
ויאמר המלאך אל זקן האילים: קח את בנך את יחידך אשר אהבת ותנה לי אותו לעולה על הר המוריה. וזקן האילים כבר ראה עולות רבות בחייו: בי אדוני, קח הפעם תיש או כבש מן השכנים בבת עיני הוא קל רגליים ויפה מראה קרניו כקרני השמש לעת זריחה עיניו טובות כעיני אימו אשר אהבתי את בני יחידי לא אתן ! ויתמלא מלאך האלוהים חרון קדוש ויצוו: הוא ולא אחר ! ויכרע זקן האילים על ברכיו ויאמר: אם בעולה חשקה נפשך קחני במקומו. אמנם בשרי קשה ולא ינעם לחיך כבודו ועורי מחורץ ומצולק אך נפשי טהורה ונכונה. וירא המלאך כי כבר הונפה המאכלת ויקח את זקן האילים ויטילהו אל תוך הסבך ויאמר לאברהם: מצטער, זה מה שהצלחתי למצוא.
כל הזכויות שמורות לאריאן סולאל
|
שיח אחר
בתגובה על פֶּפְּצֶ'ה
lioba
בתגובה על גם לאבנים
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ויש אפשרות נוספת
לא סתם בחר אלהים באברהם
אברהם חכם היה
הוא הניח שאלהים מנסה אותו, ולא יקח ממנו את בנו
אז הוא "שיחק" המשחק
ברור שהאל העמיד את אברהם בנסיון וזאת על רקע הקרבת קורבנות אדם שהיתה נהוגה בעת ההיא בקרב העמים האליליים שחיו באזור. יחד עם זאת, עצם המחשבה שאברהם היה מוכן להקריב את בנו מתוך אמונה עיוורת גורמת לי צמרמורת. הראיה שלי היא חילונית לחלוטין, כמובן.
מצוין, סולאל !!
ראייה מצומצמת מילדות מוקדמת, התנתה אותנו לנשום לרווחה למקרא החלופה שנזדמנה ברגע האחרון בסיפור המצמרר ההוא. בעוד לבנו מתמלא חמלה על יצחק'לה, כמה הוא אטום וקהה כלפי האיל...
אי אפשר בלי לומר מילה על 'האב השני' בסיטואציה הבלתי אנושית שעבר.
נראה שלעיוורון הפיזי בזיקנתו קדם "עיוורון מנטלי" עוד מנעוריו, שאם לא כן, איך אפשר לתפוס את הפסיביות שלו בכל תהליך העקדה...?! אל נשכח מה היה גילה של שרה כאשר הרתה אותו, על כן, על סמך כל מה שאנחנו כבר יודעים בקנוגע ללידות בגיל מבוגר, אין להתפלא שהילוד יצא כפי שיצא...
כאן כבר לגיטימי לצחוק - הלוא גם היא צחקה! :-)) ♣