כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כתבנו לענייני עניינים

    סיפורים קצרים, ענייני דיומא, מעט יהדות ומסורת, קורטוב ציניות, כתיבה קולחת בטעם פיקנטי.

    פרצופה של המדינה

    36 תגובות   יום ראשון, 15/7/12, 13:43

    חנה סילמן עלתה לארץ בחוסר כל. בני משפחתה נלקחו ממנה בשואה הארורה והמעט שנותר מרכושם, נבזז והוחרם למאמץ המלחמתי. נערה צעירה שכל עולמה קרס עליה, מה נשאר לה בחיים? איזו סיבה יש לה לקום בבוקר?? וברגע מאוד לא רציונלי ובהשפעת כל מיני נביאים משיחיים, היא החליטה לעזוב את אדמת אירופה הרוויה מדם ולצאת אל הלא נודע, עתיד חדש..

     

    אלו היו ימים קשים במדינת ישראל הצעירה. הממשלה הנהיגה מדיניות קיצוב הידועה כתקופת הצנע ולחנה הזמנים הזכירו את ימי הגטו הצפופים אבל מה אפשר לעשות? פת במלח ומים במשורה, זה כל מה שאדם צריך כדי לחיות. כשמליון אנשים יכולים לחיות בצנעה, היא ודאי תתגבר. "אם זה מה שנדרש לנקום את נקמתי בנאצים ימ"ש, אני מוכנה להדק מעט את החגורה ולחשוק שפתיים.", חשבה חנהבתחילה הציבור היה מאוחד יחסית בתמיכתו בצנע ונראה כי הוא נתפס ככורח המציאות מול גלי העליה והמלחמה ברם כרבות הימים, נראה היה שהחלום הציוני משמש כמקל מדיני לסחיטת כסף מהתושבים. נוצרה תסיסה ברחוב סביב המדיניות הכלכלית הכושלת ולאט לאט נחלשה מדיניות הצנע עד שבוטלה לגמרי.


    גם חנה לא קפאה על השמרים. בינתיים היא הספיקה להתחתן, לחסוך קצת כסף ואפילו לקנות דירה בשיכוני המזרח בראשל"צ. לא משהו מפואר, קומה שלישית בלי מעלית ולמרות זאת, בית.. באותם הימים לא ידעו משהו אחר. זה מה שהיה לכולם וזה כל מה שחנה הייתה צריכה. בסיס, הקץ לנדודיה.. בשלהי שנות השישים חנה נכנסה להריון. רק ילד היה חסר לה להגשמת חלומה ולהוכיח לכל העולם, נצח ישראל לא ישקר והנה החלום קורם עור וגידים, המשפחה מתרחבת..


                                       -----------------------------


    משה נולד למשפחת מעמד הביניים מראשון. ימי ילדותו עברו עליו בשיטוט בפרדסים ובחיפוש אחר הרפתקאות שונות. ראש ללימודים לא היה לו ואת האנרגיות הוא תיעל למקום יותר מעניין מספסל ביה"ס. "מה יהיה עליך משה? אי אפשר להצליח בחיים בלי לימודים..", כך אמר לו אביו. למשה זה נשמע כמו שטויות במיץ. מי אמר שכדי להצליח צריך ללמוד? ומי קבע שמקצועות ההנדסה יוקרתיים יותר מעבודת כפיים?? הוא אומנם ניסה להתמיד ולהחכים אך מהר מאוד הבין שזה לא בשבילו. "לילד יש שפילקס בתוחס, יותר טוב שילך לעבוד.", השלים לבסוף אביו עם רוע הגזירה..


    הילד גדל ויהי לנער. וכמו כל נער שמגיע לפרקו, גם הוא נקרא לשרת את המולדת. ובצבא משה גילה על עצמו הרבה דברים. איך לשבת שמונה שעות במוצב בלבנון בעמדת בטון מבלי להירדם, ואיך לזהות זירה ממולכדת.. ובעיקר הוא גילה ערכי רעות וחברות, איך הפרט זונח את האינדבדואל ונהפך לחלק ממכונה לאומית.


