ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
גלית: אני לא רוצה לכתוב על הסרט הזה. פנינה: אבל זה מסמך חברתי חשוב, ומתקשר גם למחאה כאן אצלנו. גלית: אבל הוא כל-כך מלא וגדוש ברעיונות ומחשבות ומשפטים חכמים, שאני לא מצליחה לזכור הכול. זה מעצבן אותי. פנינה: הסרט מנבא לאן נגיע בסופו של דבר ברמה החברתית וברמת הפרט. גלית: הרקע לעלילה הוא המחאה החברתית הסוערת. גם שם המפגינים מכונים אנרכיסטים והם מתפרעים ברחובות, משליכים עכברושים על עוברים ושבים ומרססים גרפיטי על כל דבר שמסמל את העושר ואת העשירים. פנינה: הסרט לוקח את המחאה שלנו צעד אחד קדימה ומנסה לנבא את העתיד דרך סיפורו של מיליארדר צעיר אחד עם פרצוף חנוני (רוברט פטינסון), שעושה כסף בבורסה, וכל התנועה בחייו היא נסיעה מדרום מנהטן לספאניש הארלם, להסתפר אצל הספר הקבוע שלו, נהג מונית לשעבר שסיפר גם את אביו.
גלית: מחלון הלימוזינה אריק פאקר רואה את "האחרים", את אלה שאין להם. החלוקה בסרט מאוד ברורה. או עושר בלתי נתפס או עוני מרוד. פאר מנקר עיניים מול סיאוב אפל ודוחה. המתח בין הקבוצות בשיאו ונראה שההתנגשות בלתי נמנעת. אבל פאקר יושב בלימוזינה שלו, מוקף בגדג'טים ובפינוקים, ומנהל את יום העבודה שלו משם. מקיים פגישות – לצורכי עבודה ולצרכים אחרים - ומתעדכן מהמאבטח שלו בנעשה בעולם החיצון. במהלך הסרט נראה שהמאבטח הזה הוא הנפש הקרובה אליו ביותר. פנינה: הנסיעה מתנהלת בפקק איום בגלל ביקור נשיא ארה"ב בעיר והגיבור בינתיים מנהל חיים מלאים בסטרץ' לימו שלו, המשמשת לו משק אוטרקי לכל דבר. הגדג'טים שהוא מוקף בהם מקנים לו שליטה ויזואלית במרחבי העיר מוכת הפשע והאלימות. גלית: זה סרט של הרבה מלל. כל דמויות המשנה שפאקר פוגש במהלך היום משמיעות דברי חוכמה והגיגים על העולם ועל החיים. האלימות מתפרצת בפתאומיות, פעם אחר פעם נוחתת עלינו בהפתעה כמו פטיש 5 קילו על הראש. הקטעים האלה, שהועתקו בשלמותם מספרו של דון דלילו, מבוימים ומשוחקים באופן מוגזם, תיאטרלי, לא ריאליסטי. הסטריליות שלהם מנוגדת לסיאוב ולמציאות הקשה שנראים מחוץ ללימוזינה, ומדגישה אותם, ותוכנם משלים את הוויזואליה הברוטאלית של הסרט.
פנינה: הסרט אלים ואכזרי, הוא לא משאיר ספקות ואין בו שום אנושיות. הגיבורים עסוקים בכעסים שלהם ובהתחשבנויות שלהם. פאקר מתנודד בין פנטזיה הרואית על גיבורי-על שמחוברים לאלימות ברמה הפילוסופית, שיש להם נימוק אמיתי לרצוח, לבין הזיבורית שהם סתם פחדנים חסרי סיבה לחיות ולהתקיים. הוא לא רואה אותם בכלל, או שהוא נפטר מהם כמו מזבובים מטרידים.
גלית: הסרט עוסק באופן שבו הקפיטליזם האמריקאי דרדר את העולם למצבו הנוכחי, בהשפעה של הקדמה הטכנולוגית ושל ההון על בני האדם. העשירים, כדוגמת אריק פאקר, כבר לא מתרשמים מהכסף, הוא לא מזיז להם. הם נהיו קהי חושים. בגיל 28 יש לו הכול, הוא כבר חווה הכול וסף הגירוי שלו בשמים. הפסד של מיליארדים לא מוציא אותו משלוותו וגם המוות לא מפחיד אותו. הוא משתוקק להרגיש כאב, הדבר האחרון שהוא עוד מרגיש.
