סתם יום של חול, רוח מהים אל חלוני. פתחתי לשניה את הטלוויזיה, סקרנות של רגע. במרקע "גבר ואשה" ברגע של שיר בסגנון דרום אמריקה. וחזרתי... חזרתי לשנות העשרים בחיי. אל העולם החדש של קלוד ללוש אל עיניה מלאות ההבעה של אנוק איימה ואל ה א ה ב ה ... "גבר ואשה" עשרות פעמים, ועיני דומעות ומחייכות. מעניין למה? כשחזרת אל מיתר נשמתי אל הרעד אל הדם בעורקי אל השקט אל החום בשפתי והחשק אל השד בגופי חד כתער והוורד שבי לך כזר של כלולות לא נוגסות רק בסער בשבילי הלבד אל הים הגדול של כולי נשמתי ותוכי עד, הרעד כשחזרת
|
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נהדר. הציור והשיר,
כמה יפות המילים... והציור...
'אל הים הגדול
של כולי
נשמתי
ותוכי'
כמה. כמה שזה לא מובן מאליו...
אהוד,
מלים מרגשות והציור גם הוא חודר עמוק ללב,
השבוע יצא לי לעבור ליד מה שהיה פעם קולנוע גורדון בתל אביב,
והאסוציאציה הראשונה הייתה "גבר ואשה"
(כבר יומיים נטולת כוכבים)
סופשבוע נעים
מעניין, לחברתנו debie30 יש את אותה בעייה טכנית, יש קשר בין זה ששניכם עוסקים באמנות הציור ולא רק במילים? טוב נו, זה כנראה צירוף מקרים, התקלות לא פוסחות על כולנו... תודה שנעתרת לבקשתי וצירפת יצירה, יצירה נפלאה וייחוד בה רב, אגב, מתחת לסנטרה של האישה מצויירת דמות נוספת וזעירה? שאריות הרהוריך הם סוריאליסטיים, זה כדי להתנקות ולהתכונן ליצירה האקספרסיוניסטית הבאה (: