
אולי זה בגלל שאני מבלה כ -60% מהמשרה שלי בצפייה בסרטי קולנוע חדשים. ואולי זה בכלל מרמז על זה שיש לי אישיות גבולית... בכל אופן, מה שקורה אצלי בשנים האחרונות הוא משעשע על גבול המטריד.
כשאני נוסעת לאיטי על הכביש ורואה איזו מכונית או שתיים (ותמיד יש מכונית או שתיים כאלה על הכביש, בכל כביש) שנוסעות במהירות חריגה, אני תמיד (תמיד!) מדמיינת שמתנהל מולי מרדף מכוניות מסעיר, אני מדמיינת את המסוק מעליי מדווח למשטרה, אני מדמיינת שמכונית שחורה ואפלה מגיחה מהפינה וחוסמת את המכונית שנוסעת במהירות, אני שומעת את רגע הפיצוץ וממש רואה את החתיכות של המכוניות עפות באוויר בהילוך איטי. באותם רגעים ממש אני שומעת את מוזיקת הרקע שאבחר לשלב בפרסומת לסרט הזה, אני שומעת את קריין הבית שלנו אומר :"היכונו לאקשן מסחרר", "הסרט הטוב של השנה"... ואז אני מחייכת חיוך מטופש של סיפוק. אני כבר מדמיינת איך נקרא לסרט הזה בעברית.
אותו הדבר קורה כשאני יוצאת עם מישהו. אם זה ממש זוועות, אני שומעת את הקריין שלנו אומר "זה התחיל רע מאוד. זה ייגמר רע הרבה יותר"... אני שומעת מוזיקה דרמטית ומביטה לצדדים, לבדוק שהניצבים על הסט (ולצורך העניין, אזרחים תמימים שאין להם מושג שהם "משחקים" בסרט אצלי בראש) קולטים מה קורה ובכוננות שיא לחלץ אותי. אני "סוגרת" עם עצמי בראש את הקמפיין של הסרט - רואה איך אתרי ההיכרויות מתנפלים על הסרט הזה כמוצאי שלל רב. בקיצור - אחלה עסקה, אחלה סרט. אם הדייט הולך נהדר, אני שומעת מוזיקה רומנטית, רואה את הניצבים (של מקודם) מביטים בי במבטים מצועפים ומפרגנים, אני מדמיינת את שיתופי הפעולה המסחריים שאצור סביב הסרט הזה שאני חיה בו עכשיו ושומעת, כרגיל, את קריין הבית שלנו אומר בקולו המושלם :"הקיץ! רק בקולנוע - סיפור האהבה הגדול של כל הזמנים..."
בכל דבר, בכל מקום, בכל סיטואציה...תמיד... גם כשאני רואה סרטים אני מדמיינת שאני משחקת בסרט שבו אני אמורה לראות סרטים...
יו - איזה פוסט הזוי !! אין לי הסבר. בחיי. אני לא באמת משוגעת
|
ritabar
בתגובה על bad hair day / "שיער" - הגרסה האמיתית
^ ^
בתגובה על מישהו מכיר את הדרך לצפון? עזרה!
ettgar1
בתגובה על ושוב מנקה את הנשמה!
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
טלו'ש
המושג "מורידים" על כל הטיותיו ("אוריד" , "הורידו לי", "הורדתי" "מורידה") לא קיים אצלי בלקסיקון...זה פלילי - רחמנא ליצלן
רק תבקשי כתוביות לסרטים שלך והן מיד אצלך
אין לך גבול את......
איפה מורידים כתוביות לסרטים שלך?
לגמרי מתכוונים אליי
פנטזיה זה ז'אנר קצת פחות אהוד עליי - אבל אוהבת את הסרטים האלה כמו את שאר הסרטים שלי (זה כמו לבחור את מי מהילדים אוהבים יותר....לא?)
תודה!
אז בעצם עשאומרים "את חיה בסרט..." מתכוונים אליך....
את עושה גם סרטי פנטסיה? איזה סרט תכננת לך לשנה החדשה?
כייף לקרוא אותך...
גילה
אתה מחזר כל כך מוכשר שאין לי מילים לפעמים
ידעתי שתגיעי למסקנה הזו בגלל זה עשיתי את זה חפיף , שלא יעלה השתן ... :)
יום טוב !!
מי אמר שאתה לא משקיע בי...?
אוי הוא באמת מתוק - אבל בריטי ממי - זה מה שאת רוצה?
גדול!!!
הוא גם לא הגיב למכתבי האהבה שלי
כנראה מאותה סיבה
אין ספק שעם אכלניות גדולות כמוכן נשאר ה-מ-ו-ן אוכל למליון ארוחות בוקר..
מה ז"א? "מועדון ארוחת הבוקר"
איזה קטע היסטרי זה! לאט לאט אנחנו נותנים כאן שמות לשריטות הכי כמוסות שלנו...
נכון שלא סיפרת את זה לאף אחד אף פעם...?
איזה קטע! גם לי זה קורה הרבה.
למשל, כשאני מרתיח סיר מים לפסטה, ומרים את המכסה כשהמים רתחו, אני תמיד מצפה למצוא שם את הארנב המסכן מ"חיזור גורלי" עם גלן קלוז ומייקל דאגלס.
וכשאני תקוע בפקק מעצבן, אני מדמיין איך אני עוזב את המכונית, ככה באמצע הפקק. ממש כמו הפתיחה של "בדרך למטה" עם מייקל דאגלס.
וכשאני פותח את המקפיא ומוציא קרח למשקה של שישי בערב, אני אומר לעצמי, שאם היה לי דוקרן קרח בבית, אז בטח הייתי מדמיין עכשיו את סצנת הסיום של "אינסטינקט בסיסי" עם מייקל דאגלס...
כן...דבר אליי מלוכלך מותק
בסדר, הבנתי, זה הסרט שלך. קיבלת כוכב וציון תשע בסולם אורשר.
אני די לוחמנית כשמישהו אחר יורד על העבודה שלי....רק לי מותר
אז - דיר בלאק...
תגידי, לא קרה לך אף פעם בדייט ששמעת את קריין הבית של ארץ נהדרת אומר: "אוהבים נקניקיות ?" או את הסלוגן האלמותי - "בקרוב"..
אזלו כוכביי להערב, אז..בקרוב :)
את בכלל לא קולטת שאת השחקנים הראשית, אה?
אוסקר?? חחחח...עוד לא המציאו פרס בשבילך מותק
גברת את מצחיקה!
העבודה קצת עלתה לראש אבל כשמדובר בעבודה שלך זה בסדר.
גדול. כשאני ניצבת או שחקנית משנה תגידי לי, שאדע להתארגן לאוסקר!
אוחחחח, נעמה, ישבתי ונשפכתי..
לא, אין בזה שום פסול, ברור (
)..
את בסדר את..
עדינה! איזו תגובה מדהימה!!
אז אני לא לבד בשיגעון הזה....
את מדהימה, ממש הצחקת אותי.
חבל שאין לי כוכב בשבילך, מגיע לך אחד ענק.
את מזכירה לי את עצמי, שכל מה שקורה לי בחיים אני ישר מדמיינת שזה הופך לתיק בבית משפט ... איך שזה מתחיל בתביעות קטנות, וערעור על גבי ערעור ... עד שמגיע להיכל העליון ... ובחיי שגם אני לפעמים מאבדת פרופורציות.
לא, לא השתגעת, לדעתי זה טבעי (או ששתינו השתגענו) חחחחחחח