בשמורת החי של אלוהים שלי

לצפייה במסך מלא

בשמורת החי של אלוהים שלי

‎18

אמנות ובמה

26 תגובות יום שני, 9/7/12, 22:43

בהשראת שאלתו של "המוהיקני האחרון" ובתודה על רגעי החשיבה

בשמורת החי של אלוהים שלי

ספונים בגופי כל יקירי מלחמתי

מלחמתי בשדות ההיגיון ישרי התלמים

מלחמתי בשמי הדמיון הצחים הכחולים האין-סופיים

מלחמתי בקווי האופק הנושקים מסיימים חלומות לפרקים

מלחמתי בשיני הזמן וציפורניו הנעוצות בגבי

אל שמורת החי של אלוהי המלחמה שבי

אני מביא את כלי זיני היחידי

לא כידון, לא רובה או תותח מתנשא

לא טינה או שנאה או מבט של סובל

רק חיוך של אוהב, של יותר ורוצה

לדמותה של אשה, יצירה אם תרצה

תמונה שציירתי (הועתקה מה"פליבוי" ) בגיל 12-14 כשקבלתי מהדסה תל-ורדי אחות אמי לראשונה בחיי מתנה את צבעי השמן שלה ואת מזוודת העץ שלהם השמורה עימי כשנסעה לצייר ולחיות בפאריס. וכפצוי על זה שהיא לא תוכל עקב כך להשתתף בבר המצווה שלי בעוד שנה. הציור מצוייר על קרטון 20/30 ס"מ מציורי הראשונים בצבעי שמן (טוב, למי היה כסף לקנות צבעים)

הציור מבטא היטב ש... לא השתנתי בחמישים השנים האחרונות. נשארתי עם אותן ה"שריטות" ואלוהים שלי סולח ומחייך.

http://cafe.themarker.com/image/1461119/

דרג את התוכן:

תגובות (26)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

סטאר*

13/7/12 09:34:

נפלאות מילותיך אהוד , ודמות האישה המצוירת. שבת שלום :)

צ'ילי מתוק

13/7/12 08:27:

אהוד, אני מצטרפת לשלל המחמאות... מגיעה לך כל מחמאה ומחמאה- על המילים המרגשות, על התמונה המדהימה!

תמר זוהר שיר

11/7/12 22:45:

בשמורת החי של אלוהיך ספונות איכויות עומק ורגשות נעלים
של התמסרות לאמת הפנימית האחת שלך.
השראה רבת קסם שילבת במילות השיר והציור הנפלאים.

הכישרון מבורך, כולל ה"שריטות", שזוהה ע"י דודה הדסה...
אז... לא רק אלוהים שלך סולח ומחייך:-))

המוהיקני האחרון

11/7/12 12:04:

אהוד, הנה עוד משהו על עצמך, אתה חש נבוך מהמתנה שלי בשל היותך אדם צנוע, אתה לא תודה בכך, כי אתה צנוע, ישנו בית של דין של מעלה הדן בעינייני צניעות ומוסר, הצנועים לעולם לא מודים בצניעותם בבית דין של מעלה, שומרי ההיכל מעמידים את הצנועים על פיתחו של גיהנום ומבקשים מהם להודות, אך הצנועים לא מוכנים להודות בענוותם, כי הצנועים לא מעידים על עצמם, לכן הם חוזרים לעולם הזה וחייהם חיי גן עדן, חיי שלווה צנועים, מלאי סיפוק והגשמה עצמית, עוד נאמר: "הצדיקים מלאכת יח"צנות תפארת אישיותם נעשית בידי אחרים", הנה לך רעיון לתסריט נינוח (:

אהוד עמיר

11/7/12 08:54:

צטט: המוהיקני האחרון 2012-07-10 19:37:41

מי שעושה אהבה עם רוח האהבה, מקבל ממני מתנה באהבה (:

http://cafe.themarker.com/topic/2673447/

.......................

