על אגרת סניגוריה: לפני ימים אחדים "התבשרנו" על כוונתה של המדינה לחייב נאשמים חסרי אמצעים המקבלים בחינם שרותים משפטיים מן הסנגוריה הציבורית, לשלם אגרה בסכומים שאינם מבוטלים כלל.
החוק שהקים את הסניגוריה הציבורית לפני כשבע עשרה שנים, הוא אחד החוקים הנאורים ביותר שבספר החוקים של מדינת ישראל, ומהווה עילה לגאווה מוצדקת של העם במערכת המשפט שלו. גם שופטים ועורכי דין מנוסים מתקשים לא אחת לפלס לעצמם דרך בנבכיהם של ספרי החוקים. על אחת כמה וכמה אנשים מן השורה, שהם חסרי השכלה משפטית ומצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לשכור שרותי סניגור. ולא כל שכן, רבים מאד אחרים שלא ניתן להגדירם כאנשים מן השורה, אלא הם ניצבים הרבה מתחת – בתחתיתו של הסולם החברתי. למרבה הצער, דווקא אלה הם כנראה הלקוחות הנאמנים ביותר של מערכת המשפט ושל הסנגוריה הציבורית.
חוקי המדינה, הן המהותיים והן אלה שקובעים את סדרי הדין בבית המשפט הם בד"כ מסובכים וקשים להבנתו של אדם חסר השכלה משפטית. סיכוייו של אדם המנהל בעצמו את משפטו להחלץ בשלום מלוע הארי, נופלים לאין ערוך מסיכוייו של נאשם המיוצג על ידי סניגור מיומן.
כאן המקום להדגיש: חוק הסנגוריה הציבורית לא בא להיטיב עם הנאשמים בלבד, אלא גם למלא צורך מובהק וחיוני ביותר של המדינה. מדינה החפצה לקיים מערכת משפט הוגנת, ולהגן על זכויות היסוד של אזרחיה ותושביה העומדים לדין, חייבת לאמץ את העקרון שקיום משפט הוגן, הוא חיוני וחשוב למדינה - לא פחות מאשר לנאשמים.
המצב שהיה קיים לפני הקמת הסנגוריה הציבורית, שבו נאלצו נאשמים חסרי אמצעים לעמוד לבדם מול פרקליטים מקצועיים של הפרקליטות והמשטרה, גרם למקרים רבים מאד של עיוות דין. אפילו השופט המצפוני והמקצועי ביותר יתקשה לעשות צדק בתנאים שכאלה. הסניגור אינו רק שלוחו של הנאשם, אלא גם עוזרו של בית המשפט לקיום הליך תקין של עשיית דין צדק.
כשופט לשעבר, ראיתי לא מעט נאשמים לא מיוצגים שבחרו להודות במעשים שלא עשו. בטרם שהחל משפטם הם שוכנעו על ידי תובע אינטרסנט, שאם יודו בעבירות המיוחסות להם, או באלה שיפורטו בכתב אישום מתוקן, הוא ימליץ על הקלה בעונשם. מתוך פחד מן ההתמודדות הצפויה עם המערכת החזקה והקשוחה של אכיפת החוק, הם העדיפו להודות באשמה חרף חפותם, ולשאת בעונש קל יחסית, במקום להסתכן בהרשעה ובעונש כבד. מצב שכזה חייב להיות בלתי נסבל מבחינתה של מדינת חוק. ראיתי לא אחת נאשמים שהורשעו, אך ורק משום שלא ידעו להעלות טענה חשובה כגון טענת התיישנות, או להתנגד לשאלות אסורות.
הטלת אגרת סניגוריה עומדת בסתירה ברורה לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו. חזרה למצב שהיה קיים לפני חקיקת חוק הסנגוריה הציבורית, תוביל בבירור לפגיעה בכבודם של אלה שיאלצו לעמוד בודדים וחסרי ישע מול מערכת אכיפה חזקה, מתנשאת ולעתים גם נוטרת וחסרת רחמים, וגם לפגיעה אנושה בחרותם של אלה שישלחו לכלא אך ורק משום שלא עלה בידם לממן שכר סניגור.
האינטרס של המדינה לקיים משפט הוגן גם לגדול שבנבלים אינו נופל בחשיבותו כהוא זה מן האינטרס שלה להעמיד את העבריינים לדין. מתן הגנה משפטית לנאשמים חסרי יכולת כלכלית הוא תנאי בל יעבור לקיומו של משפט צדק. ובאם לא תהיה הקפדה יתירה על הכלל הזה – נגיע למצב שבו המישור יהיה לעקוב, המשפט יהיה למשפח והחוק לחוקן!
עודד אל-יגון |