דברים שאומר בפתיחה – טיוטה ראשונה

(שלוש חברות מתוך הרכב החליליות שלנו מנגנות קטע מתוך הרפרטואר של השנה האחרונה). בסיום, לאחר מחיאות כפיים

אני עומדת ליד אחת העבודות שאני מאוד אוהבת ואומרת:

 .

אני מאוד מתרגשת כשאני רואה כאן את כל האנשים שאני כל כך אוהבת.

רוצה להודות לכולכם שבאתם, מצפון ודרום ממזרח ומערב.

שמחה בשבילכם ובשבילי  שטרחתם על מנת לשמח אותי ולראות

את השגי בחומר ובצבע, כפי שהבטחתי בהזמנה.

במשך ימים רבים מופיעה בסדר היום

שלי מילה אחת  יותר ממאה פעמים ביום – החומר.

הדרך לא היתה קלה.

בראשיתה, ניצבתי ימים רבים לפני מדפים עמוסים בחומרים ועבודות

מן השנים האחרונות. בכל אחד מהימים היתה קמה החלטה

שלמחרת היתה נופלת.

לאחר שנתיים של התלבטות – באחד הבקרים המוקדמים

הפציע אותו ניצוץ, ממנו ניתן היה רק להתקדם.

מאותו רגע היה ברור שהנושא קורם עור וגידים,

ויש על מה לדבר.

מידי יום ביומו שלפתי מתוך ערמות היצירות את אותם

חלקים, מהם, היה לי ברור, תיבנה התערוכה.

היו מקרים בהם מצאתי ארגזים מלאים בחומרים

שלא זכרתי את קיומם וההפתעה היתה עצומה.

עתה, היה עלי לבחור בשם לתערוכה.

בכיתי.

שוב יהא עלי להעלות הצעות לשמות, לדרג

סדרי עדיפות, לבטל, למחוק, לוותר...........

חלפו ימים.

בינתיים ניסחתי הזמנה. כתבתי את כל מה שנחוץ

מקום ושעה,  הפתיחה  וזמני התערוכה.

ואז, דקה לפני מסירת החומר לדפוס – נולד השם.

עכשיו יכולנו להתפנות,

תלינו תמונות שצילמתי, פיזרתי דפים עם

ה"אני מאמין" שלי, והמתנו. לכם.

תודה שאתם מכבדים אותי בנוכחותכם.

אתם חשובים לי.

יש בי אהבה רבה לכל אחד מכם,

אותה אני מחלקת לכם ביצירות שלי.

רוצה להודות למורה הראשונה

שלי, שהשכילה ליצור את החיבור

המיוחד הזה שלי עם החומר.

כי כאן ועכשיו היא באה

באופן מיוחד לידי ביטוי.

היו אלה ימים רבים ולילות בהם

לא עזב החומר

את ידי, ולאחר מכן את נשמתי.

בהזדמנות זו אני משתחווה לפניך -

החומר.

אני חבה את תודתי לחברים רבים,

שבזכותם אני פה.

ומילים אחרונות למשפחתי.

לא הייתי יכולה לממש את האהבה

הזאת לולא אהבתכם, העידוד, התמיכה

והעזרה שהגשתם לי במשך כל השנים.

אוהבת את כולכם.