הנייד צלצל, המספר על הצג לא היה מוכר. השיחה שהתפתחה היתה כלקוחה מהסיפורים שקורים רק לאחרים:
"זו עדי, זוכר אותי ?
לפני חמש שנים נתת לי מספר עבודות לעיצוב גרפי. הייתי בהריון עם בטן ענקית. כשסיפרתי לך, שאני עומדת לקנות ממתווך, דירה ברחוב הרצל בתל-אביב, חששת ש"יעשו ממני קציצות..." והצעת להצטרף לפגישה.
רכשתי את הנכס. כשראיתי שהעיקולים לא הוסרו, עצרתי את המשך התשלומים.
תדע שהמתווך, שראה אותנו יחד במשרדו, בטוח שאתה האבא של הילד ואתה נתבע ב-140000 ₪. הייתי פשוט חייבת לעדכן אותך... "
**
נכנסתי לאולם ביהמ"ש כשהמתווך עמד על דוכן העדים "בוער בקורבנותו".
הוא הישיר מבטו לשופט ושיקר באופן אמין להחריד, חדור ומשוכנע בצדקתו ובעוול שנגרם לו.
לשאלה, מדוע לא הסיר את העיקולים מהנכס, רוכש את אמונה של הקונה ומקבל את מלוא כספו, ענה בקול משכנע משהו בלתי מובן.

התבוננתי בו באותה סקרנות, שגילו הילידים כשראו אנשים יוצאים מבטן "ציפור הפלדה" בפעם הראשונה. הוא דיבר על מצבה הנפלא של הדירה, גם כשהוצגו בפניו את תמונות השמאים, שהראו את ההיפך. 
הוא הצביע עלי ולתדהמתי טען, שלמרות שלא חתמתי על דבר, התחייבתי בפניו להיות ערב לכל תשלום שלא ישולם.
הביטחון שבקולו ושפת גופו, היתה כשל אחד הדובר אמת. הוא כמעט שכנע גם אותי (-: 
**
השופט הודיע על הפסקה של 30 דק'.
סקרן וממוגנט מהעדות ההזויה, חפשתי את מתווך הדירות.
מצאתי אותו בקפיטריה, יושב שלו ורגוע, מחזיק בידו ספל קפה קטן.
הרגשתי שנפל בחלקי הכבוד לעמוד מול שקרן עם איכויות, שכל נימי נפשו, תאי גופו ודמו אומרים בדיות וכזב. לא סתם מול "עוד שקרן סטנדרטי..." 
ראיתי אדם עם חשיבה מבנית, המסוגל בשניות להתאים כל סיפור לצרכיו, בלי קשר לאמת. הוא היה מאיר עיניים ומתוחכם. כשהיה מגזים, נסחף או "נתפש", היה מודה בכנות, שהוא לא מסוגל לרדת לפרטים ולזכור הכל, שהרי בכל זאת, כבר אין הוא אדם צעיר.
"האמת שלו" הוזרקה לדמו במזרק סתרים והפכה לחלק מאישיותו.
כחניבעל לנקטר משתיקת הכבשים, נראה שבחר לחיות לפי כללים משלו, בהם קורבנותיו הם כלי משחק חסרי פנים ורגש.
**
"השכנוע העמוק שלך, המתעלם מהסביבה והמציאות, מזכיר לי את הנשיא קצב" - אמרתי. 

הוא נראה מזועזע מההשוואה ואמר: "באמת תודה רבה לך, לא ידעתי שאני אנס"
"אתה אונס את האמת. מתעלם מנשמתה, מקפל אותה, בועל אותה ומתאים אותה לצרכיך.  נראה ששכחת שהייתי בפגישה. התחייבת אז לדברים שהיום אתה מכחיש..."

"מה אתה מדבר, הקונה הזו היא נוכלת... היא הפסיקה לשלם וממשיכה לגור בדירה"
"אבל אם היית מסיר את העיקולים היא היתה משלמת..."

"נו באמת", אמר ומיהר לאולם.
**

עליתי לדוכן העדים, נשבע להגיד רק את האמת.
ספרתי לשופט שיש לי שלושה ילדים משלי ושעד להתערבותו של מתווך הדירות, לא ידעתי שיש לי עוד... בשלב זה הצגתי תצהיר של האבא האמיתי.
"אמנם משתחרר לי תשלום מזונות, כי לבת שלי מלאו 18 אבל אין זה אומר, שבגלל המתווך הזה, אתחיל לשלם, גם עבור הנכס ואולי גם על ילדה שלא ידעתי עליה...".
השופט, שהיה עד אז חמור סבר, פרץ בצחוק מתגלגל. כשנרגע אמר לקלדנית המופתעת:
"את העדות של העד הזה אני מבקש שתדפיסי בשני עותקים נוספים. פעם לאשתי ופעם למיסגור בלשכה." 
 **

סיפור זה נשמע הזוי בשל הנוכלות והפיקנטריה שבו,

נתקלתי בנשים וגברים נורמטיבים, אשר חיים בהגינות וביושר ביומיום, אך ברגעי משבר הם משנים באופן אקרובטי את המציאות, מספרים ומייפים מקרים לא נעימים ומתבצרים מאחורי המציאות שהמציאו וישבעו על אמיתותה.
אין הם שקרנים - הם רק רוצים לחיות עם עצמם בשלום,