פנינה: באמצעות המקרה הפרטי של אריק פאקר, הסרט דן במצבים פסיכולוגיים של אדם שהגיע לשיא השפע והדקדנס ואיבד עניין בעושר. אין לו יותר למה לשאוף וזה מקרב אותו ליצר הבסיסי ביותר שיש באדם והוא הרוע. האושר אינו מרגש, העושר מרפד את האדם וגורם לו להרגיש כלום, מעורר בו כמיהה לריגושים שיחזירו לו את תחושת החיים. האלימות והרוע הם התחליף להנאות שהיו פעם בחיים. שום דבר כבר לא מרגש אותו יותר מלבד ההתמודדות עם המוות. משאלת המוות של הגיבור עוברת כחוט השני לאורך הסרט.
גלית: כל דבר בא לו בקלות, כל אישה שהוא רוצה מתמסרת לו מיד. חוץ מאשתו החוקית, העשירה כקורח וקרה כקרח, בעלת חוש הריח המפותח, שמסבירה לו שחבל לה לבזבז אנרגיה על סקס. שניהם נראים כמו רובוטים, חלולי עיניים וחד-הבעתיים. היא הזכירה לי את האנדרואידית הבלונדינית מ"בלייד ראנר". פנינה: הוא אמנם נשוי למשוררת יפהפייה עוצרת נשימה וחסרת הבעה, שהוא נפגש איתה במהלך היום לארוחות משותפות, אבל הם לא חיים ביחד והוא תוהה מתי יזכה לשכב איתה. זה לא מפריע לו לשכב עם לא מעט נשים שמגיעות אליו לצורכי עבודה. אבל אם מישהו חשב שהאיש עושה סקס סוער נוטף זיעה או מבטא אהבה חלילה, אז זהו, שממש לא. הוא לא מפסיק לדבר במהלך הזיונים, על כל מיני נושאים בטלים וכנראה גומר כמו שמסיימים ארוחה שגרתית. שום הבעת הנאה לא מסתמנת על פניו, רק שרירי המאמץ פועלים. הוא נטול רגשות ביחסיו עם כולם. גלית: עלילת הסרט מתרחשת במציאות קרה ומנוכרת. העשירים מתנהלים במגדלים ובלימוזינות שלהם, מנותקים מהמציאות ומפשוטי העם העניים. ואילו אלה אלימים ובוטים וגם עולמם מלא רוע ושנאה. הם הגיעו לשפל כזה שאין להם עוד מה להפסיד. המפגינים הזועמים הולכים עם המחאה שלהם עד הסוף.אלה גם אלה מסתובבים חמושים וידם קלה על ההדק. רק המספרה שפאקר מגיעה אליה לבסוף, נראית כמו שריד מהעולם הישן. מקום חמים, אנושי, אותנטי.
פנינה: האדם היחיד שנראה אמיתי זה הספר שחי את העבר שלו ומתגעגע לימיו כנהג מונית.. המעבר מהלימוזינה המאובזרת למספרה הישנה מסמל את הניגוד בין העולם העכשווי לעולם של פעם, שמצטייר בסרט כקוריוז. נראה שהמסר של במאי הסרט דיוויד קרוננברג הוא שהאדם מביא על עצמו את החורבן כי הוא לא מסתפק בחיים צנועים. שום עושר לא מבטיח אושר. הוא מראה כמה קל לאדם ליפול לתהומות האפלים של המוסר שלו כשהוא צובר הון ועד כמה האנשים מסביב הופכים לשקופים ולא נחשבים וכל מה שנשאר להם כדי להציל את כבודם זה להשתמש בנשק של העשיר כשהוא מוחק את העני. עד לאן הגיעו הדברים מבחינת הקיטוב החברתי והניכור, שכל מה שנשאר זה חיסול הדדי. גלית: אין אנשים טובים בסרט, אין מישהו להזדהות אתו. זה סרט תובעני, שמגרה לחשיבה ומצריך ריכוז מרבי. פנינה: גם בסרטו הקודם של קרוננברג, "היסטוריה של אלימות", ניכר שהוא מאמין ברוע הבסיסי שבאדם, שיצר לב האדם רע מנעוריו. אבל בסרט הזה הוא משדרג את הרוע לדרגת אמנות. הפילוסופיה של המוות יש בה דקדנטיות מהסוג של מוות בשביל מוות. כמו ב"התפוז המכאני" וב"מועדון קרב", מדובר במוות משודרג. לא זה עם סיבה אנושית אלא עם סיבה על-אנושית. החברה שלנו היא חברה רקובה שאיבדה את כל ערכיה המשותפים. אין סולידריות, אדם לאדם זאב ומי שלא מתקיים כך במוסר הוטנטוטי, אין לו זכות לחיות בכלל. הגלוריפיקציה של המוות, הצורך להאדירו, הם תוצאה של חיים שהם בגדר עלבון.
