שירה
פוסטים אחרונים
- אני 26/2/14
- ודמותך 8/2/14
- ודמותך 10/1/14
- ערב השקת ספרי 8/12/13
- ערב השקה 2/12/13
- ספר שירי "אישה - שירה" 9/11/13
ארכיון
0
כבימים ראשונים
ב"סדר" שאני מנסה לעשות בשבתות אני מוצא שירים/הרהורים ישנים. מחייך ואומר לעצמי... אהוד אהוד... ו... יותר טוב שאשתוק. אתן לשירי לחייך אלי מראי החיים.
וכן.. גם בימים אלו
כשיוצא לבי מגעגועים אני מונה תכונותייך הרעות אחת לאחת בדמיוני חסר ההיגיון נאבק בהלמות הלב בזכר מגע ידייך המחוספס ועצבות עיניך המיחלות אחת לאחת על שההרמת ידייך ממשובות הדמיון הנושאנו למרומים על חיפושייך בהיגיון שבהומור המרפא פצעינו הפתוחים ולעתים על מהירות חמתך ממחשבתך לאהוביך ואוהביך אחת לאחת ואני עדיין טובל כבימים ראשונים בקולך בדמותך ובעיניך חגג ניצחון הדמיון
רשום בטוש 25/35
|
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מעניין, שהריי דווקא כשהגעגוע מציף, יש נטייה ללכת אל החלקים הטובים, אלו שמעוררים את הכמיהה...
כנראה ש"תרופת הנגד" היא להכריח את עצמך למנות את התכונות הרעות, אולי זה מטשטש קצת את הכאב.
סבוך ומותר ויפה. כמוהו גם האיור
אהוד, קווי הציור מאוד סוערים,
קראתי את השיר, אחר כך התבוננתי בציור
ואז קראתי שוב דרך קווי הציור
כשיוצא לבי מגעגועים
אני מונה תכונותייך הרעות
סערת הקווים נכנסה גם במלים
צרוף נהדר