אפשר גם בלי קביאר אבל אפשר גם עם
פוסטים פופולאריים
-
רשמים בנושא חומוס, שיפוצים וליברמן שכלוא בתוך ארון (צארום בכרם התימנים ועודה בעכו העתיקה)
4/3/14 | 2288 צפיות
-
על סבלים ובנים, בירות, לייבלע שגרם למלצר להתנצל ושיר על טרומפלדור. Porters and sons רחוב הארבעה תל אביב
4/7/13 | 1513 צפיות
-
לא סוף העולם אבל לא מוכרחים
27/3/10 | 598 צפיות
-
יש אדיוטים ששולקים אמנונים. איפה? במסה ברחוב הארבעה
17/6/13 | 1998 צפיות
-
אדורה: מסעדה מיותרת במינה
9/7/11 | 2629 צפיות
-
החברים מהגרעין פתחו פאב לחבר'ה. הם גם מנומסים להורים – סוקו, סוקולוב 77 רמה"ש
24/5/13 | 2590 צפיות
פוסטים אחרונים
- איך נכשלתי בחינוך הילדים לצמחונות? ולמה שיין ושרפ? 5/7/14
- חשבתם שיש רק משוגע אחד שאוסף משרוקיות? טעיתם! יש שניים. ואיפה הם נפגשו? במלון רוטשילד. ומה אני עשיתי שם? שאלה מצוינת 9/5/14
- "אוכל שסוחב לחם": פרלמנט גפילטע פיש מבקר בבגסי (רחוב פלורנטין) וגם כמה הערות על שילה 29/3/14
- הסעודה האחרונה של ת. 15/3/14
- רשמים בנושא חומוס, שיפוצים וליברמן שכלוא בתוך ארון (צארום בכרם התימנים ועודה בעכו העתיקה) 4/3/14
- יש מסעדנים חסרי בושה! למשל ברטי רחוב קינג ג'ורג' 88 תל אביב 28/1/14
סועדת בדיאטה כרונית, מלצרית במכנסים קצרים ואוכל מעולה (מסעדת שילה)
שף מוכר אמר לי פעם שאין גרוע משולחן שהיושבות סביבו הן נשים בדיאטה. די שאחת תזמין דג בגריל וסלט בלי שמן כדי לקלקל לכולם את האפשרות לחטוא בקלוריות מיותרות. זה לא שהוא לא מרוויח על הדג והסלט. אין מה לדאוג לו בנושא הזה. שולחן על טהרת הדיאטה לוקח מן השף הנאה אחרת: להאכיל אנשים ולראות אותם מתמוגגים. שפים הם גלגול מודרני של האם היהודייה וזאת ללא קשר לשמו של האל אליו הם מתפללים. רובם מתפללים ביותר דבקות לאלוהי המחבת והכמהין מאשר לאל שבמרומים. כששמים חומרים במחבת ומטפלים בהם יפה לפחות יודעים מה יצא מהם. באשר לתפילה? לך דע!
למדתי באותה שיחה, שיש דרך לאלץ חבורת נשים ליהנות מארוחה במסעדה למרות הקלוריות העודפות. "ברגע שאני רואה שולחן של נשים מטופחות בנות 35 ומעלה אני מנחה את המלצרים שלי להתחיל לקחת את ההזמנות מהאישה הכי מלאה או הכי לא מטופחת סביב השולחן," הוא הסביר לי. "גם אם היא בדיאטה, במסעדה היא שוכחת מהדיאטה ומזמינה מה שבא לה. אחריה, גם זו שהכי דומה לדוגמנית צמרת לא תזמין מרק צח וסלט בלי רוטב אלא אם היא מהמשוגעים האלו שאוכלים רק עשבים, אגוזים ושותים מי חומוס".
למה אני מספרת לכם את זה? בגלל נ. המקסימה, הנוטשת את ביתה המרווח פעם בשנה על מנת לפקוד את פלשתינה מכורתינו, למרות שלאף אחת מאתנו לא ברור למה. היא ובן זוגה הם חברים על תקן משפחה. אני אוהבת את הביקורים שלהם למרות הבלגן בבית, ההמולה, הספקי העבודה הירודים, והקיטורים שלה על הקיץ הישראלי והאופי הישראלי שאני יכולה לשיר במקומה גם מן הסוף להתחלה. כל פעם שנ. באה היא בדיאטה מסוג אחר. “Who is the enemy this time? אני מקפידה לשאול כשהיא מודיעה לי על בואם. אני כנראה היחידה בעולם המורשת להתבדח על הדיאטות שלה. לפעמים אויב העם זה פסטה (למרות שהרטבים שלה הם הטובים בעולם), לפעמים חל איסור גורף על כל הפחמימות, לפעמים יש לצרוך חלבונים כאילו ביקשה לפתח גוף של מרים משקולות במשקל כבד, לפעמים אסור לאכול חלבונים אחרי 12:04. נ. מבריקה אבל כשזה מגיע לדיאטות האינטליגנציה שלה צונחת למשהו חד ספרתי. היא דבקה בדיאטה באופן קיצוני, לא נותנת לעובדות לבלבל אותה ומבטיחה לכל העולם ואשתו שהדיאטה הזו תהפוך אותה לא רק לדקיקה אלא לדקיקה לעד. הואיל ואת ההבטחה הזו היא הפרה ב-25 שנות הכרותינו 25 פעמים אני כבר לא מתרשמת. אני רק דואגת להרחיק את האויבים מצלחתה כי לא בא לי שהיא תפסיק להיות חברה שלי.
אבל ערב אחד אני מתעלמת מן האיסורים התקופתיים: הערב בו כולנו יוצאים למסעדה. אחרי שנים בהן ניהלתי דיון מקדים עם מי שתפקידו לקחת הזמנות על האפשרות להגיש לנ. דג ללא עור, מלח, שמן או עצמות, בלוית 4 עלי חסה אדומים ושני עלי חסה ערבית חתוכים לשביעיות ועליהם חצי פלפל כחול פרוס ל27 פרוסות באורך 3 סנטימטרים האחת ושלוש רצועות של גזר גמדי, החלטתי שלערב האחרון, אחרי שבועיים בהם הקפדתי על רזי הדיאטה החדשה, מותר לי גם לחשוב על עצמי.
בחרנו בשילה (בן יהודה 182). הייתי שם בעבר אבל משגיליתי שהמקום חביב על מי שבוחר להגן בחירוף נפש על בכירי אנסי ישראל חשתי לא נוח. אבל האנסים הבכירים נמצאים מאחורי סוגר ובריח ואני באמת סבורה שגם לעבריין המבחיל ביותר מגיע ייצוג הולם. מקום קצת מוזר שילה. המחירים לא נמוכים, האוכל מאד יצירתי והקהל ברובו צעיר (הם לא מתלוננים – הצעירים – שהם לא גומרים את החודש?). המלצריות ברובן לבושות מכנסים קצרים וגופיות, מה שגורם להן להראות כמושבניקיות שעזרו לסבא לסדר מדפים בצרכנייה והלכו לעזור לגרשון במזנון. המזגן עובד, המים זורמים והאוכל שווה כל שקל.
לשולחן ניגשה מלצרית יפה ומשתדלת יתר על המידה. כאן בדיוק טמונה הבעיה. מלצר טוב חש את השולחן, יודע מתי להניח לסועדים, מתי לקחת הזמנה, מתי לספר על המנות המיוחדות. עוד לא הספקנו להתיישב והיא שאלה אותנו אם נרצה להזמין. ביקשנו מים ושיניחו לנו כמה דקות. היא הביאה מים במהירות ותפריטים ושאלה אם נרצה להזמין. י. הזכיר לה בנועם שביקשנו שיניחו לנו לכמה דקות. התפריט בשילה בנוי על "התחלות מרעננות" "מאה גרם על הפלנצ'ה", "בין לבין" ו"מחבתות". ההמלצה של המקום היא לקחת מגון מנות ולהתחלק. לא פשוט כשיש שבעה אנשים, שאחת בדיאטה כרונית, י. שלא אוכל שום דבר נא ונער בית שאוהב לטעום מכולם אבל פחות שמח "להטעים" את מנותיו לרשות הכלל.
בעודנו מתלבטים, חזרה המלצרית (בפעם רביעית בעשר דקות) כדי לשאול אם נרצה להזמין או לפחות לשמוע על המיוחדים של היום. הקשבנו לנאום ארוך מלא בפרטים בעודנו בוהים בחלל מחשש שאם נביט במישהו סביב השולחן נפרוץ בצחוק גדול. "אז תרצו עכשיו להזמין?" היא סיכמה ואנחנו שוב שילחנו אותה והבטחנו לה שנקרא לה בשנייה בה נהיה מוכנים. משהיינו מוכנים התגלתה בעיה נוספת. הואיל ושוחחנו באנגלית הזמנתי באנגלית כדי שאילו שאינם דוברי עברית יבינו. אבל המלצרית החליטה לדבר עברית. טעות מתוקה. ראשית, זה אינו תפקידך לבחור את השפה בה נדבר. שנית, ברגע שעברת לעברית הוצאת סועדים, שישלמו למעסיק שלך מכספם בעבור הארוחה, ממעגל השיחה. בעברית פשוטה קוראים לזה "חוסר נימוס". אז הערתי לה בשקט ובעברית (כי האנגלית שלה טובה פחות משלי...) בתקווה שחסכתי לה תלונה עתידית מתייר שיתלונן בפני מנהל המסעדה.
הלכנו על קרפציו טונה וטרטר טונה ממנות המיוחדים, 3 פוקצות, שהגיעו עם גזר וכרוב חמצמץ ורוטב חריף מעולה, סלט פירות ים עם אספרגוס, בצלים אפויים ודפי אורז, סלט תמנונים, שעועית ירוקה ושמן אגוזים, טארט טאטן גבינות עם פרות ים (המנה החלשה), וקבבוני דגים על מצע חציל קלוי וטחינה לנער הבית שהודיע שבגלל שיש לו יום הולדת זכותו להזמין מנה מיוחדת לעצמו. צודק! "הזמנתם פחות מידי אוכל" הודיעה לנו המלצרית בטון חינוכי. אבל עייפנו מלחנך, שהרי באנו ליהנות, ושאלנו אם יש קברנה סוביניון (שמתאים לדיאטה של נ.). מסתבר שבשילה מחזיקים מעט מאד יינות המוכרים לסועדים ששותים יין ישראלי, הנמכר ביקבים מקומיים או חנויות, בסכום של 80 שקלים לבקבוק. מסעדות כמו רוקח 73, או רפאל שקצת יותר יוקרתיות משילה לא מתביישות להחזיק יינות כאלו. י. והנחמד, שכבר הספיקו לשתות לפני 30 שנה הרבה יותר יין מששתתה המלצרית החביבה בכל ימי חייה, הקשיבו בחיוך גדול להרצאתה בנושא "איזה יינות מעולים יש לנו. אני למשל מתה על היין הזה". סבלנותו של י. איש חביב וסבלני, התחילה לפקוע והוא ביקש לדבר עם משהו שמבין. השף, בחור מקסים עם אגו צנוע, שאל איזה יינות אנחנו אוהבים, ועל בסיס זה נתן לנו לטעום שני סוגים. בחרנו ביין שלא טרחנו לזכור את שמו (וממש לא אכפת לנו) שהיה קל, נעים, ולא יותר מוצלח מן היינות שאנחנו שותים דרך קבע.
ואז הגיע האוכל (ללא כפות חלוקה) שרק מילים טובות יש לי לומר עליו. ניהלנו שיחה קצרה סביב השאלה האם מותר למסעדה לכפות על הסועדים לטעום זה מרוקו של זה ושמחנו על שאיש מאיתנו לא חולה במחלה מדבקת (למיטב ידיעתנו!). נער הבית חיסל את הקבבונים בטרם הצלחנו לנעוץ בהם מזלג, והציע לנו את החצילים והטחינה בתמורה לעוד פרוסת קרפציו. אנחנו, טובי לב שכמותנו, טענו שמן הידועות הוא שחצילים טחינה ונער הבית לעולם לא יפגשו ולכן אנחנו נקבל אותם בין אם ניתן לו קרפצ'יו ובין אם לאו. יש לו מזל לנער הבית שי. לא יכול להגיד "לא" לכל מי שקרוב אליו וטרם מלאו לו 30 (פעם זה הוגבל לאנשים מתחת לגיל 10).
משעמדנו להזמין עוד סבב מנות הגיעה ש. שאת אהובה אנחנו מכירים עוד בהיותו בבטן אימו, כשהיא מתרעמת על שלא הודענו לה מראש על בואנו. נפלנו בהתרגשות על צווארה ושאלנו אם יש אפשרות שנזכה בחסדיה (מבלי לומר מילה על "המשתדלת") וכך זכינו בשתי מלצריות. אחת שלא יודעת איך לאכול אותנו ואחרת שכמעט הכרחנו להסב איתנו לשולחן. ש. הציעה שנזמין ריזוטו פרות ים עם בייקון – מנה שמהיותה כבדה מתאימה לחלוקה בין שבעה. עוד הזמנו, בהמלצתה, פילה דג בלימונים כבושים וקלמרי – מנה שהמשתדלת אמרה שהיא מאד מלוחה ולא רק שהייתה מלוחה בערך כמו קרבמו, היא הייתה ללא ספק המנה המנצחת. גם הזמנו פילה לברק על ריבועי פסטה טרייה וחמציצים עבור נער הבית, שהודיע שאת החמציצים הוא ישמח לתרום לקולקטיב, ופסטה שחורה עם קלמרי ומרווה (שהוציאה מכולנו קולות עונג). גם בסבב הזה התענוג היה צרוף והרגשנו שממש הצליח לנו.
הואיל וביום הולדת עסקינן נער הבית היה חייב משהו מתוק. ש. חיפשה נר או זיקוק אבל הסתבר שהמקום לא דוגל בשירת "היום יום הולדת" וכיבוי נרות פומבי. אני, אגב, תומכת בגישה. נער הבית קצת פחות אבל הוא לא עושה עניין מדברים שאין לו שליטה עליהם. הוא רצה מלבי עם גרניטה פטל וקוויאר אדום (לכבוד אמא שלו, ברור) אבל הזכרנו לו שבפעם האחרונה שהוא לקח מלבי במסעדה אבא שלו, שמכור למלבי, חיסל שתי צלחות מלבי בעוד אמא שלו, שדי לה בכפית, ספרה לו את הקלוריות. אז הלכנו על מלבי אחד שהתגלה כהברקה ועוגת שוקולד אגוזים עם קרם קפה שהייתה בדיוק כמו שהיא נשמעת.
1254 שקלים עלה לנו התענוג הצרוף הזה לא כולל טיפ נדיב. ובאשר למלצרית "המשתדלת", לטובתך, כדאי לפתח "חוש ללקוחות" כי שרות מנדנד הוא שרות מעיק. את מקסימה ואין לי ספק שעם הזמן תביני לבד שכמות הביקורים שלך בשולחן שלנו הייתה קצת מוגזמת. |
תגובות אחרונות
-
נערת ליווי
בתגובה על איך נכשלתי בחינוך הילדים לצמחונות? ולמה שיין ושרפ?
-
face
בתגובה על אילו אמא שלי הייתה עושה כזה מרק קובה בטח הייתי בטטה: הקובה של אמא מחנה יהודה ירושלים
-
נעם דימנט
בתגובה על חשבתם שיש רק משוגע אחד שאוסף משרוקיות? טעיתם! יש שניים. ואיפה הם נפגשו? במלון רוטשילד. ומה אני עשיתי שם? שאלה מצוינת
תגובות (52)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני חושבת שהסכום ששילמנו עבור 7 אנשים כולל יין הוא סביר ומה גם שמדובר במסעדה מצוינת
האמת? רעיון גאוני
יש לי בת דודה בפריז שנסעה פעם למלון לדיאטה. היא התיישבה בחדר האוכל ולצד התפריט ראתה מה שנראה לה כמחירים שערוריתיים עבור המנה. היא, לא פריירית, ביקשה הסבר. "זה לא פרנקים" אמרו לה "אילו קלוריות".
אולי זו הסיבה שאין מסעדות כאלה
תודה תודה
עם ההשתפכות הזו משהו עוד יחשוב ששילמתי לך.....
שמחה שתהנת
שכחתי, עלתה 410 ש"ח לשניים.
בהחלט תמורה הולמת.
שכחתי, תודה לך.
כבר מזמן אני לא מאמין למבקרים בעיתונים.
נפלת עלי מן השמיים.
