בעל ואשה, זוג מבוגר למדי,  הלכו ברחוב וראו אותה לפניהם, ממש ליד הבית.  היא היתה מונחת שם,  מאחר והנוהג הוא להחליפה   ולהוריקה   כל כמה ימים.  היתה זו מכולת אשפה ענקית,  ואיך? מה, כמה למה, איש לא ידע, וגם הבעל לא אך הוא זרק את שקיק האשפה למכולה, ולאחר שהתרחק משם הזוג, האשה כימעט וחטפה שבץ. בעלה, אהוב נעוריה  בלי דין ודברים, כמטורף, זינק באחת לתוך המכולה כשהוא עוד מצליח  לזעוק שהארנק ומפתחות הרכב ,בטעות,  ניזרקו   לשקית הזבל אותה השליך למכולה. בטרם הצליחה האשה להתעשת, להתאושש,  וכמו בחלום הזוי מטורף לחלוטין, הגיעה מכונית האשפה, כשעוד לפני שהצליחה ליפצות פה ולצפצף בקול ענות חלושה, שבעלה נימצא במכולת הזבל, מחפש אחר מפתחותיו וארנקו, מכונית הזבל הענקית   העמיסה את המכולה והפליגה לדרכה ובתוך המכולה מחטט בלי כוח, נחנק מהטינופת   הבעל, מנסה למצוא את השקיק עם המפתחות. קיבלנו את הודעת העיריה על האיש שהצליח למרבה המזל    ומי יודע איך, להינצל   ולישרוד,  כשכימעט והושלך עם המכולה להר האשפה. אנחנו מיהרנו עם מיני כלבת הגישוש ומדברי אדוניה, לחפש אחר הארנק האבוד. האיש הובהל  לבית החולים, תירצו או לא, תאמינו או אל תאמינו, אך...  מלכת כלבי הגישוש מיני, , לא , לא מצאה  תחילה את הארנק. רק לאחר מאמצים עצומים וניסיונות חוזרים ונישנים  לחפש, מצאנו את צרור המפתחות והארנק  מריחים   מצחינים אך  ישנם ולאחר שניסינו כמיטב יכותנו, להסיר את הריח, היגשנו אותם לאדם הזה    שהודה לנו   ואשתו,  והודו כמובן גם למידברי ומיני הכלבה שאפה קצת  היתקלקל"  בעיקבות תקרית הזבל, ויום טוב לכלכם גבירותי ורבותי.