גלית: ברור לך שמעט מאוד אנשים ילכו לסרט הזה, אם בכלל. הוא אוטוטו יורד מהאקרנים.
פנינה: הוא עוד מציג פה ושם. הקוראים שלנו גרים בכל הארץ.
גלית: היינו לבד באולם. פנינה: לפחות לא הפריעו לנו לדבר.
|
Innovative Software Development
תגובות (44)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יש גם קומיקס מאוד ריאליסטי ואכזרי ונושך ואמיתי ולא כולם יושבים בדיוק על המשבצת האסטתית
עצם התפישה שריאליזם פירושו חוסר מוחלט של יופי ומשמעות וחסד מבטאת את את המאפיין הגרוע של קומיקסים גרועים
בגלל שהמציאות הרבה יותר מורכבת מהתמונות הרדודות והפשטניות שקרוננבג מתמחה בהצגתן
ישב בה כיעור וריקנות ורדיפת בצע ומיניות חלולה מאהבה ויש בה גם את ההפך
הנסיון להציג את עצמך כעמוק דרך התמקדות רק בכל מה שרע הוא הטריק הכי זול ושטחי של מי שמחפשים את הדרך הקצרה והפשוטה להציג את עצמם כיוצרים איכותיים
יש בחיים גם יופי בעל משמעות ומי שלא יודע לשזור את גם העובדה הזאת לא יכול להתיימר להציג תמונה ריאליסטית ומעניינת ויצירתית של החיים
קרוננברג תמיד התמחה בטריקים זולים במיוחד שמדברים למי שמזהים כובד ראש רק עם כיעור ומצוקה וחוסר תקווה
יש אלימות בסרט. אבל חייבים לקחת אותה באופן אלגורי. כי המשמעות
חברתית עמוקה וכבר נושכת אותנו מסביב. נכון שיש אנשים
שמגלגלים עיניים ושואלים את עצמם :איך הגענו למצב כזה? אבל אם התפוז המכני היה
אפוקליפטי והייו בשוק כי לאלימות עד אז הייתה סיבה או תרוץ הגיוני.
כבר מזמן אנחנו לא שם והמוות הופך למטרה בפני עצמה בעיני הגיבור ואיך המוות מקבל מימדים גרנדיוזיים
קשורה הרבה מאוד לצורת החיים והסרט מדבר על זה.
לדעתי הוא לא משחק בקולנוע אבל תוכלי להשיג בוידאו בוודאות- ובתנאי בית תרגישי מוגנת יותר:)
היי טל תודה ואשמח לדעתך.
אני מאמינה שסרטים מטלטלים מסוג זה לא יהיו אהובים על חובבי האסקפיזם
או לחילופין על אלה שלא ממש קולטים שהמציאות סביבנו דומה להפליא.
תודה רבה שני:)
אפילו בסרטים קשים יש צורך בקצת דאחקות כדי לשרוד. כן תקחי אותו הביתה בוידאו
הוא מרתק ולצערנו ריאלי לגמרי.
אם תמצאי אותו בבתי קולנוע אם לא שווה לקחת הבייתה בוידאו
תחשקי שפתיים. הוא קשה לצפיה ברגעים מסוימים, אבל הוא מעולה וחשוב.
בוודאי "המציאות המדהימה" שמקיפה אותנו. אין בכלל אלימות הכל יופי. תודה זיוה.
וואו - רק מלקרוא אתכן על הסרט - קיבלתי בחילה.
מסקנה - זו המציאות לא רק הסרט.
תודה רבה.
אם לא הייתי מתעצל וודאי יכולתי לתת עוד דוגמאות למחזוריות מתמדת בתולדות העמים על מאבקים בין חזקים לחלשים, או רעים לטובים...
