כותרות TheMarker >
    ';

    העט של ענבל

    מכתב אהבה עצוב לירושלים

    4 תגובות   יום שבת, 14/7/12, 14:29

    ערב הפגנת "שנה למחאה החברתית" אני כותבת לירושלים מכתב אהבה עצוב.

    הנמענים: ראש העיר, תושביה, וכל שאר הישראלים באשר הם.

    שלא יהיה ספק. לגור בירושלים זה הכי.

    הכי בבית,

    העיר הכי יפה, הכי מרגשת, עם אוירה מיוחדת ותושבים מקסימים.

    העיר שמאז שחזרתי (כן!! חזרתי!) לגור בה, אני קמה כל בוקר עם חיוך גדול ואויר צח בריאות.

    אני קוראת בעיתון המקומי של יום שישי, וכל הכתבות עוסקות במלחמות. תקציב לבאלבאסטה  או לאירועי ש"ס?

    כן או לא נשים על שלטי חוצות? יפתח או לא ייפתח בית קולנוע בשבת?

    וכשזה הגיע לבית קפה כבר דובר על איום ממשי על הבעלים. מפחיד.

    אנרגיות רבות מדי של תושבי ותושבות העיר מופנות לשמירה על שפיות מאד בסיסית.

    ימים בודדים אחרי שפרקתי פה את הארגזים הלכתי להפגין כנגד הישיבה של נשים באחורי האוטובוס.

    הפגנתי בעודי לא מאמינה שזה מה שקורה פה. העיר בה גדלתי כחילונית שפויה.

    עכשיו אנחנו מפגינים בעד שוויון בנטל. דבר שצריך להיות כל כך מובן מאליו.!!!

    מחר בלילה אני נוסעת לנוח קצת בברלין. עיר טעונה הסטוריה. ללא ספק.

    אבל כיום ברלין היא עיר שמועדוני גייז זה משהו שאף אחד לא מתרגש ממנו,

    בחורה בגופיה וחצאית קצרה לא חוטפת יריקות, ושלטי החוצות לא נשרפים בגלל נשים.

    7 ימים בשבוע עיר בירה שחיה ונושמת.

    לא, אל תגידו לי "אז תשארי בברלין...".

    .אני לא.

     אני אחזור הביתה לירושלים להמשיך להילחם על השפיות שלה,

    אבל אני עצובה.

    עצובה ואוהבת את העיר הזאת הכי בעולם, והיא אוהבת אותי בחזרה.

    http://cafe.themarker.com/image/2079845/

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/11/12 00:42:
      אני נולדתי בירושלים לכן אינני יכול להיות אוביקטיבי לגביה בדיוק כמו שאני לא יכול להיות אוביקטיבי לגבי אח או אחות או אם. יגידו האחרים מה שיגידו בשבילי תמיד ירושלים תהיה היפה ביותר הטובה ביותר והחמה ביותר. לא הייתי משווה אותה עם שום עיר אחרת בעולם לא עם ברלין ולא עם רומא ולא עם פראג ,למשל. ירושלים יש רק אחת. ואין שניה לה. כך, ענבל, מרגיש בנה של ירושלים אדם שנולד בה וגדל בה. כך לפחות אני. אשר לשחורים. דת מאז ומתמיד הגבילה את חופש המחשבה ובכלל את החופש הטבעי שניתן לאדם. ובכך היא כבר שלילית בעיניי וכל קיצוניות באשר היא, היא קלוקלת ולא רצויה. אני מאוד מקווה שהציבור החילוני שבירושלים לא ייתן לקיצונים החרדים לשלול מירושלים את חינה החילוני ויופיה כעיר חופשית לכל אדם באשר הוא אדם.
        21/7/12 01:37:
      מקדיש את השיר נצא לרחובות... :) http://www.youtube.com/watch?v=7wsWNpiZ16Y&feature=relmfu
        17/7/12 20:26:
      הצלום יפה מאד
        14/7/12 19:22:
      כירושלמית מזה 18 שנה, מבינה אותך מאד. אמנם לא מאמינה שהפגנות באמת יזיזו משהו. צריך להיות משהו גדול מהמפגינים פשוטי העם. אבל איפה? הלוואי שהחילוניות הבריאה תחזור לארץ בכלל ולירושלים בפרט. אני אישית סולדת מכל הדתות בו-זמנית.

      ארכיון

      פרופיל

      ענבל הופמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין