אני לא יודע איפה או מתי איבדתי אותו אבל כבר כמה זמן שאני לא מוצא את הארנק שלי. זה אומר שעכשיו אני פוחד מהמנייק בכבישים שלא יעשו בעיות כשיחליטו לעצור אותי, אין לי איך להוכיח שאני באמת אני. אתמול כמעט עצרו אותי, נסעתי בכביש מהיר לקראת חצות וראיתי שתי דמויות מנסות לעצור טרמפים. אני נוסע לאט כי עכשיו אין לי ארנק אז האטתי לשוליים ועצרתי להן. אלה היו שתי נרקומניות שניסו להגיע לראשון.  נראה לי שהן היו נרקומניות, דיברו בקולות צרודים, בפוקר קוראים לזה tell.  ובכלל מי ממנסה לעצור טרמפים באמצע כביש מהיר ועוד מהצהריים ככה הן אמרו לי. עד שהן נכנסו עצרה ניידת וכרזה לי לנסוע.  כמעט בחצות הלילה לעצור טרמפים, בקור הזה, ממש רחמים.  אני חייב למצוא את הארנק הזה, נמאס לי לחיות בפחד.

לפני זה הלכתי לראות דירה כי אני מחפש לעבור.  אני מחפש משהו במרכז של המרכז, בלומבליקו, אפילו שהדירה של אתמול היתה די פריפריאלית. נו שויין, עודדתי את עצמי, לך תדע מאיפה יבוא המזל.  הבניין היה מרשים: חדש,  גימור איכותי, עם בריכת שחיה וחדר כושר. כשנסעתי במעלית לקומת היעד חשבתי שהמעלית היא משהו ז'ונגלר, זה לא אומר הכל ?  הדירה עצמה היתה פסדר, די קטנה אם תשאלו אותי. השותפה המיועדת היתה כלבה נבזית עם שאיפות מטריאליסטיות. לא היה לה מה שקוראים נפש יהודית.  ישבה בפנים חמוצות בדירה המלוכלכת שלה בידיים משולבות ורגליים משולבות.  קר לי, אמרה.  הרהיטים בדירה היו מהסוג היקר של איקאה ולא עצרתי את התפעלותי, הסתדרת בחיים, החמאתי.  היא התרככה לרגע.  מה את עושה בחיים, התעניינתי. עובדת.  וזהו? וזהו.  שום דבר בשביל הנפש? ניסיתי למצוא בה מעט חן. לא.  תגידי, מאיפה את במקור? מבאר-שבע, אמרה בלחש. נתתי לצמד המילים להתגלגל בחלל, להיות הדבר האחרון שיאמר לפני הפרידה.  צמד מילים שמסביר הכל. בדרך למטה המעלית לא נראתה לי משהו בכלל.  נפרדתי מהאישה החומרנית בלבי:  את תהיי עשירה כל-כמה שתחפצי אך זה רק אומר שיהיה לך קר בין רהיטים יותר ויותר יקרים.
הלכתי לראות דירה אחרת. 
ידעתי מההתחלה שאני סתם הולך לדירה הזאת, אין לה סלון וזה לא מקובל עלי.  בכל זאת הייתי בסביבה אז אמרתי נו שויין, לך תדע מאיפה יבוא המזל.  איך שנכנסתי שנוררתי סיגריה מהשותפה שלעולם לא תהיה שלי. בחורה נחמדה, סטודנטית לעיצוב.  הוצאתי בקבוקון משקה קטן והתחלתי לשתות ויסקי. מצטער, אמרתי לסטודנית הנחמדה שלעולם לא תהיה שותפה שלי בגלל שהדירה שלה נטולת סלון, אני נפגש עם ידידה ותיקה מאוחר יותר וממש אין לי כח אליה ואני מניח שהיא מניחה שנשכב היום ואני לא רוצה להעליב אותה כי היא בחורה טובה אז אני מעמעם את עצמי.  מאיפה אתה כל-כך בטוח שתשכבו, השותפה-שלעולם-לא-וכו' חקרה, ומתוך חמימות נטולת מעצורים שערבבה לי את אזור הלב מלמלתי, אולי כי ככה זה היה כל פעם שנפגשנו. בזמן שהאלכוהול מתפשט ומרחיב את כלי הדם שלי הלכתי אחריה ברחבי הדירה.  התעניינתי במחירי הארנונה שלעולם לא אשלם במטבח הקטן, שאלתי לגבי השכנים ובעל הבית שאותם לא אראה ואיתם לא אדבר כשהדליקה את האור בשירותים וכשחזרנו לסלון ניסיתי ללכוד את מבטה כששאלתי איך היא מבחינה חברתית ומה היא מצפה משותף.  היא רשמה את השם שלי עם עוד פרטים אישיים ברשימה שהיו בה כבר כמה שורות דומות. הודיתי לה ונפרדתי.
בדרך הביתה התקשרתי לידידה שלי וביטלתי.  ממש אין לי כוח לדברים כאלה.