מהדסות בראשי כל הנשים שהיו ואינן כבר, בחיי.

מטמינות בחשאי שלשלאות לרגלי הגברים

שהיו בחייהן ויהיו בחיי, פעם.

לא ידעתי את קוד המנעול שנעל את כפות רגליהם, את כפות ידיהם.

הן המשיכו הלאה והשאירו אותי לבדי,

נוכחת את המצור.

סיפורים בסמוך למדורה השבטית

ספורים בלשונות נקביים, עמוסי תיאורים

התנפלו על זכרות מתנוססת.

שמעתי, דמיינתי ולא שמתי לבי.

הברות הזדחלו על מרקם עורי

מחלחלות בנקבים לחדירה.

לא שמתי לבי.

כעת הן מדברות מתוכי לעיתים

נשות השבט שלי.

אני טורחת לנקות כל פינה בתוכי -

נוצה לבנה בין חרכי רצפת האגן.

מזמנת אהבה קרמתית אחרת,

אחת שלא תשרוף על אף

שלהבות מדורה לוחשות,

מתיקות נחשית בסתר,

אמונה לקויה קיימת,

לעיתים.