איש השנה: אלוהים

אלוהים בורח מפפארצי. לוס אנג'לס, דצמבר 2005. מימין: סורי קרוז

אני מאוד מחבבת את הבחור הזה, למרות שאלוהים הוא כמו תרסיס נגד שתן של כלבים: כולם סומכים עליו, אבל תכלס, הוא לא עושה כלום. הרי אלוהים מוכיח את הטענה שלא צריך להוכיח שום טענה בחיים, כל עוד מתלבשים אותו הדבר ומתקמצנים על קצף גילוח, וכל מי שעמד ליד חבורת נזירות בתור לפלאפל בעיר העתיקה יודע על מה אני מדברת. אז אלוהים, אתה הבחירה שלי השנה בקטגוריית האדירים. במקום השני והצמוד, אגב, נמצא השכן שלי מלמטה שסופסוף פיטרו אותו מהעבודה והשעון שלו הפסיק לצלצל כל יום בשש בבוקר. במקום השלישי והמכובד: נינט.

אשת השנה: אני!

אין לי הסבר לזה.

ביטוי השנה: "היורדות הישנות"

לכבוד חמש עשרה שנה לבואן של העולות החדשות. מזל טוב.

חחחחחחחח

בלוגרית השנה: ריטה הסוררת

סופסוף בלוג אותנטי, לשם שינוי. לא עוד זיוני מוח של בחורות נודניקיות שמחפשות רומנטיקה בנרות. הרי הדבר הרומנטי שיש בנרות זה שאפשר לדחוף אותם לתחת וליהנות מזה, אם זה הקטע שלכם. או לעשות אווירה של עיוורון. או להצית את בני זוגכם. לא משנה. בכל מקרה, ריטה מביאה לנו בלוג סוחף, אמיתי ומרגש, שמראה לנו את הצד האפל של חיי הנישואים: הנישואים. כל המריבות, כל הקללות, כל הנאצות, הכול שם. לכאורה, עוד בית רגיל בישראל, אבל... טוב, לא לכאורה. זה באמת עוד בית רגיל. ריטה, אשת בלוגרית השנה שלי. אני בטוחה שזה ממש ירגש לך את התחת.

בנק הזרע:

לא השנה

מי דומה לאבא? (ולכל החברים שלו)

שביתת השנה: חינוך בע

בגלל שביתת המורים בקושי אכלתי מקדונלדס. אתם יודעים מה זה לעמוד בתור בקניון גבעתיים בשתיים עשרה וחצי בצהריים, מוקפת בחבורה של נוער מטומטם שלובש סקיני ג'ינס ונותן לכל הבטן השמנה להתגלגל החוצה? זה מוריד לי את כל החשק לאכול פרה מסכנה שרצחו אותה. בכל מקרה, שביתת המורים הוכיחה פעם נוספת שהסיבה היחידה ששולחים ילדים לבית הספר זה כדי שהם לא יציקו להורים שלהם. תכלס, מה זוכרים אחר כך מהלימודים עצמם? רק את העובדה שההוריםממש רצו שתלמדו אותם. באופן אישי אני זוכרת רק שלושה דברים מהתיכון: מה זה רדיוס, איפה זה חיפה ואיך זה להיות חננה. בשביל זה לא צריך חינוך חובה, אפשר לעבור ישר לטכניון.

חודש השנה: מרץ

אין לי סבלנות למרץ בדרך כלל. איזה חודש מיותר וחסר משמעות. כלום לא קורה בו. קודם כל, זה כבר סוף החורף ולכולם נמאס מהשטויות האלה של הגשם. שנית, כל מי שנולד במרץ הוא סתם מעצבן ולא יודע להתלבש. זה גם חודש נורא ארוך לעומת פברואר, היומיים המיותרים האלה תקועים בתחת כמו נר רומנטי, אם זה הקטע שלכם. אבל הפעם החלטתי לשים את ספטמבר המלך ואת אפריל המלכה ואת ינואר הערס בצד, ולתת למרץ המעפן הזה פרס ניחומים, בתקווה שבתמורה יבטלו את פורים. איזה סבל החג הזה. כל הבנים מגיעים למסיבות רק בגלל שכל הבנות נראות כמו חבורת זונות עם כל השמלות ההדוקות שלהן והעקבים והאיפור שנמרח לתוך האסלה. רק אני מתחפשת לרוח רפאים כל שנה וטוחנת אוזני המון מקמח מלא שטבלתי מראש בקמח רגיל. בקיצור – למרות שהוא חרא חודש, נוותר לו הפעם. אבל שיזהר ממני בפעם הבאה.

פונט השנה: אריאל צר

הומאז' מרגש למצבו הנוכחי של ראש הממשלה לשעבר.

מייל השנה: אנומיני

שייקספיר פראייר לעומתך, אח שלו. הרגישות שנובעת ממילותיך, העוצמה שבהן, האינטימיות שמתגלה משברי הדקדוק הקלוקל, כמו רקפות של תשוקה מבוישת שמציצות אליי בין סלעי לבי. מתחשק לי לצעוק את מילותיך מגגות הבתים, לבשר לעולם כולו עליך, עלינו. אני מרגישה חיה, אני מרגישה רצויה, אני מרגישה כל כך כמו זונה של חמש שקל, אינעל אחותך. אבל יודע מה, שתהיה אפילו לך שנה טובה.