקין או שגם אני חלמתי חלום:)].

       

      כן, כתבתי רשימה קצרה על "בריחה" כשהוא תורגם. זיכרונך תקין לגמרי מיכלי :-) תודה

        3/7/12 18:01:
      תודה על הסקירה הרחבה והנפלאה...
        3/7/12 17:47:
      מרתק, שי. עושה חשק עז לקרוא אותה...פוסט מעולה, תודה! :-)
        3/7/12 17:06:

      צטט: leagat - lily 2012-07-03 12:24:36

      אשוב . שניים מספריה האחרונים נמצאים בספרייתי עוד לא התפנתי לקראם. עד כמה שהתרשמתי צריך ראש נקי וצלול כדי להכילם....

      ======================

      =========

      אובכן... הספר הראשון שקניתי היה מטבע הדברים "יותר מדי אושר" שפורסם ב - 2009 כובש מידית למשמע השם הנועז מיד עולה בך השאלה איך וכיצד אפשר שיהיה יותר מדי מן החומר הפלאפי - Fluffy הזה שאנו רודפים אותו ורדופים על ידו, ועל כל זאת יכול להגיע למצב של רוויה. ושוב מטבע הדברים שהספר השני שרכשתי הוא : "המראה מקאסל רוק" שפורסם ב - 2006 בו מתמודדת היא עם אמיתות חייה שאינם קלים כלל וכלל, (עיון בתקציר על גב הספר קובע את החלטותי בדרך כלל להוסיף לרשימת קרא) אמנם יש והיו דברים מעולם, רבים האנשים העוברים בדרכים עקלקלות, נופלים קמים ומתחשלים, ומסוגלים לעמוד להבא במבחנים ולשרוד. ומי יתקע לידינו שאין סיפורים קשים ומוזרים מאלה? אלא שלא כולם נחנים בכשרון כתיבה כדוגמתה וגורלם שיעלמו כלא היו אל ערימת האנונימיות, כשם שלא נתנו צל עד עתה.

       

        3/7/12 17:06:
      סקירה מעולה על מונרו. למה אני זוכרת את מה שנכתב על פרוזה? אלה כמה פסקאות שכבר העלת נכון? [אני בודקת אם הזכרון שלי תקין או שגם אני חלמתי חלום:)].
        3/7/12 16:40:

      צטט: forte nina 2012-07-03 12:13:48

      אני מחכה שגלית תמצא את השיטה איך להאריך את היממה ולגנוב ממנה, וקח בחשבון שאני ישנה כבר שנים לא יותר מ-4 שעות. ועדיין לא מספיקה לעשות את מה שאני מחוייבת כלפי עצמי והאחרים. קראתי על מונרו והיא נשמעת מרתקת והדרך שאתה מספר באמת מעוררת אותי לקחת את הספר ולברוח לאיזה חדר הרחק מכלם, לנתק את הטלפונים, מחשב ולהתמסר.

       

      נו פנינה. גם אני  מחכה. מתי זה יעבוד?  אולי נפתח קבוצה יזמות להארכת היום בשעתיים (לא כמו הגשש בשעה). ואז זה גם לא יהיה בדיחה. תודה מותק שבאת.

        3/7/12 16:38:
      אמת ליאת. כל מילה חצובה בסלע. תודה שבאת!
        3/7/12 16:18:
      תודה גיא, תודה לאה. מאד מומלץ!
        3/7/12 13:52:
      אני מכורה לכתיבתה. נוגעת, לא נוגעת. מכשפת אבל מציאותית. מושכת את הקורא פנימה בחבלי קסם. כן, אי אפשר להניח את אליס מהיד מרגע שהתחלת לקרוא.
        3/7/12 13:23:

      שי, כתבת עליה בצורה מכובדת ומעוררת לחזור ולקרוא ממנה עוד/שוב ''

      גיליתי אותה כשקבלה את הבוקר, ומונרו מעולה '' היא מטיבה לתאר את נפש האדם על רקע סביבתו. 

        3/7/12 12:57:

      צטט: גלית א' 2012-07-03 11:40:11

      לא קראתי וגם לא את אטווד. אשתדל להגיע לאליס מונרו כי קראתי עליה רבות וטובות. אני מחפשת שיטה להאריך את היממה או לפחות לבטל את שעות השינה.

      כרגיל, יופי של סקירה, שי. מעוררת חשק.

