0
חזרנו מהבריכה. אבא התיישב מול הטלביזיה ואמא ניגשה לכלים. ככה זה ביום שבת שמרגישים שהשבת נגמרת, אחרי שמגיעים הביתה מתחיל השיעמום ויש לי עוד חשק לעשות דברים לפני שחוזרים מחר לבית הספר. מחר בבוקר אני מפסיק להיות בכיתה ג והופך להיות בכיתה ד. את כל החוברות שקיבלנו לעשות בחופש הגדול אמא פתרה יפה מאד אז מה שנשאר זה רק להגיע לכיתה. השיעמום הלך וגדל ואני החלטתי לצאת למבצע בתוך גבולות הבית. צריך להגיע לארנק של אבא,לקחת מאה שקלים ולהביא אותם מחר לכיתה ולהראות לכולם. המבצע היה ממש פשוט בגלל שאבא יושב על הספה והוא נמצא במצב כזה שרק אבא יכול להיות בו, הוא חצי ישן וחצי ער, זאת אומרת שכל הגוף שלו ישן ורק העיניים שלו ערות, ולא משנה מה תעשה או תאמר התגובה תמיד תהיה: אהה? עליתי לאט במדרגות המובילות אל חדר השינה של אבא ואמא,לא לפני שבדקתי טוב טוב שיש לאמא עוד כמות כלים גדולה בכיור, נכנסתי לחדר ונגשתי לארנק. פתחתי את הארנק של אבא וראיתי בתוכו מלא שטרות, מלא כסף. זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי כל כך הרבה כסף במציאות. פתאום התחלתי להתלבט אם לקחת רק מאה שקלים או שאני אקח יותר. חשבתי על התגובה של אבא אם הוא יגלה שלקחתי לו כסף אבל אחרי שראיתי מה קורה שם בתוך הארנק, נרגעתי קצת. זהו, השטר בידי, עכשיו רק צריך לרדת במהרה לחדר שלי ולשים אותו בתוך התיק והמבצע יוכתר בצלחה. ירדתי במהירות לחדר. אמא, ששמה לב שאני רץ במהירות לא אופיינית לשיעמום שפקד אותי,צעקה מתוך הכיור יואבי?! אבל השטר כבר היה בתיק מוכן ללימודים מחר. למחרת שהיה צריך לקום ליום הראשון של כיתה ד , קמתי ממש מוקדם מההתרגשות. לא של הלימודים אלא מזה שאני הולך להשוויץ לכולם על המאה שקלים שיש לי בכיס. אבא היה בהלם שקמתי כל כך מוקדם ושאל: "אתה חולה יואבי?" ואני עניתי לו שאני מתרגש מהיום הראשון בבית הספר. הגעתי לבית הספר מוקדם ומייד עלתה בי השאלה אם להראות לחברים את הכסף לפני השיעור הראשון או שאולי עדיף בהפסקה הגדולה. נפלה החלטה. חיכיתי שרב הילדים כבר יהיו בכיתה, השעה הייתה עשרה לשמונה וזה הזמן המתאים לשלוף את הכסף ולהראות לכולם שיש לי מאה שקלים בתיק. צעקתי בכיתה: "בואו אני יראה לכם איזה עשיר אני" ותוך שניה כל הילדים הקיפו אותי וחיכו לראות באמת מה פשר הצעקה. הכנסתי את היד לתא הקטן שבו שמתי את הכסף וצעקתי בחיוך: "טאדם". כולם התחילו לדבר ולצחוק ולפני שהספקתי להחזיר את השטר לתיק, יד ארוכה תפשה את ידי ואמרה: "תביא לי את השטר חמוד". זה היה קולה של ליבי המחנכת שלי שלקחה אותי לצד ביחד אם הכסף. היא צעקה עלי ושאלה: "מה אתה מתכוון לעשות עם סכום כזה?" ואני בכיתי ואמרתי שרק רציתי להראות לילדים בכיתה ושתחזיר לי בבקשה את הכסף. לבסוף ליבי החליטה לא לתת לי בחזרה את השטר אלא לתת אותו ישירות לאבא שלי שהוקפץ ישר באמצע העבודה בכדי לקחת את הכסף, הוא אמר: "רק הדלק לפה עלה לי יותר" לקח את הכסף וחזר עצבני לעבודה. עכשיו כבר ערב, אמא שוב בכלים ואבא שוב מול הטלביזיה אבל את השיעמום של היום אפתור במיטה. לילה טוב! |