הזמנתי מקום דרך האינטרנט. חזרו אלי ב - 1000 למחרת/היום, וקבלו אישור להזמנה. המתין לנו שולחן זוגי ב"חדר", לא יכולתי לבחור יותר טוב מזה. המיזוג היה 10.
המלצרית הייתה קצת "פושי", אבל במסגרת הנסבל.
הזמנתי פוקצ'ה, עוברת פלוס, כבד עוף ביין לבן ופילה בקר עם בייקון וירקות ואספרגוס לפתיחה.
המלצרית נסתה להסביר לי שזו הזמנה בעייתית כי את הפילה בקר הם מכינים "על המקום", (אם זה לא קפוא, אז אני לא מבין על מה הדיברה), ולכן זה לוקח 50 דקות, אי לכך, רצוי שאזמין גם כמה מנות ביניים.
אמרתי תודה לא.
המנה הגיע אחרי 10 דקות והייתה 10. (אמנם לא בקר אלא עגל, אבל מי מחפש שלמות בארצנו הקטנטונת).
כבד העוף היה יותר מבסדר.
לקינוח הזמנו טרט שוקולד, (היה 10) ואני הלכתי על גרפה בינונית שעלתה כמו מעולה פלוס.
הארוחה כולה, ללא יין, (הסתפקנו בסודה איטלקית עם שם מפוצץ), פלוס כוסית סטולי קריסטל שהגיע עם חתיכות בלתי מזוהות של פסולת, (הוחלפה ללא מילה), - מדובר בוודקה סטרייט, ללא קרח ובולשיט.
בסך הכל, אחת המסעדות הטובות שאכלתי בהן די הרבה זמן.
בעיני טובה מרפאל, כי המנות פחות מופלצות ומסביעות יותר.
באווירה במקום ידידותית.
אמליץ ואחזור.
הרי בארץ צריך לדעת שאתה בארץ.
תודה על התמיכה המוראלית. אבל הנה דוגמא הפוכה
לפני הרבה שנים נסענו לטייל בפארק בכרמל. הגעתי לאשנב המודיעין יחד עם אישה מבוגרת ממני ואפשרתי לה לגשת לאשנב לפני. היא שאלה בעיברית, במבטא אמריקאי מפואר, איפה הכניסה הדרומית לפארק אבל לא הצליחה להבין את התשובה. היא שוב שאלה ושוב לא הבינה את התשובה. אחרי 10 פעמים, כשאני ממתינה בסבלנות, תרגמתי לה את התשובה. חטפתי מקלחת של קללות ונאום על האגרסיביות של הישראלים שרק אומרים שהם רוצים עולים חדשים אבל מקבלים אותם בגסות רוח. הואיל וניתנה לי הרשות להיות "וותיקה שרק אומרת שהיא רוצה עולים חדשים" היא קיבלה ממני הרצאה על חוצפה וחוסר כבוד לזמן של מטיילים אחרים ועל "אמריקנים שחושבים שהכל מגיע להם" כמובן שתוך דקה היה שם פרלמנט עוין שרק הוכיח לה שהיא צודקת
לשימוש בשפה, כנראה, יש שני צדדים
הרב חומוס ירום הודו ידוע בברכת השרימפס וברכת הקלמרי שיצאו מבית מדרשו. אני מתפלאה, שלויימה, שגדול בתורה כמוך לא שמע עליו. לאן הגענו שאני צריכה לספר לך על משהו כל כך טריוויאלי.....
תודה פורטה נינה. מפאת אורך התגובה לא העתקתי אותה
לשגב אקספרס לא הלכתי. הייתי בשגב בהרצליה שמעוצבת כמו שכונה. זה יכול היה להיות נחמד אם זה השטח היה גדול יותר.. גם לנו גרמו לחכות 20 דקות אבל בניגוד לסניף "האקספרסיבי" כל חמש דקות הגיע מלצר כדי להתנצל ופעמים במהלכם נתנו לנו קוקטייל קר ומשיב נפש כפיצוי. כשכבר התיישבנו והזמנו הזרימו לשולחן (כמו לשאר השולחנות) מנה ראשונה נוספת לאילו שהזמנו ושני קינוחים נוספים. האוכל היה מעולה (אם כי במנות מסוימות קצת גדוש). את לא הראשונה שכועסת על השרות אצל האחות הצעירה. יש שפים שלא מסוגלים לנהל יותר ממסעדה אחת והאחות הצעירה מתגלה עם הזמן כבעלת צרכים מיוחדים
תודה שהזהרת אותי, בעצם את כולנו
באופן בסיסי אנחנו נחמדים עם המלצרים כי הם עושים עבודה מן הסוג שאני לא הייתי שורדת בה שבועיים. יחד עם זאת מלצר טוב הוא בדיוק כמו מוכר טוב או כל בעל מקצוע אחר טוב. הוא צריך להרגיש מי יושב לפניו ולתת שירות בהתאם. אם אין לו את החוש הזה אז לפחות למלא הוראות ובמקרה שלנו כשמבקשים זמן נותנים זמן.