       

      גלית הייתי מעוניין להשתתף במיזם שלכם שתאפשר יממה של שעתיים נוספות (כלומר יום 26 שעות). אני מוכן להיכנס כשותף בהשקעה של עשרות אלפי שקלים (שהלכו עד היום לאמפיטיאמינים או לחילופין כדורי הרגעה). אז ספרי לנו גלית איפה אנחנו עומדים? 

        3/7/12 12:53:
      תודה מקרב לב, דוקטור לאה, על המילים החמות, שי.
        3/7/12 12:52:
      תודה ד"ר לאופר. חלר מספריה של אטווד אני מאד אוהב. בעיקר את "אל תוך המים" ו"מעשה השפחה". גם 'עין החתול', אם כי אני לא מחסידיו. אבל בשבילי מונרו עשויה מחומרים של רגש טהור
        3/7/12 12:36:
      תודה ששיתפת סקרן לקרוא אותה!
        3/7/12 12:24:
      אשוב . שניים מספריה האחרונים נמצאים בספרייתי עוד לא התפנתי לקראם. עד כמה שהתרשמתי צריך ראש נקי וצלול כדי להכיל....
        3/7/12 12:13:

      אני מחכה שגלית תמצא את השיטה איך להאריך את היממה ולגנוב ממנה, וקח בחשבון שאני ישנה כבר שנים לא יותר מ-4 שעות. ועדיין לא מספיקה לעשות את מה שאני מחוייבת כלפי עצמי והאחרים. קראתי על מונרו והיא נשמעת מרתקת והדרך שאתה מספר באמת מעוררת אותי לקחת את הספר ולברוח לאיזה חדר הרחק מכלם, לנתק את הטלפונים, מחשב ולהתמסר.

        3/7/12 11:40:

      לא קראתי וגם לא את אטווד. אשתדל להגיע לאליס מונרו כי קראתי עליה רבות וטובות. אני מחפשת שיטה להאריך את היממה או לפחות לבטל את שעות השינה.

      כרגיל, יופי של סקירה, שי. מעוררת חשק.

      מודה שלא הכרתי אותה עד כה
        3/7/12 08:54:
      גאליס, זה מקום נהדר להתחיל )
        3/7/12 08:51:
      תודה רבה שטוטית ורונית יש להשיג אותה בכל מקום. היא "הייפ" היום וחלק מקבצי ספרים תוכלי להשיג גם בהנחה (אם כי לא בארבע במאה...).
        3/7/12 08:47:
      סקירות ספרותיות או שהן קצרות מדי ומביאות פרטים ביבליוגרפיים בלבד, או שהן ארוכות מדי ומביאות ציטאטות מהספר או הסיפורים. הסקירה דלעיל היא מעולה ,, מכל הבחינות, ומאפשרת לקורא להכיר את הסופרת ולהחליט אם ברצונו להתקרב אליה ולקרוא את ספריה. תודה רבה.
        3/7/12 05:50:
      סקירה מעולה, כולל ההשוואה המתבקשת לאטווד ! (אני, אגב, מעדיפה דווקא את האחרונה..)
      ואווו על המשפט הראשון התאהבתי. לא היכרתי אותה, תודה גדולה שי. כעת צריך לראות ממי לבקש ליומולדת... (:
        3/7/12 00:58:
      *
        2/7/12 23:54:
      סופרת נהדרת לאה. את מוכרחה להכיר.אשאיל לך
        2/7/12 22:20:
      אוי זה נהדר, ממש עושה חשק לקרוא. תודה שהבאת, אם אין לך המלצה מיוחדת נראה לי שאתחיל עם 'יותר מידי אושר'.
        2/7/12 22:17:

      מונרו כותבת כל כך טוב שזה כואב
      שי, הפעם הצלחת להביא סופרת מיוחדת זו, כאשר אני איני מכירה אותה כלל. אמנם עכשיו אני לא קוראת משום עיסוקים רבים אבל בטוח שאגכיע אליה.
      תודה שי יקירי על הכתיבה הנהדרת שלך

        2/7/12 22:07:
      תקראי רותי :-) את תאהבי אותן
        2/7/12 22:01:
      סקירה מקסימה שי, בהחלט מעוררת סקרנות לקרוא את היצירות. תודה

      ארכיון

      פרופיל

      shai.h
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין