בית גלריה של מונה
בית- גלריה שיהיה רק שלי בטח יהיה צנוע כמוני ובשכירות בית- גלריה שלא אחלוק עם איש ויהיה מוקדש לי. לי. לי בבית- גלריה תיהיה אומנות- שלי ולא שלי והכי חשוב שאת הבית- גלריה לעולם לא אעזוב ואם אכיר משהו הוא יבוא וילך וילך ויבוא ואם נרצה להפרד אז הוא ילך לתמיד ולא יחזור ותמיד תמיד. אהיה בבית- גלריה שלי מוזיקה תתנגן בו והוא יהיה בלי טלוויזיה. כזה יהיה הבית- גלריה של מונה. הבית לא יהיה גבעתיים הארורה שמזכירה לי חיים אחרים שהיו לי, וגם לא באזור ר"ג או גבעת שמואל, וגם לא בפ"ת. הבית- גלריה שלי יהיה בת"א. אזור משכן הפלורליזם. כן בטח.. וכשיהיה לי מספיק כסף, הבית- גלריה יועתק לאזור הכיכר. לא רבין אלא כיכר המדינה. רחוב ה' באייר, ושם מעל החנויות יוקרה, אגור. רק שם. זה כבר שלא אהיה הצנועה שאני, כשאחליט שדי לי במילים. ובבוקר אקבל אור של שמש, ואבחר מוזיקה שתסמל את היום, ואכין כוס קפה, ואחליף מים לחתולה שלי. והבוקר, כמו כל בוקר יהיה חג. ואת הבוקר אני כמעט תמיד אתחיל בשיר שיבוצע ע"י אישה. איימי ווינאוס. עלמה זוהר. קרולינה. טרייסי צ'פמן, נינה סימון, אריתה פרנקלין והמוח ימשיך לחפש עוד ועוד נשים, ועוד ועוד אלבומים משובחים. וכשאחזור מהעבודה, אסיט את הוילון מפשתן והוא יזלוג עד הריצפה והחתולה שלי תגור איתי. ואף פעם לא ארגיש לבד. ועל השולחן העגול מעץ, אחליף מים לפרחים שבואזה. ופעמיים בשבוע אקנה פרחים, ביום שני וביום שישי. וכל שישי אחפש טוליפים. וגם בקיץ, אחפש פרח דומה אחר, ואם אראה כלות (או בת- כלה), תמיד אתלבט בשאלה טוליפ או כלה. והבית יהיה בריח יסמין או הדרים, עד שיבוא גבר שיקבל את הזכות לבחור ריח אחר. ואם ילך ילך הריח, ויחזור היסמין/ ההדרים שלי. וגם, תמונה גדולה של מרלין מונרו תיהיה תלויה בבית, תמונה שמלווה אותי מילדות בצבע שחור לבן. ובבית- גלריה אני אצייר ואלמד למבחנים ואזמין חברים ונדבר אקטואליה ואזמין גבר שארצה שיהיה לי ונאהב לשתוק ואלך עירומה ואשן לבד ואבכה הרבה ואצחק הרבה ואשתה הרבה וארקוד הרבה ואחיה ואמות אם ארצה ואלמד את עצמי לבד איך להיות לבד ואיך לא להרגיש כך אף פעם בבית- גלריה שלי. מונה
 |