כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אדם קדם

    שירים נקודות קווים וצבעים.

    ארכיון

    אדם קדם

    0

    על מרבדי דשא

    28 תגובות   יום שבת, 7/7/12, 19:38

    עכשיו את מתה

    מותך בא לפני עשור

    היה מיתות קטנות

    אותות


    היו ימים באה בך הדעת
    והינו מדברים

     

    היית דואגת לשלומם
    אמרתי לך פסלים לא הולכים לבדם לטיולים
    לכל היותר ניתן להסיר מעל פניהם את האבק
    שבהם דבק

     

    אבל את ראית בהם ילדים
    שילכו ויטעו בדרכם
    ולא ישובו למעונם
    ואימם תבכה עליהם ועל העדרותם
    שנים

     

    לא היית חבולת ראש
    ולא פרועת תלתלים
    שמראך היה מכין ומקדים
    או מעורר רחמים
    כדרך האומרים
    חבולת דעת
    וכל הזייתה מראש נודעת


    היית שופעת - מילים תלושות
    ועינייך לטושות בדשא המוריק
    של בית החולים

    והעצים היו עולים לשמיים
    ומצילים למענך מראות הרואות
    נפשות המתפשטות מהגוף
    ומותירות אותו עזוב שבועות
    או חודשים
    בין ביקור והתאחות
    והאצבעות עוקרות יריעות
    פיסות קטנות וירוקות
    שהאדמה הייתה נחשפת
    איים קטנים
    בגוונים חומים

     

    בחורף האחרון ראיתך
    אכלו בך שם את הנפש
    במנות קטנות
    של קמעונאים


    כדורים צבעוניים

     

    היית במיתות קטנות
    קפואת מבעים
    והמיטות נגררות
    בין מחלקות


    וקולות

    קפואים

    ורפאים
    ורופאים
    ואין מרפא

     

    עכשיו אני מרפה
    מיתר התיאור
    ושב ומטפטף
    מילים

    היורדות

    לאדמה
    כגופך

     

    ועוטף בתכריכים
    כמו שנעשה
    במותך
    כפי שנעטף גופך
    כדרך שזמנך כרך

    אחרית
    ובא לנפשך ברחמים

    לעת ערבית

     

    וכי מה היית שם
    רובצת מרבדי דשא
    ללא מנחמים
    והיית רגעים ספורים
    של חסד פועמים

    שחברה בך הנפש
    ודברנו כהיותך

    טרם הדעת עזבה
    וחבורה זבה נעורים
    מפכה געגועים
    שופעת חזיונות אחרונים

    עטורי נצחון
    כנגד הזמן

    ומחוגי השעון

     

    עכשיו את מתה

    לחלוטין

    ומרבדי דשא

    דקים

    ירוקים
    מוריקים

    בריק

    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/3/14 23:27:
      מדהים
        5/9/12 23:42:
      שיר שמציף ערגה געגוע כאב זכרון עצב עמוק עמוק רקוויאם כתוב בהמון רגש...והיא כבר לא תקרא
        14/7/12 10:38:
      כתמיד יפה חזק ומסתורי
        13/7/12 18:23:
      קשה.
        13/7/12 17:47:
      שירה נוגה ומרתקת
      עצוב. כתוב נהדר.
        9/7/12 00:53:
      יופי של שירה זורמת ונוגה .. הסוף תמיד עצוב ! ברוך שובך ..!
        8/7/12 23:47:
      מי שחווה את המוות בחיים של אדם אהוב כפי שתארת ואת חוסר האונים שלו ושל הקרובים לו בוכה יחד איתך.
      שיר קשה. כדרכי מחכה לסימן מסיים בסייפא שיתן מעט מנוחה...*:)
        8/7/12 22:36:

      אדם, זו פרידה קשה,

      יודעת איך מרגישים עם אדם שמת מיתות קטנות בהדרגה.. .

      ללכת לצידו ואיתו בצעדים לא ברורים,

      עד הרגע האחרון ...

      קשה ומלא כאב

        8/7/12 21:20:
      וקולות קפואים ורפאים ורופאים ואין מרפא ואין מרפא! קשה להישאר אדיש לכל התיאורים הכואבים ושקיעת האדם
      "אמרתי לך פסלים לא הולכים לבדם לטיולים" ,שיר עצוב ומרגש...
        8/7/12 18:44:
      שיר עצוב...בסופם של חיים.
        8/7/12 18:29:
      שיר שהוא זיכרון ומזכרת. מילים בכתיבה משובחת על נפש קרובה שכבר לא תחזור...
        8/7/12 09:42:
      אדם יקר, עצוב מאוד וקורע את הנפש לגזרים. תודה לך. אני לא יודעת אם יצא כוכב בכל אופן כיכבתי.
        8/7/12 07:18:
      אדם, העברת למישור המילולי-פואטי תיאורים ורגשות קשים. בשיר הזה יש הרבה רכוּת, אהבה, כאב וחמלה. תודה לך.
      אדם חבר יקר ברוך שובך:)) והשיר נוגע בעצבות הפנימית,,תודה,,,שבוע טוב
        8/7/12 05:36:
      תאור מצמרר, כל כך מציאותי וכל כך כואב!!
        8/7/12 00:48:
      היו לי מילים לומר שירדו לאדמה.................
        8/7/12 00:33:
      אדם יקר, שיר מלא רגש ונכתב בכשרון ניכר. ראה רק בטוב.
        7/7/12 23:36:
      מזדהה עם דבריך הנוגעים ומרגשים ...ולצערי גם מכירה .
        7/7/12 22:03:

      כמה רבה העצבות שנופלת על חייה של חולת אלצהיימר, כיצד מכריעה אותה המחלה, הפחד והבדידות בין הסדינים הלבנים של בית החולים. כמה עצבות נושא בלבו המתבונן בה מן הצד. מה רב כאב מותה. ...

      והעולם ממשיך כהרגלו...

      "ומרבדי דשא
      דקים
      ירוקים
      מוריקים
      בריק".

       

      תיאור כן ונוגע. 

        7/7/12 21:08:
      מרגש ועצוב. כל כך התחברתי לכל ביטוי.
        7/7/12 21:08:

      יפה שירתך ידידי משכבר הימים

       

      }{

        7/7/12 21:02:
      יפה ונוגה. תודה.
        7/7/12 20:27:
      ועכשיו נשאר הזיכרון ומרבדי דשא ירוקים חדשים אחרים
        7/7/12 20:04:
      איזה תיאורים יפים וקשים,,,כמה עצוב
      נפלאה כתיבתך. שבוע טוב

      פרופיל

      אדם קדם
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין