מרסל אל תשאלי אותי, מאמי, מה קרה שם בדיוק כי אני כל כך פחדתי שלא יכולתי ל'סתכל. רק שמעתי אותו צועק, אז 'תחלתי לבכות. אני יש לי לב רגיש, אני בוכה על כל יתוש שנדרס. אז משה צרח עלי מה אני בוכה והלכנו משם. הילדים היו מה זה מבואסים שעצרו את הגלגל ענק בגללו. רק בשביל זה הם באו ללונה פארק. אבל משה צרח עליהם שאם כבר סחבו אותו ללונה פארק בחום הזה, אז שיהנו וישתקו.אז הלכנו לרכבת הרים ומשה אמר להם שהאיש משוגע.
משה וואלה, איזה סמרטוט ! בטח עזבה אותו והלכה עם איזה ארס. אני הייתי מחטיף לה ככה מהתחלה שלא היתה חושבת בכלל ללכת עם אחר. אשה זה כמו חיה. רק עם שוט. מה זה "לא יכול" ? זה גבר זה ? זה שקשוקה, לא גבר. אצלי זה היה הסוף שלך. נכון מרסל, מאמי ?
ד"ר אלטשולר נו טוב, זה מקרה קלאסי של חוסר הסתגלות למציאות כתוצאה מיחס דיספרופורציוני בין הפנטזיה לריאליה ובאופן פרטיקולרי לריאליה הקוגניטיבית העומדת בסתירה מוחלטת לפנטזיה האמוציונלית. זה ברור, לא ? אז אני אסביר שוב. הדיסונאנס בין הקוגניציה לאמוציה יוצר ריאקציות נגטיביות המתבטאות בטיפוס על גלגלי ענק בלונה פארקים באופן מיוחד בשעות בין הערביים הרומנטיות ובאיומי צניחה חופשית, אלא אם יבוא הריק האקזיסטנציאליסטי על סיפוקו. זו !
דני יה, אמא, תראי, סופרמן ! עומד על הגלגל ענק ועוצר אותו ! איזה גיבור ! בטח הרעים השתלטו על הגלגל ענק והוא יציל את כל האנשים הטובים שלא יפלו למטה. גם אני רוצה כמוהו. תקני לי תחפושת של סופרמן לפורים ?
סיגי תראו תראו את הדפוק הזה. מה הוא עומד שם למעלה ומנפנף בידיים שלו ? בטח רוצה לעשות רושם על החברה שלו. זה כמו ששון, המשוגע ההוא, שרצה שאני יצא איתו. למה כאילו לא אמרתי לו שהוא מכוער כמו גמל שהתפקשש לו הניתוח פלסטי. אז הוא עלה על הגג ואמר שהוא יקפוץ אם אני לא יצא איתו. אז אמרתי לו שמצידי הוא יכול לקפוץ, אז הוא קפץ מהגג של הפח הזבל בחצר של ההורים שלו. גם כן מלעון אחד. אחר כך אמרו לי שעשה אותו דבר עם ריקי משכונה ג'. עובר שכונה שכונה זה.
הקופץ יוסף, הלו יוסף, יוהו ! תפעיל את המנוף בטחון. נפל לי המברג למטה. אני לא יכול לחזק פה את הבורג.
יוסף מה ? מה אמרת ? מה ?
כל הזכויות שמורות לאריאן סולאל |