גבול הצביעות 

היכן קם "מאהל הבטלנים"? בעיר עם אחוזי הגיוס המועטים ביותר!!

ח"כ מיכאל בן ארי ממפלגת האיחוד הלאומי, היה חבר הכנסת היחיד שהגיע למסיבת העיתונאים בשבוע שעבר, בה הציג ח"כ פלסנר את הדו"ח ההזוי שלו. בן ארי לא הניח לפלסנר, ושוב ושוב קטע אותו, עד שהוצא מהחדר.

השבוע המשיך ח"כ בן ארי וחשף מעל דוכן המליאה בכנסת את הצביעות של אנשי "מאהל הבטלנים", המכנים עצמם – "פראיירים".

"מי לא ביקר במאהל הפראיירים?" שאל ח"כ בן ארי ופנה בלגלוג לחבריו - חברי כנסת. "מי שרוצה לבקר, מומלץ לו לנסוע לעיר עם אחוזי הגיוס 'מרקיעי השחקים' – חמישים אחוזים בלבד... מדובר בעיר תל אביב. בדיוק שם הקימו את מאהל הפראיירים. בעיר שבה יש לאנשים זמן, כי הם לא מתגייסים לצבא ולא משרתים במילואים".

"אני רוצה לספר סיפור אמיתי", המשיך בן ארי. "לפני שנה קיימנו חברי ועדת חוץ וביטחון, סיור בבסיס קליטה ומיון (בקו"ם). היו שם מאות חיילים שעמדו להתגייס באותו יום. שאל אותם אחד מחברי הכנסת: מי כאן מתל־אביב? אף אחד לא השיב בחיוב. היו מאשדוד, חדרה, קרית ארבע ומכל הארץ. לא היה אפילו אחד מתל־אביב".

"אבל הפלא ופלא, השנה אני 'מעודד' מהנתונים החדשים. יש עלייה 'עצומה' באחוזים. השנה שוב הגענו לבקו"ם והפעם בראשות ח"כ שאול מופז, שהיה באותו זמן יו"ר ועדת חוץ וביטחון. היו שם הרבה מתגייסים, והפעם אני שאלתי את השאלה – מי כאן מתל אביב. להפתעתי היתה עלייה במאה אחוזים... אחד הרים את ידו. 'עלייה חדה'. מאפס לאחד"...

בן ארי לא הרפה והמשיך בסיפורו. "קצין מאגף כח אדם, סיפר לי שיש בתי ספר תיכונים בתל אביב, שלא נותנים לקציני צה"ל לשים את כף רגלם בתוך בתי הספר שלהם. והנה אחר כך מבתי הספר האלו, יוצאים צעירים  רבים להלחם בחרדים, ולטעון כלפיהם שהם לא מתגייסים לצבא. זו חוצפה ממדרגה ראשונה. צביעות מוחלטת".

"ולמרות כל הנתונים, מקימים את מאהל הפראיירים בת"א? למה בת"א? לכו תקימו את זה ביו"ש, שם יש 70% שמשרתים. שניים מכל שלושה – משרתים בקרבי. אחד מכל שישה – הוא קצין".

"רבותי", המשיך בן ארי והקשה. "לאור כל זה. אני שואל אתכם, ותענו בכנות: מי כאן הפראייר? האם אנו לא הפראיירים של החצופים הללו, שאוהבים להסית נגד החרדים בזמן שהם מכירים את חיילי צה"ל, רק כשהם מגיעים להסית ולהפגין נגד החרדים".

"יש גבול לצביעות", סיים הח"כ את דבריו וירד מדוכן הנואמים. דברים כדורבנות.

מבצע מקומי

כך מתכנן שר החוץ ליברמן לכבוש את השלטון מידי נתניהו

מי שמחפש בארץ את שר החוץ אביגדור ליברמן, בין גיחה אחת לשנייה בחו"ל במסגרת ביקוריו המדיניים, יכול למצוא אותו, כשהוא מסייר בישובים ובערים. ליברמן גילה את השלטון המקומי, ומשוכנע שמשם יגיע עד כיסא ראש הממשלה. אם לא בקדנציה הבאה, אז בעוד אחת או שתיים, אבל בסוף הוא יגיע, ויעשה זאת באמצעות ראשי הערים והישובים.

