0

בשמורת החי של אלוהים שלי

26 תגובות   יום שני, 9/7/12, 22:43

בהשראת שאלתו של "המוהיקני האחרון" ובתודה על רגעי החשיבה

 

בשמורת החי של אלוהים שלי

ספונים בגופי כל יקירי מלחמתי

מלחמתי בשדות ההיגיון ישרי התלמים

מלחמתי בשמי הדמיון הצחים הכחולים האין-סופיים

מלחמתי בקווי האופק הנושקים מסיימים חלומות לפרקים

מלחמתי בשיני הזמן וציפורניו הנעוצות בגבי


אל שמורת החי של אלוהי המלחמה שבי

אני מביא את כלי זיני היחידי

לא כידון, לא רובה או תותח מתנשא

לא טינה או שנאה או מבט של סובל

רק חיוך של אוהב, של יותר ורוצה

לדמותה של אשה, יצירה אם תרצה

 

תמונה שציירתי  (הועתקה מה"פליבוי" ) בגיל 12-14 כשקבלתי מהדסה תל-ורדי אחות אמי לראשונה בחיי מתנה את צבעי השמן שלה ואת מזוודת העץ שלהם השמורה עימי כשנסעה לצייר ולחיות בפאריס. וכפצוי על זה שהיא לא תוכל  עקב כך להשתתף בבר המצווה שלי בעוד שנה.  הציור מצוייר על קרטון 20/30 ס"מ מציורי הראשונים בצבעי שמן (טוב, למי היה כסף לקנות צבעים)

הציור מבטא היטב ש... לא השתנתי בחמישים השנים האחרונות. נשארתי עם אותן ה"שריטות"  ואלוהים שלי סולח ומחייך.

http://cafe.themarker.com/image/1461119/

דרג את התוכן: