בצבא שירת בשייטת.  בן קיבוץ   מעמק יזרעאל,  בין עין חרוד,  וגבע.   אשתו  ימנית גזעית, מתוקה חמודה נשאה בביטנה את  הבן או הבת, שהיה אמור להיולד בכל יום,  הכאב העצום הוא,  שהנולד  לא זכה למרבה הצער להכיר את אביו, גבר שבגברים, חייכן תמיד,  שרירן אמיתי, שחיין מעולה  בעל ניסיון עצום  בפעולות חסויות בשייטת.  בקיבוץ, עבד  וזה די צפוי, עבד בבריכות הדגים,  ושם זה קרה, הנורא מכל. לך תאמין  שדוקא לבעל ניסיון עשיר שכזה, יקרה  ענין רע ונורא שכזה, אבל,  ליפעמים שיטת הסמוך, היהיה בסדר, אלה מובילים כמו כאן לנורא והקשה מכל.  תמיד כשהיה צורך לרוקן    בריכה ממים,   הבטיחות חייבה,ש שטים בסירת משוטים,  עד סמוך למקום איסוף המים, שמכונה הנזיר".פותחים את הצינור וזרם מים אדיר שוטף  סוחף וניגר ומרוקן  את הבריכה. ישראל,  לך דע מה עבר בראשו אותו יום, כשחה לנזיר,   ובניגוד לכל כללי הבטיחות,   פתח אותו,   בלי סירה שלא יתכן בה להיסחף לנזיר וליטבוע,  ו...  בבית, חיכתה האשה לבעלה, ידה מונחת על ביטנה, חשה בתנועות הפעוט שבעט בחוזקה.  רוצה לבשר לבעלה כי שעת הלידה קרבה והולכת. היא חייכה   למישמע הדפיקה בדלת, יודעת כי אהובה, אבי ילדה יראה לעיניה, תמיר ושזוף שרירי וחייכן מתוק  כתמיד. ובפתח עמד המבשר, שסיפר לה   כי קרה לישראל בעלה אסון , והוא ניסחף לנזיר שבלע אותו  סוחף  ומטביע   ללא כל אפשרות להינצל.   וזהו הסיפור על מלח הארץ  בחור למופת ניפלא משכמו   ומעלה,   שלא זכה להכיר את ילדו לו כל כך חיכה. והסיפור הוא לזיכרו של ישראל, שמגיע לו  דף הזיכרון הזה.