המטרה של ליברמן היא לכבוש את השלטון המקומי מידי המפלגות השולטות בו, בעיקר מהליכוד ומהעבודה, ובחלק מהמקומות מקדימה. הרצון שלו הוא להעביר כמה שיותר ראשי ערים לישראל ביתנו.

ברשויות המקומיות שמים לב לביקורים של ליברמן, והדבר מחמיא להם. "הדרך לשלטון הארצי, עוברת דרך השלטון המקומי", הם אומרים. במערכת הפוליטית עוקבים אחר ההתנהלות של ליברמן בכל הקשור לביקורים הללו. גם התקשורת ייחדה לכך השבוע דיווח בולט. "ליברמן זיהה את הפוטנציאל והחליט להשקיע בשלטון המקומי", נאמר.

אין זה סוד שליברמן נעזר באסטרטג הפוליטי המפורסם – ארתור פינקלשטיין. יתכן מאד, שהוא זה שלחש לו, כי אם רוצים להגיע לכיסא ראש הממשלה, יש לכבוש את מעוזי הליכוד בערים ובישובים. ליברמן עצמו שהיה מנכ"ל הליכוד, מכיר הרבה מראשי הרשויות באופן אישי. קל לו להתחבר אליהם.

לצורך כך הוא מזמין את ראשי הערים והישובים לביקורים בלשכת שר החוץ, ובמקביל מבקר אצלם יחד עם שרי מפלגתו. בביקורים אלו אינו בוחל בשום ישוב ומגיע אפילו לקטנים ביותר.

לפי שעה יש לליברמן תוצאות בשטח. לאחרונה הודיעו כמה ראשי ישובים, דוגמת מעלה יוסף בגליל המערבי, לכיש, גשר וגן רווה, כי הם מצטרפים לישראל ביתנו. גם ראש עיריית ערד נמנית על המפלגה של ליברמן, וכך ראש עיריית דימונה, ראש מועצת בני עיש, ראש מועצת עומר (ח"כ לשעבר פיני בדש – מצומת), ועוד. חלק כבר הצטרפו וחלק אמורים לעשות זאת ממש בקרוב.

אבי קרמפה – יו"ר המועצה האיזורית מעלה יוסף, היה שנים רבות במפלגת העבודה. בהמשך עבר לקדימה ולפני חודש עזב לישראל ביתנו. "הייתי בעבודה והתאכזבתי, עברתי לקדימה והתאכזבתי עוד יותר, ועכשיו אני עם ליברמן", הוא אומר.

למצטרפים לליברמן, אין בעיה, שהוא הקובע הבלעדי במפלגה, ועל פיו ישק כל דבר. "אין פרימריז, אין מוסדות, אבל יש לישראל ביתנו מנהיג", אומר קרמפה. "הפרימריז במפלגות האחרות, רק גורמות לשחיתות ואנרכיה".

חברים אחרים ובהם ראש המועצה האיזורית בלכיש, דני מורבייה, מספרים כי היו בעבר בליכוד ועכשיו הצטרפו לליברמן. "מרכז הליכוד הוא בלוף", הם אומרים. רבים מהחברים שם, אפילו לא מצביעים לליכוד בבחירות. הצטרפנו לליברמן כי הוא האלטרנטיבה לנתניהו".

וכך ממשיך לו ליברמן במסע כיבוש השלטון המקומי, כאשר נתניהו נרדם בשמירה, ועסוק בזגזוגים בין מופז ופלסנר. כשיחליט להתעורר יגלה שהשטח ברח לו מהידיים. בינתים הוא עסוק בתרומות שגייס במאבק הפרימריז שקיים מול פייגלין (בקטע הבא).

