כזכור לוותיקים מאד-מאד מבינינו. הייתה פעם לפני שנים רבות מאד, להקה שנקראה "הגשש החיוור". אחד ממערכוניה הישראלים מאד היה מערכון בשם "חכם ציון", ובו מסופר על מרפא עממי שריפא את העם חינם אין כסף. כשגברי בנאי בא עם פולי כדי לרפאו, חכם ציון ביקש מאה לירות. אמר לו גברי, הרי הטיפול חינם וחכם ציון עמה לו: אז שים לי 200 לירות בכיס מבלי שארגיש. זה קיצור תולדות משפט אולמרט וזיכויו בגלל ספק סביר. וזה חוזר כבר פעם שנייה כי זה אותו "הספק הסביר", שבו האכיל אולמרט את שופטיו גם במשפט "החשבוניות הפיקטיביות" שלו, שם הואשמו כל הנתבעים פרט לאולמרט שיצא זכאי מחמת הספק. ואני האהבל שואל את עצמי האם אולמרט שולט בדיני הראיות במשפט הישראלי טוב יותר מאשר שופטים בכירים בבית המשפט המחוזי, כולל נשיאתו? ושאלה חשובה אף יותר, האם שתל אולמרט המשפטן המבריק "ספקות סבירים" בכל פעם שלקח לעצמו כספים של אחרים? כי זה מה שעולה בדעתו של אהבל כמוני שקורא את פסק הדין בו השופטים כתבו בין השאר: "קיים ספק סביר באשר להתקיימות היסוד הנפשי ......... למודעות הנאשם לקיומו של קשר סיבתי בין ההימנעות מדיווח על הכספים לבין התוצאה של הנחת דעת מבקר המדינה". כלומר: העובדות נכונות, התביעה הוכיחה אותן, אבל הפרשנות שלנו אחרת: זה לא מגיע לרף הפלילי. או במילים שלי: זה לא היה שוחד כי אולמרט טען שבנפשו הוא לא חשב שזה שוחד. ואנחנו השופטים מאמינים לו. מכאן שגם אין כל סיכוי לערעור הפרקליטות בפני בג"צ. בג"צ מעולם לא עסק בערעורים שמגיעים אליו במה שנוגע לאמון שנתנו שופטי הערכאה הנמוכה יותר בעדויות. בג"צ מעולם לא הזמין עדים להעיד בפניו את מה כבר העידו בערכאה הנמוכה. ופסק הדין של בית המשפט המחוזי מבוסס על העובדה שהוא מאמין לעדותו של העד אולמרט. 

טענתו של אולמרט מעלה בתודעתי בדיחה ישנה שאומרת כך: נוסע משלם לנהג אוטובוס בשטר של 10 שקלים ומקבל ממנו עודף כאילו נתן שטר של 100 שקלים. הוא הולך לשבת והנהג שואל אותו: איזה שטר נתת לי? הנוסע עונה: 10 שקלים. אז אתה לא רואה שקיבלת ממני עודף ממאה שקלים? והנוסע (בדיוק כמו אולמרט לשופטיו) עונה: אני יודע מה המחירים אצלכם? 

לפני יומיים הזכירו באיזה כנס את תאריך פריצת מלחמת לבנון השנייה. בין השאר דנו שם איזה ראש ממשלה היה אהוד אולמרט, טוב או רע. לדעתי הוא היה רע אבל לא "הכי רע" כי המקום של "הכי רע" תפוס מעתה ועד עולם על ידי ביבי.