תודה המוהיקני האחרון. קצת הובכתי. אני בעיקר כותב מצייר וחי להנאתי, ללא הרבה מחשבות על מחיאות כפיים. מעט, בסדקים. אבל מהמעט גם נהנים ותודה תודה. ההנאה ממחיאות כפים ציבורית יש לי משלושת בני וזה מספק אותי מאוד ,כוון שאני מרגיש שבמידה רבה השלמתי את המשימה שקיבלתי עלי.

ותודה נוספת ל"מוהיקני" על שמתגובותיו אני לומד גם עליו, ולא מעט על עצמי. בכתיבת שירה יש מעבר לכוונות המשורר לא מעט משמעויות נוספות שמתגלות בהמשך בהיסך דעת. לא רק בכתיבה גם בציור בפרוזה ובכל היצירות . ניסיתי לאחרונה כתיבת תסריט. בקריאה שלאחר לא הצלחתי להימנע מחשיבה עלי עצמי, מדוע הלכתי בכוון זה? או היכן אני בדמויות ומדוע? לא אכחיש שגיליתי עקב כך על עצמי לא מעט.

אהוד עמיר

11/7/12 08:37:

צטט: debie30 2012-07-10 17:55:07

אהוד,

הציור מהמם, ציור נעורים - מדהים.

אכן מתנה נפלאה העניקה לך דודתך,

מתנה לכל החיים...
רק חיוך של אוהב, של יותר ורוצה
לדמותה של אשה, יצירה אם תרצה

זה כל מה שצריך

צרוף נהדר של שיר ציור וסיפור

.........

כן מתנה נהדרת נתנה לי דודתי הדסה. והמתנה, מעבר לצבעים. להחזיק את לפיד היצירה שבצבעים במשפחתה של אמי ולהעבירה לדורות הבאים, שכן זו עצם הווייתינו בעולם., והשאר הבל הבלים.

philia

11/7/12 03:24:

לא מכירה את שואל השאלה שהביאה למילים שהביאו לתמונה מאז. שעד עתה היא והן. המילים. ביחד ולחוד. נהדרות!

rachely111

10/7/12 23:21:

וואוו לא יאמן שילד צייר את זה כל הכבוד לך כנראה שזה מולד.

א ח א ב

10/7/12 23:14:

לדמותה של אשה, יצירה אם תרצה

צבע השרב

10/7/12 23:01:

יפהפה. רק אהבה. רק אהבה

אביה אחת

10/7/12 20:50:

אהוד - מקסים גם המילים גם הציור - יפה בעיניי תודה וערב נפלא

המוהיקני האחרון

10/7/12 19:37:

מי שעושה אהבה עם רוח האהבה, מקבל ממני מתנה באהבה (:

http://cafe.themarker.com/topic/2673447/

debie30

10/7/12 17:55:

אהוד,

הציור מהמם, ציור נעורים - מדהים.

אכן מתנה נפלאה העניקה לך דודתך,

מתנה לכל החיים...
רק חיוך של אוהב, של יותר ורוצה
לדמותה של אשה, יצירה אם תרצה

זה כל מה שצריך

צרוף נהדר של שיר ציור וסיפור

המוהיקני האחרון

10/7/12 12:23:

צטט: אהוד עמיר 2012-07-10 10:41:54
תודה "המוהיקני האחרון" הבנתי ששערה הארוך הסתיר חמודותיה כשעשתה מה שעשתה. והתמונה העלתה בי הירהורים אלו.