מיליון ורבע

מה מתכנן נתניהו לעשות עם סכום הכסף שנשאר לו מהפריימריז?

השבוע נחשפו מקורות המימון של מאהל הפראיירים (הרחבה מפורטת נכתבה בעיתון יום שלישי השבוע). התברר כי כמה מעשירי ארה"ב, תרמו כספים לטובת ארגון "השוויון בנטל" ו"מאהל הפראיירים".

עוד נחשף כיצד מגייסים אנשי "מאהל המחאה" ובראשם דפני ליף כספים באמצעות אתרים אלקטרוניים (ומעניקים בתרומות אלו גם משכורות לעצמם). זאת מבלי ליידע (מיד בהתחלה) את התורמים, החושבים כי הם נותנים את כספם ל"מאבק" עצמו, ולא לשכר הפעילים המרכזיים.

מי שלא יכול לנהל באופן זה את תרומותיו, הוא ראש הממשלה נתניהו. כאן נדרשת שקיפות מליאה, הכרוכה בדיווחים שוטפים למבקר המדינה.

השבוע נחשף סדר הגודל של התרומות שגייס נתניהו בפרימריז שקיים לפני חצי שנה מול משה פייגלין. מתברר כי נתניהו התייחס לפרימריז הללו במלא הרצינות, וגייס לצורך כך מיליון ורבע שקלים. במספרים מדויקים: 1,249,022 שקל. הסכום הזה נדרש לקמפיין (הקצר ביותר) שניהל ראש הממשלה מול פייגלין, אף שכולם ידעו מראש את התוצאות.

מעיון בפרטי התרומות שהגיש נתניהו למבקר המדינה, עולה כי ברשימת התורמים שלו, חברים מכל העולם. מדובר בעיקר במדינות ארה"ב: ניו יורק, פלורידה, קליפורניה, מרילנד, אוהיו, פנסילבניה ועוד. כמו כן הגיעו תרומות מקנדה, לונדון ומדריד. התרומות הללו עמדו על סכומים שנעו בין 20 ל־40 אלף שקלים.

את התרומה הגדולה ביותר, קיבל דווקא מתושב מדינת ישראל, האוליגרך הרוסי, ויאסלב קנטור, המתגורר בהרצליה. הונו של קנטור נאמר לא מכבר ב־2.3 מיליארד דולר, והוא מדורג במקום ה־546 בעשירי העולם. כל הנתונים הללו באים כדי לספר כי קנטור תרם לנתניהו 40,810 שקל – תרומה גדולה, אך מותרת על פי חוק.

מהנתונים שבידי מבקר המדינה עולה עוד, כי סך ההוצאות של נתניהו היה נמוך מגובה התרומות בכ־150 אלף שקל. נתניהו נשאל מה הוא עשה עם היתרה, והשיב כי הוא שומר את הכסף בקופה, לקראת הפרימריז הבאים...

לעומתו, הצליח פייגלין לגייס סכומים קטנים יחסית. מדובר בכ־400 אלף שקלים, שהגיעו בסכומים של אלף עד חמשת אלפים שקלים. התורמים היו בעיקר תושבי ישובים יהודים מעבר לקו הירוק, שביקשו לתמוך בפייגלין ולחזקו במאבק מול ראש הממשלה.

פייגלין הוציא את כל הסכום, ולא נשאר לו אלא חובות של 200 אלף שקל. עתה מוטל עליו להמשיך ולגייס תורמים, כדי לסגור את החוב והגירעון.

בעמדת המתנה

כיצד תושפע המערכת הפוליטית מזיכוי ראה"מ לשעבר אולמרט?

במערכת הפוליטית עקבו השבוע בעניין רב, אחר ההתפתחויות הנוגעות לעתידו הפוליטי של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, לאחר זיכויו. התגובות היו מענינות, והעידו על השמחה (או הפאניקה) שאחזו בקרב המגיבים.

יו"ר קדימה, שאול מופז, היה מהראשונים לברך, וציין את הזכויות הרבות שיש לאולמרט. אולם שלא בגלוי, מביע מופז חשש כי אולמרט יחזור ויזיז אותו ממקומו. מופז יודע שרק אולמרט מסוגל להוות אלטרנטיבה לנתניהו, ולא הוא (מופז) עצמו. כמו כן יודעים בקדימה, כי רק אם אולמרט יחזור, יש להם סיכוי לחזור לקדימת המפה הפוליטית. עם מופז בראש (וגם עם לבני), נידונה קדימה לאבדון פוליטי.

הדעה הרווחת במערכת הפוליטית, היתה כי אם אולמרט חוזר, כל "המשחק הפוליטי" משתנה בסדרי גודל דרמטיים. היטיב להגדיר את המצב, יו"ר הכנסת לשעבר, אברום בורג, חברו של אולמרט, שליווה אותו לבית המשפט כדי לשמוע על הזיכוי.

"ברק לא יכול להיות ראש ממשלה. יחימוביץ עדיין לא יכולה, מופז ביטל את עצמו, ליברמן מסובך עם הפרקליטות, ויאיר לפיד לא רוצה. היחיד שמסוגל להיות ראש ממשלה, וגם הוכיח יכולת בעניין, הוא אולמרט. עכשיו הוא הפך מראש הממשלה לשעבר, לראש הממשלה בהמתנה".

אולמרט צריך לקוות עתה, שהפרקליטות לא תערער על זיכויו, וכן שלא יוטל עליו קלון בפרשה השלישית – מרכז ההשקעות. סעיף קלון או עונש מאסר, ימנעו ממנו מלכהן כשר או כחבר כנסת. אולמרט גם צריך לצאת זכאי בפרשת הולילנד, בה שמו מוזכר כאחד הנאשמים. כל עוד עומד נגדו כתב אישום, לא יוכל לחזור לפוליטיקה.

באם יחלץ בדרך זו או אחרת מתיק הולילנד, לא יהסס אולמרט לשוב לחיים הפוליטיים, אם לא בבחירות הקרובות, אז באלו שלאחריהן. החיידק הפוליטי טבוע בו חזק, והוא משוכנע כי טרם מיצה את יכולותיו בתחום זה.

אולמרט לא יתקשה כאמור להשתלט מחדש על קדימה. אם יעשה כך, אין סיכוי שלבני תוכל לחזור. אולמרט לא שוכח ולא סולח למי שגרמה להדחתו. לבני יצאה כזכור נגדו בקריאה פומבית מיד לאחר חשיפת פרשת טלנסקי ומעטפות הכסף, בה זוכה השבוע.

חבר נוסף של אולמרט, הוא חיים רמון, שהכריז רק לאחרונה על הקמת מפלגת מרכז, שתהווה אלטרנטיבה לקדימה. החלום הפוליטי של רמון הוא לחבר את אולמרט ללפיד (השניים חברים טובים, ואולמרט אף נחשב ליועץ הסודי של לפיד). באם כך יקרה, יזוז לפיד הצידה ויעניק לאולמרט את הבכורה.

אולם לפני שאולמרט חוזר, עליו לצלוח את גזר הדין בפרשת ההשקעות וכן לצפות להתפתחויות חיוביות בתיק הולילנד, כמו גם להכרעה בסוגיית הקלון. כל זה מביא להערכה סופית כי אולמרט לא יתמודד בבחירות הקרובות ב־2013, אלא ב־2017. עד אז יבנה את עצמו מחדש, וינסה לבנות מבחוץ אלטרנטיבה לנתניהו בקדימה ובמפלגות אחרות, כדי שבבוא היום יוכל להשתחל פנימה.

ברשימת המועדפים שלו: רמון ולפיד. ברשימה השחורה: לבני שפעלה נגדו, ויחימוביץ שלא מפסיקה להזכיר, כי "לראשונה בישראל – הורשע ראש ממשלה בהפרת אמונים".