יחד עם זאת כשצריך להיות לא נחמדים עם המלצריות אני יודעת לעשות את זה בהצטיינות. תשאלי את הבת שלי....
תודה ליאורה על הדיווח. אני חייב להודות, שהפעם, בניגוד למסעדות דומות קודמות שכתבת עליהן, התעורר בי עניין לבקר בשילה עצמתי ולנסות את המנות הצמחוניות שלהם, בתקווה שיש כאלה כי בתור שומר כשרות, המנות עצמן שניסית אינן רלוונטיות לי. באשר למלצריות, אני הייתי מציע להביט על העניין בפרספקטיבה יותר. חלקן נמצאות בג'וב על מנת להרוויח כסף לממן את שכר הלימוד באוניברסיטה ולכסות הוצאות מחיה. היות ותנאי השכר והעבודה בהרבה מקומות בענף הזה הם לא ממש מהמשופרים שיש, וזה אולי יכול להסביר את "ההשתדלות" המופרזת.
שתהיה לך חופשה מהנה.
יופי של פוסט!
התענגתי במיוחד על איפיון הדמויות והפסיכולוגיה הנבונה של השפים.
אודה שאני מבינה קטנה בענף הגסטרונומי, אבל מוכנה לטעום מכל מנה ותהא המוזרה ביותר ובלבד שהיא מוגשת בצורה אסתטית.
בעצתו של השף, לגשת אל האישה המלאה והפחות מטופחת מבין כולן, ראיתי את אבי מדבר מגרונו...
יופי של פוסט! [אז מה אם אמרתי כבר...!
]
נגעת בכל כך הרבה נקודות שהיתי צריך לכתוב פוסט משלי כתגובה
וזה ניראה לי לא מנומס., מה עוד, שעלול למשוך את הזרקור מפרי עתך.
אהבתי את השף הפסיכולוג.
מכיר היטב את הגברות השדופות ,מנותחות ומטופחות מקצה הציפורניים עד לקצה הציפרניים
( ראה ערך "ערבי פרמיירה בבית האופרה" ) . ועליהן נאמר בפולנית: מאחורה ליצאום, מקדימה מוזאום.
עושה רושם שהדיאטה של חברתך היא מישתה בלשאצר לאומתן .
יש להניח שזו מסעדה שלא אבקר בה , אם כי תארת כמה מנות מעניינות.
העיקר החוויה.
הזמנתי מקומות למחר.
ברוטוס: אם יש דבר מה שמצליח באופן קבוע להוציא אותי מן הכלים זאת מלצרית או שזה מלצר שלא שם לב שהסועדים שלו בדיוק באמצע שיחה או בשניות של לפני הפאנץ' ליין והוא מפריע, ושואל בקול רם כאילו בכוונה: "אפשר להמליץ לכם על המיוחדים שלנו"? לך בחזרה לקושלאמאשלך יא איגנורנט, יא טרדן, יא מלצר לא מקצועי
נטוס: "אתם לא יכולים לאכול אצלנו בלי לשמוע על המיוחדים". "אז אתה יודע מה? תתפלא, אנחנו יכולים ואנחנו הולכים למקום אחר ששם יניחו לנו לשוחח, מבלי להפריע לנו ולא מעניין את התחת שלנו מהמיוחדים שלכם - בגללך!" קפיש?
..
איזה פוסט משובב !!!! חוץ מהמשתדלת יתר על המידה. אבל משום מה זה קורה אצלך. ולא בפעם הראשונה
אז יש מצב שאת//ם יותר מדי נחמדים עם המלצריות?