כותרות TheMarker >
    ';

    טיוטות לב

    רישומים ורשימות -חומרים אקספרימנטליים

    פרופיל

    forte nina
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    0

    פורטה נינה וגלית א' הלכו ל"קוסמופוליס" ויצאו מהופנטות

    44 תגובות   יום חמישי, 12/7/12, 08:58

     

     

    גלית: אני לא רוצה לכתוב על הסרט הזה.


    פנינה: אבל זה מסמך חברתי חשוב, ומתקשר גם למחאה כאן אצלנו.


    גלית: אבל הוא כל-כך מלא וגדוש ברעיונות ומחשבות ומשפטים חכמים, שאני לא מצליחה לזכור הכול. זה מעצבן אותי.


    פנינה: הסרט מנבא לאן נגיע בסופו של דבר ברמה החברתית וברמת הפרט.


    גלית: הרקע לעלילה הוא המחאה החברתית הסוערת. גם שם המפגינים מכונים אנרכיסטים והם מתפרעים ברחובות, משליכים עכברושים על עוברים ושבים ומרססים גרפיטי על כל דבר שמסמל את העושר ואת העשירים.


    פנינה: הסרט לוקח את המחאה שלנו צעד אחד קדימה ומנסה לנבא את העתיד דרך סיפורו של מיליארדר צעיר אחד עם פרצוף חנוני (רוברט פטינסון), שעושה כסף בבורסה, וכל התנועה בחייו היא נסיעה מדרום מנהטן לספאניש הארלם, להסתפר אצל הספר הקבוע שלו, נהג מונית לשעבר שסיפר גם את אביו.


    ''

     

    גלית: מחלון הלימוזינה אריק פאקר רואה את "האחרים", את אלה שאין להם. החלוקה בסרט מאוד ברורה. או עושר בלתי נתפס או עוני מרוד. פאר מנקר עיניים מול סיאוב אפל ודוחה. המתח בין הקבוצות בשיאו ונראה שההתנגשות בלתי נמנעת. אבל פאקר יושב בלימוזינה שלו, מוקף בגדג'טים ובפינוקים, ומנהל את יום העבודה שלו משם. מקיים פגישות – לצורכי עבודה ולצרכים אחרים - ומתעדכן מהמאבטח שלו בנעשה בעולם החיצון. במהלך הסרט נראה שהמאבטח הזה הוא הנפש הקרובה אליו ביותר.


    פנינה: הנסיעה מתנהלת בפקק איום בגלל ביקור נשיא ארה"ב בעיר והגיבור בינתיים מנהל חיים מלאים בסטרץ' לימו שלו, המשמשת לו משק אוטרקי לכל דבר. הגדג'טים שהוא מוקף בהם מקנים לו שליטה ויזואלית במרחבי העיר מוכת הפשע והאלימות.


    גלית: זה סרט של הרבה מלל. כל דמויות המשנה שפאקר פוגש במהלך היום משמיעות דברי חוכמה והגיגים על העולם ועל החיים. האלימות מתפרצת בפתאומיות, פעם אחר פעם נוחתת עלינו בהפתעה כמו פטיש 5 קילו על הראש. הקטעים האלה, שהועתקו בשלמותם מספרו של דון דלילו, מבוימים ומשוחקים באופן מוגזם, תיאטרלי, לא ריאליסטי. הסטריליות שלהם מנוגדת לסיאוב ולמציאות הקשה שנראים מחוץ ללימוזינה, ומדגישה אותם, ותוכנם משלים את הוויזואליה הברוטאלית של הסרט.

     

    פנינה: הסרט אלים ואכזרי, הוא לא משאיר ספקות ואין בו שום אנושיות. הגיבורים עסוקים בכעסים שלהם ובהתחשבנויות שלהם. פאקר מתנודד בין פנטזיה הרואית על גיבורי-על שמחוברים לאלימות ברמה הפילוסופית, שיש להם נימוק אמיתי לרצוח, לבין הזיבורית שהם סתם פחדנים חסרי סיבה לחיות ולהתקיים. הוא לא רואה אותם בכלל, או שהוא נפטר מהם כמו מזבובים מטרידים.


     

     

    ''

     

    גלית: הסרט עוסק באופן שבו הקפיטליזם האמריקאי דרדר את העולם למצבו הנוכחי, בהשפעה של הקדמה הטכנולוגית ושל ההון על בני האדם. העשירים, כדוגמת אריק פאקר, כבר לא מתרשמים מהכסף, הוא לא מזיז להם. הם נהיו קהי חושים. בגיל 28 יש לו הכול, הוא כבר חווה הכול וסף הגירוי שלו בשמים. הפסד של מיליארדים לא מוציא אותו משלוותו וגם המוות לא מפחיד אותו. הוא משתוקק להרגיש כאב, הדבר האחרון שהוא עוד מרגיש.