פוליטיקה ומשפט

לפתע נזכרים: אולמרט היה ראש הממשלה המוצלח והיעיל ביותר

גם מבקריו הגדולים ביותר של אולמרט, הסבורים כי הוא לא צח כשלג מבחינה משפטית (באחד הסעיפים הרי הורשע), מתקשים שלא לפרגן לו על יכולותיו המנהליות. ואכן יש רבים הסבורים, כי אולמרט היה ראש הממשלה המוצלח ביותר מבחינה מנהלית, יותר מנתניהו, ברק ושרון גם יחד.

אולמרט ידע לקבל החלטות חשובות בכל התחומים, נחשב למנהל יעיל, איש היודע לעבוד בצוות, מרעיף סמכויות, ויודע לקבל תפוקה, קר רוח, מקצועי, ובעיקר חביב מאד לעובדים תחתיו. תמיד עם מילה טובה, חיוך והתענינות קבועה בשלום העובדים, כולל מחלקת התה בלשכה. זו הסיבה שהלשכה של אולמרט היתה תמיד מאוחדת ללא סכסוכים פנימיים. כולם עבדו בשביל הבוס וקיבלו יחס הדדי ממנו.

אולמרט הצליח גם לנווט את הקואליציה שלו בצורה טובה. גם היחסים הבינלאומיים של מדינת ישראל פרחו בתקופתו (אף שהוא זה שגרם לדו"ח גולדסטון – עקב מבצע עופרת יצוקה).

במבחן הזמן, גם מלחמת לבנון השנייה, עליה היה אחראי, נראית פחות כושלת. ההרתעה הישראלית חזרה לגבול הצפון, אין בס"ד קטיושות כבעבר. אין חיילים הרוגים בגבול, וגם החיזבאללה עדין מלקק את פצעיו. נסראללה עצמו לא יוצא מהבונקר מאז המלחמה, והשקט ברוך ד' שורר כאמור בכל הגיזרה.

הבעיה עברה כידוע לגבול הדרום, שהפך לנפיץ ומסוכן. "אם היו נותנים לאולמרט לטפל גם בגבול הדרום, הוא היה עושה זאת היטב", כתבו השבוע פרשנים ביטחוניים, שהזכירו גם, כי אולמרט סירב לשחרר את גלעד שליט ולא היה מוכן למחיר שהציב החמאס. אחרים הזכירו את הסיכונים המבצעיים שהוא לקח במבצעים חשאיים, שטרם פורסמו. אולמרט עצמו נוהג להזכיר את ההחלטה הראשונה שקיבל על מבצע חשאי, בשבוע הראשון בו החליף את שרון, מיד כאשר (שרון) חלה ואושפז.

סביב אפשרות חזרתו מתנהל לו ויכוח (כאילו) משפטי על מעמדה של הפרקליטות. מצד אחד נמצאים אותם הקוראים להחזרתו, והם מזכירים כי הוא נאלץ לפרוש שנתיים לפני הבחירות, כאשר היה לו רוב במפלגתו ורוב בקואליציה, רק בגלל עדותו המוקדמת של טלנסקי בפרשת מעטפות הכסף, בה זוכה השבוע.

הצד הזה, הקורא לאולמרט לחזור, דורש במקביל את ההתפטרות של פרקליט המדינה משה לדור, ומבקש למזער את הפרקליטות ככל שניתן, כדי שלא תטיל על אולמרט קלון, וכדי שלא תעז לערער על פסק הדין בבג"צ. הרצון של הצד הזה, הוא לסיים במהירות את פרשת הולילנד ולהזיז משם את אולמרט, בטענה כי נגרם לו סבל רב מידי. המטרה: לקרב את אולמרט למערכת הפוליטית באמצעות הורדת החסמים המשפטיים.

מנגד, אותם החוששים מחזרתו של אולמרט, קוראים לחיזוקה של המערכת המשפטית, ודוחים את הקריאות להתפטרות לדור. בד בבד הם קוראים לפרקליטות להגיש ערעור לבג"צ על הזיכוי, וכן לא להרפות מפרשת הולילנד.