אכן כך, אהוד, יש בהתנהגותה הלא רציונלית של ליידי גודייבה משהו סימבולי עליו אתה מדבר בשיר ואף נתת ביטוי לכך בטקסט שצירפת ליצירה, המעניין הוא שליידי גודייבה ניסתה להסתיר את חמודותיה עם שיערה בזמן שהיא הביעה מחאה לטובת הכלל, זאת אומרת אע"פ שהמעשה שלה מראשיתו היה למען השגת צדק, הדרך שבה היא בחרה להביע את מחאתה יצרה אצלה קונפליקטיים פנימיים מודעים ולא מודעים, זו שמורת האלוהים החי של כל אחד מאיתנו שמציק לנו ברגעים שבהם המצפון אמור להיות רגוע, כביכול (:

אהוד עמיר

10/7/12 10:55:

תודה לאה. נכון התלהבתי מה"פלייבוי" ובהשוואה למצגות שיש היום במרחב הווירטואלי... חבל"ז. גדלנו כולנו בריאים בנפשינו, בסטיות נורמטיביות ומהנות בכייף. זאת בעיקר בשל יופיים של התמונות ב"פלייבוי" ולא מעט ואולי הרבה יותר, מהאילוסטרציות והציורים שלוו את המאמרים שאותם אז גזרתי ושמרתי והם ליוו אותי והשרו השראתם על ציורי עד היום, והם חלק משמורת החי של אלוהים שלי.

תכשיט

10/7/12 10:42:

נהדר...הציור נפלא...

אהוד עמיר

10/7/12 10:41:

תודה "המוהיקני האחרון" הבנתי ששערה הארוך הסתיר חמודותיה כשעשתה מה שעשתה. והתמונה העלתה בי הירהורים אלו.

אהוד עמיר

10/7/12 10:34:

תודה אלונה יקירתי - עוד אפרסם יום אחד שיר שכתבתי עלייך!.

הלנה היפה

10/7/12 10:29:

בשמורת החי של אלוהים שלי
ספונים בגופי כל יקירי מלחמתי
אהוד יקירי, הדימוי הזה מדהים ומתאר כל כך יפה את המתרחש בלבך והציור, זה מה שעשית בגילך הצעיר, מעתיק תמונות מפלייבוי? את הציור כבר ראיתי ולא עלה בדעתי שציירת אותו בנעוריך המוקדמים כל כך. נפלא נפלא!
מה שמעניין שבאותה תקופה, מספר שנים מאוחר יותר, קיבלה בתי הבכורה קופסת עץ שהיו בה כל צבעי השמן שלי, (כולם ואן גוך), את כל המכחולים והסכינים שלי ואת הסטנד כי חדלתי לצייר.
ואילו אתה, אכן לא השתנית, עדיין כולך אהבה כ]פי שהיית תמיד

המוהיקני האחרון

10/7/12 10:28:

אהוד, העתקתי את תגובתי אצלי בפוסט שבו כיבדת אותי בנוכחותו של השיר הנפלא שלך:

הייתי במתח לאורכו של כל השיר הנפלא הזה, בשל המאפיינים הלוחמניים שבו, אותם מאפיינים המסמלים את הצורך להאבק על מנת להכיר במי שאנחנו, אותו מאבק עיקש הנחוץ לצורך פריצת הדרך אל התודעה העליונה הנשגבת מבינתו של האדם, שם נמצאת מציאותו של האל החי בקרבנו, אותה מציאות השואפת להביא לנו בסופו של יום את החיוך האוהב אצל מי שרוצה ליצור מאהבה את דמותה של האישה, או של היצירה אם תרצה (: בסיומו של השיר נמלטה מריאותי אנחת רווחה מלווה בתחושה של התרגשות רבה, שיר נהדר ומרגש ביותר...

האיזכור של השנה בה צויירה היצירה הנהדרת הזו הזכירה לי את מחאתה הנשית של ליידי גודייבה, להציג עירום בשנים הללו לא היה עינין של מה בכך, ואתה יודע מה? כשמדובר ב"חטא" שנעשה מאהבה, אפילו אלוהים מחייך וסולח מאהבה, תודה חבר מוכשר ויום טוב שיהיה:

ליידי גודייבה של ג'ון קוליר: