החגיגה של לבבית :

לבבית אחת יצאה לחפש

מעבר לגבעה מאחורי עצי האלה

מחכה לה שם צ'אנס ומתעטש

שעות הוא בכפור ,מצטנן בגללה

זמן בדיוק עובר והנה היא מגיעה

"טוב שהגעת", אומר צ'אנס, "כמעט והלכתי"

אשמה מחייכת תחושה רעה גם לידה

לבבית מתחצפת: "טוב הנה הגעתי"

לבבית והצ'אנס תחילה הולכים נמהרים

עד ששכחתי מופיע באמצע הדרך

מוצאים את עצמם משתכרים בהרים

כשהודיעו על מותו של ערך

לבבית לבדה בבית ומיד מתקשרת

רחמים עונה לה בקו השני

"צ'אנס עזב אותי " היא מספרת

"יש לך את המספר של דכאוני?"

עם זאת הפעם רחמים לא עמד לצידה

כעס גם היה אצלו,אז הוא פשוט ניתק

לבבית נותרה המומה והשפופרת בידה

פתאום קורה לה משהו מרתק...

עיניה נתקלות במקרה במראה

ויופי מגיח כמו רוח רפאים

היא לא ראתה אותו מילדותה

"איזה יופי  אתה עוד בחיים!"

לבבית לוחשת :"בוא נעשה אהבה"

אך יופי מתעקש ולא מסכים

הוא קורא לה להביט שוב במראה

ולגלות שהוא כבר בפנים

אך יופי מבין שהיא לא מבינה

ועושה כאילו נעלם

עד שקופצת השכנה תובנה

ומיד מגלה לה שהוא שם

צלצול בדלת מסיח את דעת

ופחד קפץ שוב להתנחל בדירתה

היא לא מתייחסת, מחכה בשקט לגעת

בשברים האחרונים של קליפתה

והנה יום חדש ולבבית חוגגת

היא מחליטה להכין ארוחה

מזמינה ליום ההולדת

את הקיום של עצמה