הכל איפוא פוליטיקה. גם הטענות המשפטיות וגם הקריאות בעד ונגד התפטרות פרקליט המדינה משה לדור.

נרגז ונסער

מסיבת עיתונאים: כך התבלבל שוב ושוב פרקליט המדינה משה לדור

במסיבת העיתונאים שקיים פרקליט המדינה, משה לדור, לאחר הזיכוי של אולמרט, הוא ניסה להסביר מדוע הפרקליטות צדקה בהגשת כתב האישום. בכירים בפרקליטות סיפרו (לחשו) שמדובר במכה אישית קשה ללדור, שהיה נחוש להרשיע את אולמרט. לצורך כך גייס את מיטב עובדי משרד המשפטים בבניין סאלח א־דין.

לדור לא היסס להתבטא תוך כדי המשפט בעיתון "הארץ" נגד אולמרט, נתבע על כך, והתנצל, רק כדי להיחלץ ממשפט דיבה. לפיכך עם היוודע תוצאות הזיכוי, נותרה הפרקליטות בהלם. לדור הסתגר בלשכתו, ממאן לקבל את התוצאה. אפילו את פסק הדין לא קרא, כפי שהודה בהמשך. "לא ציפינו לתוצאה הזו" הודו בפרקליטות.

תחילה ניסו בכירי הפרקליטות להתמקד בהרשעתו של אולמרט בסעיף "מרכז ההשקעות", אך עד מהרה הבינו, כי בסעיפים הגדולים יותר, הוא זוכה. כמו כן הודו, כי אם היה רק סעיף מרכז ההשקעות, כלל לא היה מוגש כתב אישום.

"חשבנו שבידינו ראיות מוצקות להוכיח את ידיעתו של אולמרט על גביית הכספים בפרשת ראשונטורס. בית המשפט חשב אחרת", אמרו. בכירים אחרים, ובהם כאלו שפרשו כבר מהפרקליטות, אמרו כי אכן מדובר בכישלון דרמאטי ובקבלת החלטות שגויות.

הבעיה המרכזית היתה שלדור הטיל את כל כובד משקלו על העדות המוקדמת של טלנסקי, לפני ששוכנע שיש ראיות מוצקות בתיק. זה מה שהוביל להתפטרות ראש הממשלה, ומכאן החל כדור השלג להתגלגל.

לדור כאמור מסרב לקחת אחריות, וכבר הודיע כי לא יתפטר. במסיבת העיתונאים היה נרגז ונסער, כאשר ניסה להסביר מדוע הגיש את כתב האישום. מומחים לשפת הגוף שנדרשו להופעתו, אמרו כי "הוא נראה כאדם מותקף וכאחד שמתגונן". במהלך כל האירוע, היה לחוץ ובשל כך התקשה לא פעם לומר את שמו של אולמרט. כך לדוגמא אמר "אהוד זקן" (כאשר התכוון לדבר על ראש לשכתו של אולמרט – שולה זקן).

והיה עוד מקרה משעשע אחד. היה זה כאשר לדור דיבר על הנסיעות שקיבלה משפחת אולמרט בפרשת ראשונטורס. בדבריו דיבר על הרשעתה של שולה זקן בפרשה, ואמר: "האם הייתם מקבלים הגשת כתב אישום נגד זקן ולא נגד אולמרט, כאשר מהנסיעות נהנתה משפחת נתניהו?".

לדור טעה והזכיר את "משפחת נתניהו" במקום "משפחת אולמרט". מיד כאשר תפס את הטעות שלו, חייך ואמר: "אני מתבלבל היום במשימות"...

האם משפחת נתניהו על כוונת המשימות של הפרקליט...?

סיכול ממוקד

כך התגלגלה הפרשה מהשמועות דרך טלנסקי ועד ההתפטרות

עם סיום חלקו הראשון והמרכזי של משפט אולמרט, כאשר לפניו עדיין שתי סוגיות שטרם הוכרעו – הולילנד והמינויים הפוליטיים, ניתן לסכם את מה שאירע מתחילת הפרשה ועד עתה. מה שברור הוא שהפרשות הללו הולידו שמועות רבות, מרביתן ללא בסיס איתן.