     

    פנינה: באמצעות המקרה הפרטי של אריק פאקר, הסרט דן במצבים פסיכולוגיים של אדם שהגיע לשיא השפע והדקדנס ואיבד עניין בעושר. אין לו יותר למה לשאוף וזה מקרב אותו ליצר הבסיסי ביותר שיש באדם והוא הרוע. האושר אינו מרגש, העושר מרפד את האדם וגורם לו להרגיש כלום, מעורר בו כמיהה לריגושים שיחזירו לו את תחושת החיים. האלימות והרוע הם התחליף להנאות שהיו פעם בחיים. שום דבר כבר לא מרגש אותו יותר מלבד ההתמודדות עם המוות. משאלת המוות של הגיבור עוברת כחוט השני לאורך הסרט.

     

    גלית: כל דבר בא לו בקלות, כל אישה שהוא רוצה מתמסרת לו מיד. חוץ מאשתו החוקית, העשירה כקורח וקרה כקרח, בעלת חוש הריח המפותח, שמסבירה לו שחבל לה לבזבז אנרגיה על סקס. שניהם נראים כמו רובוטים, חלולי עיניים וחד-הבעתיים. היא הזכירה לי את האנדרואידית הבלונדינית מ"בלייד ראנר".


    פנינה: הוא אמנם נשוי למשוררת יפהפייה עוצרת נשימה וחסרת הבעה, שהוא נפגש איתה במהלך היום לארוחות משותפות, אבל הם לא חיים ביחד והוא תוהה מתי יזכה לשכב איתה. זה לא מפריע לו לשכב עם לא מעט נשים שמגיעות אליו לצורכי עבודה. אבל אם מישהו חשב שהאיש עושה סקס סוער נוטף זיעה או מבטא אהבה חלילה, אז זהו, שממש לא. הוא לא מפסיק לדבר במהלך הזיונים, על כל מיני נושאים בטלים וכנראה גומר כמו שמסיימים ארוחה שגרתית. שום הבעת הנאה לא מסתמנת על פניו, רק שרירי המאמץ פועלים. הוא נטול רגשות ביחסיו עם כולם.


    גלית: עלילת הסרט מתרחשת במציאות קרה ומנוכרת. העשירים מתנהלים במגדלים ובלימוזינות שלהם, מנותקים מהמציאות ומפשוטי העם העניים. ואילו אלה אלימים ובוטים וגם עולמם מלא רוע ושנאה. הם הגיעו לשפל כזה שאין להם עוד מה להפסיד. המפגינים הזועמים הולכים עם המחאה שלהם עד הסוף.אלה גם אלה מסתובבים חמושים וידם קלה על ההדק. רק המספרה שפאקר מגיעה אליה לבסוף, נראית כמו שריד מהעולם הישן. מקום חמים, אנושי, אותנטי.

     

    פנינה: האדם היחיד שנראה אמיתי זה הספר שחי את העבר שלו ומתגעגע לימיו כנהג מונית.. המעבר מהלימוזינה המאובזרת למספרה הישנה מסמל את הניגוד בין העולם העכשווי לעולם של פעם, שמצטייר בסרט כקוריוז. נראה שהמסר של במאי הסרט דיוויד קרוננברג הוא שהאדם מביא על עצמו את החורבן כי הוא לא מסתפק בחיים צנועים. שום עושר לא מבטיח אושר. הוא מראה כמה קל לאדם ליפול לתהומות האפלים של המוסר שלו כשהוא צובר הון ועד כמה האנשים מסביב הופכים לשקופים ולא נחשבים וכל מה שנשאר להם כדי להציל את כבודם זה להשתמש בנשק של העשיר כשהוא מוחק את העני. עד לאן הגיעו הדברים מבחינת הקיטוב החברתי והניכור, שכל מה שנשאר זה חיסול הדדי.


    גלית: אין אנשים טובים בסרט, אין מישהו להזדהות אתו. זה סרט תובעני, שמגרה לחשיבה ומצריך ריכוז מרבי.


    פנינה: גם בסרטו הקודם של קרוננברג, "היסטוריה של אלימות", ניכר שהוא מאמין ברוע הבסיסי שבאדם, שיצר לב האדם רע מנעוריו. אבל בסרט הזה הוא משדרג את הרוע לדרגת אמנות. הפילוסופיה של המוות יש בה דקדנטיות מהסוג של מוות בשביל מוות. כמו ב"התפוז המכאני" וב"מועדון קרב", מדובר במוות משודרג. לא זה עם סיבה אנושית אלא עם סיבה על-אנושית. החברה שלנו היא חברה רקובה שאיבדה את כל ערכיה המשותפים. אין סולידריות, אדם לאדם זאב ומי שלא מתקיים כך במוסר הוטנטוטי, אין לו זכות לחיות בכלל.  הגלוריפיקציה של המוות, הצורך להאדירו, הם תוצאה של חיים שהם בגדר עלבון.


    ''

     

    גלית: ברור לך שמעט מאוד אנשים ילכו לסרט הזה, אם בכלל. הוא אוטוטו יורד מהאקרנים.

     

    פנינה: הוא עוד מציג פה ושם. הקוראים שלנו גרים בכל הארץ.

     

    גלית: היינו לבד באולם.


    פנינה: לפחות לא הפריעו לנו לדבר.

     

     

    גלית א'

    דרג את התוכן:

      רשימה