כמה פעמים שמעתי את סיון אומרת בסיטואציות שונות-

"טוב, אז אבא יתקן כבר"

או

"אבא יכול לבנות לי כזה"

או 

כשאבא יבוא הוא יסדר"

ולא משנה כמה התקוממתי על האמירות האלו וכמה היא רואה שתכלס אני באמת יכולה הכל לבד ונעזרת כי זה נוח או כי כמה כוחות כבר יש לי...

(שלא נדבר על כמות הג'וקים שהעברתי לעולם הבא ורק זה לכשעצמו מדד מאוד משקף לתעצומות הנפש שלי)

אז היום זה קרה...

אחרי שבשישי למדתי 8 שעות ובערב תפעלתי את האתר שלי (אשנבית), הזנתי משרות ועניתי למיילים

בשבת ניקיתי את כל הבית והחלטי שהגיע הזמן גם להזיז את הרהיטים ולעצב קצת אחרת

וגיליתי שוב כמה הרהיטים בסלון מאוד מאוד מאוד כבדים

ועל הדרך גם התפרק לי ארון תוך כדי תזוזה אז לא נותרה ברירה אלא לסיים את המלאכה

וגיליתי כמה הארון כבד

ושוב לא היתה ברירה, נאלצתי גם לפנות את חלקיו והוכחתי מעבר לכל ספק שתיאורית הגשטאלט נכונה וסכום חלקיו כבד מאוד מהשלם,

אז היום, אחרי העבודה כמובן, ואחרי כמה שיחות עידוד לכמה קצינים בגדוד, הלכתי לקנות ארון וגם שולחן קטן על הדרך וגם מנורות כי צריך

ועשיתי קניות של אוכל, והנעתי את האוטו השני שמחכה לקונה (שלא ימות לי), והייתי בדואר והחלפתי צילינד, עשיתי כביסה ומדיח, הרכבתי את השולחן ואת הארון (כולל פטיש וכאלה) תליתי תמונות ורק את המנורות השארתי למי שמבין בחשמל (יש גבול...)

ואז זה קרה-

ישבנו לנו שתיינו כל אחת עם מברג, מחברות את המדפים לארון,

והצ'יקמוקית הקטנה שלי נעצרה, הסתכלה עליי, חייכה ואמרה-

"אמא, את האמא הכי הכי שלי, את יכולה לעשות ה-כל!"

 

וזהו, זה כל מה שצריך בחיים...

אבל יש משהו שאני באמת עושה מעולה, הכי טוב מכולם-

הולכת לישון!!!

לילה טוב חברים :)