התקופה הנוכחית הכי מקבילה בעיני ל-"אביב העמים" והשחרור מהפאודליזם ע"י הוואסלים המושפלים. הנתינים האומללים נאבקו על השחרור ובוודאי חלקם הפסידו את חייהם בשכיבה על הגדר וגם במאבק. אני חושבת או נוטה להאמין "שהתקדמנו" רק בדרגת הציניות והתחכום בתפיסת האדם והרוע שבו.
הסרט הזה הוא איפכא מסתברא של קומיקס[אין לי מושג איך הגעת למסקנה הזאת]. הוא הכי ריאליסט-קיומי ואכזרי. הוא עוסק בסרט באנשים ובטבע שלהם ובחשיבה אובססיבית, דעתנות ובעיקר חווית ריקנות עזה. הסרט משכיל בהצלחה משכנעת להביא את אימת החיים לתוך התודעה של הצופה.הסרט של קרוננברג ממש רחוק מלהיות יפה ואסתטי!!! בדיוק הפוך. הסרט לא מאפשר לראות רגע של יופי מהמתרחש סביב, הכל דחוס מלוכלך ואפילו עם הרגשת צחנה איומה. ובאמת צריך לראות את הסרט ולחוות אותו. גם אם הוא לא ימצא חן בעיניך, אך לא תוכל לטעון בשום פנים ואופן את 4 השורות שכתבת.
דווקא המזגן אחלה. הבעיה היא בקיום שבין מזגן למזגן. תחושת החום המייאש היא גם נפשית, אני מניח.
והסרט של וודי אלן לא רע, גם לא טוב, אבל לא רע. ולרוברטו בניני יש שם תפקיד מקסים ומצחיק-נורא. מעבר לזה - כל השטיקים הממוחזרים של וודי אלן.
ולצערי, מבחינת הילדות שלי, צדק חברתי משמעו - לישון עד הצהריים, לבזבז כסף בקניון ולרבוץ בבריכה או מול הטלוויזיה. (נו, מה אני מקטר, הלוואי עלי)
לא כל כך מסכימה אתך. כי במאי, סופר או צייר לא חייב לתת לקהל "תכנית כבקשתם", הוא עבד על האמירה שלו והיא כל כך מדויקת כמי שחווה את המחאה בשנה האחרונה פה ובעולם[והייתי במחאה בלונדון] אי אפשר לא להבחין בעליית האלימות בעולם ואיך החברה השתנתה מההקצנה של העושר מול העוני ויש כאלה שיסרבו לראות או יתקשו לראות גם אם התופעה תגיע לביתם ויחשבו שזה סתם מקרי.
למרות שנורא חם לי אז אני מרגיש "אש" לגבי המצב ואני לא יכולה להיות אדישה למרות החום והלחות כי בחורף זה הקור והרטיבות.. לא נגמור עם זה נכון?:) כי אולי צריך טיפה שנשקיע איזו מדינה נשאיר פה לדור הבא וזה לא נראה משהו אם לא נלחם על הבית כמו שאומרים אז הילדים גם לומדים שכל דבר יותר חשוב מהחיים שלנו עצמם.
ראיתי את הפרומו לסרט של וודי אלן ומיד עשה רושם של "סרט קיץ" שמכסה את "המינוסים" של וודי אלן. ומה עם המזגן שלך לא תקין? אצלי הוא מקפיא!
כן ממש כמו פה ורק אתמול.
__________________________________________________________________________
מה שאני מכליל ב"אילו ", הוא מה שצריך לעשות בעתיד.
הרי כל הסיכוויים שאת הבריאה של מ. אנג'לו, רפאל היפיוף, [בדיוק באותה תקופה], היה מצייר אחרת לגמרי.
זה נכון גם לקולקטיבים.
הם מתנהגים אחרת.
אנחנו מחפשים פתרון, כדי לא להרוס את המעט שהגרידיות הקפיטליסטית שאתן מתארות הותיר לנו, צריך להטיל את משימת ה - SALVATION של הגלובוס על אומה ספציפית.
אני מאמין שדווקא הגרמנים יכולים לעשות זאת. {היהדות ברמות האלה היא פחות מקוצו של יוד, היא העורלה שקיצצו לי].
צריך לתת, למי שלא יהיה את ההזדמנות, כי מצבנו, של כול העולם, בכי רע.
אבל תמיד אפשר לפתור הכל ברביצה עם במבה אל מול היפה והחנון ולהגיד שהעברנו עוד ערב.