הכל החל לפני ארבע שנים, כאשר מדינת ישראל ציינה את "יום העצמאות השישים" שלה. שרי הממשלה והמערכת הפוליטית התכוונו לחגיגות גדולות, והממשלה השקיעה לצורך כך תקציבי עתק. בזה אחר זה נחתו בנמל התעופה בלוד מנהיגי מדינות מכל העולם, כדי לברך את מדינת ישראל ליום חגה.

באותה עת החלה חרושת שמועות גדולה על פרשה פלילית חמורה ביותר, שעומדת לטלטל את המדינה וקשורה לראש הממשלה. צו איסור פרסום גורף הוטל על הפרשה, מה שגרם עוד יותר להתעניין ולברר מה קורה. השמועות התרוצצו, ועימן חלקי מידע שהגיעו מעבר לים. אט אט שמעו (מעטים) על יהודי אמריקאי בשם טלנסקי, ועל מעטפות כסף שעברו מיד ליד סביב ראש הממשלה דאז.

במוצאי העצמאות, כאשר רבו השמועות, כינס אולמרט מסיבת עיתונאים בבית ראש הממשלה בירושלים והצהיר: "מעולם לא לקחתי שוחד. מעולם לא נטלתי אגורה לכיסי הפרטי". רק אז ידעו כולם במה מואשם ראש הממשלה. אולמרט נחשד בקבלת שוחד.

כבר באותו לילה, נחשף שמו של טלנסקי בפומבי. מדובר במגייס תרומות – עסקן יהודי אמריקאי, שסיפר על העברת כספים בסך של מאות אלפי דולרים לאולמרט מ־1993 ואילך. הכסף, סיפר טלנסקי בעדותו, הועבר לידי אולמרט במעטפות דולרים שנמסרו כביכול לראש הממשלה במזומן והופקדו בכספת של עורך דינו, אורי מסר.

רגע לאחר פרסום החשדות, פנתה משטרת ישראל לביהמ"ש בבקשה לגבות עדות מוקדמת מטלנסקי, עוד בטרם הסתיימה החקירה. הנימוק: חששה מפני האפשרות שטלנסקי, תושב ואזרח זר, יעזוב את ישראל ולא ישוב חזרה. משה לדור הוסיף ואמר כי "טלנסקי חושש ששליח של אולמרט יפגע בו". הבקשה אושרה על־ידי בית המשפט.

במקביל נחשדה שולה זקן, ראש לשכתו של אולמרט עוד מהתקופה בה כיהן כראש העיר ירושלים, בשיתוף פעולה במעשי השוחד ובהוצאתם לפועל. זקן לא שיתפה פעולה עם החוקרים, והם לא הצליחו להוציא ממנה מידע על אולמרט.

האמון באולמרט נפגע בשל השתיקה של זקן ובגלל מצבו הנפשי הרעוע של עו"ד אורי מסר, שהתבטא בתמונתו המפורסמת, ניצב בשולי הכביש בנתיבי איילון. בינתים העיד טלנסקי בהליך משפטי יוצא דופן נגד אולמרט. המערכת הפוליטית לא המתינה למשפט, והעדות של טלנסקי על מתן הכספים במעטפות הספיקה ליריביו של אולמרט (לבני וברק) לדרוש את התפטרותו.

