נכון שלא כתבתי הרבה זמן ,אבל היום הרגשתי שאני נחנקת. הרגשתי שאני חייבת לכתוב ולהוציא את כל מה שיש בפנים החוצה.

אף פעם לא חשבתי שכל כך קשה להתחיל הכול מחדש, את כל החיים. פתאום מצאתי את עמי בפאניקה.

החיים יצאו משלתתי, פתאום אני לא אחראית עליהם, הם עושים את מה שהם רוצים. תמיד חשבתי שאנחנו אחראים על הגורל ומרגע לרגע אני מאמינה  יותר שהגורל אחראי עלינו.

לפעמים אנחנו מקבלים תחושה שאנחנו עושים כל מה שאנחנו רוצים ,אבל אנחנו עושים  את מה שכתוב לנו למעלה.

אימא שלי תמיד אמרה לי שאין טעם להתווכח עם הגורל הכול כבר כתוב ,

בכמה ימים אחרונים אני מתחילה לאמין בזה יותר ויותר.

כרגע אני נמצאת בצומת ואין לי אפילו קצה חוט להחלטה שאני הולכת להחליט. אבל דבר אחד אני יודעת בטוח, אני לא אפול ולא אתן לאחרים ליפול.

תחיו את הרגע כי יכול להיות שהוא אחרון בחיים המאושרים.