מה שהיה צריך לקרות, זה יתר תשומת לב למרקס,
אולם במקום שהיישום וההוצל"פ ייפולו על הרוסים עם עודפי הטמפרמנט, האכזריות והעדר מוחלט של אינטגריטי קולקטיבי, המהפכה הקומוניסטית הייתה צריכה להתחולל בגרמניה.
כול העולם היה זוכה בחיים הרבה יותר טובים ממה שיצא לנו במסלול הנוכחי, שהו לכל הדעות די חרא.
ובאילו הזה, מה היה עולה בגורלנו היהודים?
שאלה קשה, אבל כמעט בטוח שהיום לא היינו תקועים עם האידיוט שלנו.
אבל הסרט מכה אותך בגלל האקטואליה שלו. הוא לא צריך להתאמץ כי אנחנו כבר חיים באווירה הזאת של המחאות על כל גבעה ותחת כל עץ רענן. בסרט שלו "ההיסטוריה של האלימות"[לפני כ-7 שנים] הייתה השתקפות הרוע באדם אך הוא היה אופטימי כי הוא הציב את הטוב לעומתו. פה קרוננברג, כבר עשה כברת דרך ונכנס מתחת לעורו של העשיר הדקדנטי שמפלחן למוות ולאף אחד בסרט אין מה להפסיד. אנחנו כמה רגעים לפני, יש לנו המון מה להפסיד.
חחחח...עבדנו באמת קשה על העניין.
אתה משהו:))
לא ראיתי את הסרט כך שיכול להיות שאני טועה, אבל הוא נראה לי מז'אנר סרטי וספרי הדיסטופיה. על אפשרויותיה ומימדיה השונים. סופרים שונים לקחו את הדיסטופיה לכיוונים שונים.
בשנות השבעים והשמונים זה היה ז'אנר מכובד על מדפי המד"ב. מה שמראה שהחרדה מפני הברוטאליות של עולם העתיד - הכלכלי, הטכנולוגי, החברתי, התרבותי - נושנה היא. יותר משהסרט הוא נבואה על חברה קפיטליסטית שעשויה להתקיים בעתיד, הוא שיקוף של חרדה מאוד נוכחית.
פנינה,
קראתי בנשימה אחת וראיתי באותה נשימה את הקליפ. ואז את התגובות. אני מהצד של אילו שכן עשיתן להם קווץ' במקום שרוצה ו//או מרגיש עכשיו סוג של צורך ללכת לראות. רק שאני ותכנונים ללכת לסרטים לא תמיד מסתדרים. אעדכן אם אראה, כי מרגיש לי מהדיאלוג של גלית ושלך, שזה סרט שאני לא אוכל לשתוק כשאצא ממנו. ותודה!
נוצרת את פי לנצח
תודה:))
מבינה לליבך דנה, כי הוא באמת קשה. אבל הוא באמת מסמך חשוב לכל אלה שיש להם ספקות לאן החברה שלנו צועדת בצעדי ענק?!
לנו הסרט היה חזק מאוד, גלית הפנתה את תשומת ליבי לטוקבקים
באתר סרט שרבים שנאו אותו או התקשו להכיל אותו[כך אני מגדירה].
לא פשוט אבל בעיני הוא מהסרטים החשובים והמעולים שראיתי.
ברוטוס: אין מה שאני מעדיף יותר מאולם קולנוע ריק שרק אני והיא יושבים בו לבדנו, כמובן בשורה האחרונה באולם, באמצע מתחת לחדר המסריט, ועכשף משאפשר להביא אוכל ושתייה לקולנוע כי עשקו את הקהל, אנחנו מתחבטים בשאלה שבעבר הייתה לה תשובה, מה להביא אתנו. כלום לא היה נכון יותר להגביל את מחיר הפופ קורן והשתיה?
נטוס: רק לאסור הכנסת סוכריות עם עטיפת צלופן והכנסת סלולריים פועלים
..
הבמאי[על פי הספר כמובן] מעלה לא פעם ראשונה את מהות האדם אך בסרט הוא כן מתייחס למחאה העולמית נגד הטייקונים ובעלי הממון כשהוא חוזה גם להם את הרע מכל. רותי, העולם היה חרא תמיד, תבדקי בהיסטוריה כמה יצר האדם רע והעולם מורכב מהרבה מאוד אנשים שיצרם הבסיסי הוא רע.