מקורביו טענו כל העת כי מדובר בסיכול ממוקד. אחרים ידעו לציין כי במערכת המשפטית סימנו אותו כנקמה על מינויו של דניאל פרידמן לשר המשפטים. אולמרט הפך בתודעת הציבור למושחת ותאב בצע. מכאן קצרה היתה הדרך להודעתו הפומבית: "לא אתמודד שוב על ראשות קדימה, ואפנה מקומי בצורה מכובדת". אולמרט פינה את כיסאו והחל את קרב חייו בבית המשפט. השבוע זכה ברוב סעיפי האישום.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

•

נשק סודי – לנציגי מדינת ישראל בעולם, קשה להתמודד מול הפעילות הבינלאומית הפלשתינית. אנשיו של אבו מאזן עושים חריש עמוק בעולם, ומנסים בכל מקום לקבל הכרה רשמית וממלכתית, ולהשתתף בארגונים בינלאומיים שונים. אלא שלאחרונה, כאשר ביקשו במונקו להתקבל כחברים בארגון בין־פרלמנטרי חשוב באירופה, נתקלו בנשק חדש וסודי, שטרם ידעו עליו. מדובר בח"כית נינו אבסזדה – הדוברת רוסית. בנאומה במונקו בפני נציגי המדינות הסובייטיות, שעמדו לתמוך במשלחת הפלשתינית, הצליחה אבסזדה, באמצעות שפת הרוסית שלה, לשכנע את הנציגים להסיר את תמיכתם מהבקשה הפלשתינית. הסובייטים שהופתעו מהשימוש בשפתם, מיהרו להישמע לבקשה והסירו את התמיכה. בפעם הבאה מתכננים גם הפלשתינים להביא עימם "נשק רוסי"...

•

דואג לאלטלנה – ח"כ יריב לוין מהליכוד הוא יו"ר ועדת הכנסת. הוא אישית נמנה על "המשפחה הלוחמת". הוריה של אמו, היו חברי האצ"ל. דוד אמו הוא אליהו לנקין מפקד הספינה אלטלנה וח"כ בכנסת הראשונה מטעם תנועת החירות. סנדקו של לוין בברית המילה היה מנחם בגין. אך טבעי איפוא, שלוין העלה לדיון השבוע בוועדה שלו את הממצאים החדשים, שהתגלו בעניין מיקום הספינה אלטלנה מול חופי ת"א. מטרת הדיון: להשיג תקציב ממשלתי כדי לבדוק את מצב הספינה, למשותה ולהעבירה למוזיאון.

•

אסד־ליקס – הנשיא הסורי בשאר אסאד, שהתחנך באנגליה, הוא אחד המנהיגים הערבים בעלי השליטה הטובה ביותר באנגלית. תכתובותיו שנחשפו במסמכי ויקיליקס כוללות לא פחות מ־800 מכתבים בינו למתורגמן שלו, ובהם עיסוק בלשני מעמיק בשפה האנגלית כולל מבחני שליטה בניבים. באחד מהם חושף אסאד את דעתו על השפה שהוא כה שולט בה, וכותב: "אנגלית היא שפה טיפשית!". לאחר מכן הוא סוקר במכתב את הביטויים הלא הגיוניים בשפה זו. אסאד הולך על כל הקופה. עכשיו הוא טובח לא רק בבני עמו אלא גם בשפה המדוברת בעולם (מלבד סינית).

•

עריקה כפולה – בהפגנת הפראיירים במוצאי שבת, היו גם כמה טרמפיסטים. אחד מהם הוא הרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ. בתוך ארבעה חודשים הספיק לבצע שתי עריקות. הראשונה היתה כאשר עזב את מחנה לבני ועבר למחנה מופז בפרימריז הפנימיים בקדימה. השנייה היתה בשבוע שעבר, כאשר הודיע במכתב למופז, כי הוא עוזב את קדימה בגלל נושא הגיוס. הפרשנים הפוליטיים גיחכו על העריקה הכפולה והזכירו לו בעקיצה פרשייה מהעבר, בה מכר את מניותיו, רגע לאחר שהתקבלה ההחלטה לצאת למלחמת לבנון השנייה. וכך כתבו: יש להניח שאם קדימה היתה מקבלת בסקרים 20 מנדטים ולא חמישה ופחות מכך, חלוץ לא היה ממהר למכור את מניותיו במפלגה". אכן "מכה קלה בכנף המטוס".