    עם תובנות אלו משה יצא אל האזרחות. הוא הלווה מעט כסף, קנה משאית ופתח חברת הובלות. אמביציה לא היה חסר לו. הוא האמין במדינה אותה שירת ולחיות כפרזיט, ממש לא הסטייל שלו... אף כי מאוד חרה לו הריבית הקצוצה של הלוואתו, זה לא מה שירפה את ידיו... את שירות המילואים הוא ביצע בשמחה ובחפץ לב, יש משהו כיף בקולקטיביות הקבוצתית של הפלוגה ואתנחתא קלה מחיי היומיום, לא מזיקה לאף אחד..   


    לקח כמה שנים עד שהעסק עמד על הרגליים ונדמה היה כבר שהוא על הגל, פרוץ האינתיפאדה הפתיעה גם אותו. מיתון כלכלי כבד נפל על העסקים הקטנים ומשה לא הצליח לצלוח את המשבר. הוא גירד כספים מפה, משכן את הדירה אבל שום דבר לא הועיל. הוא ניסה לדבר אל ליבם של הפקידים בבנק שישחררו קצת, שיתנו לו הארכה לפרוע את חובותיו אך פניו נענו ריקם. "כאן זה לא גמ"ח. אין ערבויות? אין כסף.", אמר לו אחד הפקידים בחביבות מעושה. לא נותרה לו ברירה אלא להכריז על פשיטת רגל, לסגור ת'ביזנס בבושת פנים. "יש רגעים בחיים שחייבים לעשות צעד אחורה, ירידה לצורך עליה.", הסתכל משה על חצי הכוס המלאה.  


    ופתאום, כשהבייבי שלו כבר לא היה קיים, התפנה למשה זמן לדברים חשובים לא פחות. הוא עשה ילד מחוץ למסגרת נישואין והילד הזה הביא לו אושר, סיפוק קיומי. הוא סיפר לכל מי שרק היה מעונין לשמוע, כיצד הילד השתין עליו כשהחליף לו חיתול בפעם הראשונה וכינה את כלי זינו של העולל "פרנסוואה הבולבול", ללמדך גאוות אב מהי. "כסף בא, כסף הולך. החוכמה היא לדעת מה באמת חשוב בחיים..", כך חשב משה כשקיבל את משכורתו הראשונה כשכיר.


    עד שקרה המקרה. משה היה באמצע פריקת משטח ורגלו נתפסה בין המרכב לרמפה. הוא ניסה לשחרר את נעלו מן המלחציים ומכוח התנופה, נפל מהרמפה אל הכביש ונחבל בראשו. שנתיים של טיפולים ותיזוזים סביב פקידי ממשלה קרים המנסים להוכיח כי משה דגנרט, עלוקה שניזונה מכספי הציבור, עברו על מיודענו. כאב לו לראות איך טייקונים עם חובות של מליארדים מקבלים מהבנקים אשראי בלתי מוגבל. כאב לו שאין לו כסף לשלם מזונות והוא הפך לאדם מריר ועצבני.


    מתי הכרישים באים? כשהם מריחים ריח דם. מס הכנסה נזכר למפרע באיזשהו חוב ישן שמשה לא שילם. ביטוח לאומי לא הכיר בנכותו וחשבונו בבנק עוקל בצו בית משפט, כמו גם דירתה של אימו שחתמה עליו ערבויות. משה הרגיש שהקרקע נשמטת מתחת רגליו. לא מספיק שהוא לא מצליח לדאוג לילד שלו, עכשיו הוא חירע אף לאמא, ניצולת שואה חסרת כל..שלוימזל שכמותו...


    ובשנת 2011 פרצה המחאה החברתית. הייתה תחושה שאוטוטו מגיע השינוי המיוחל. ומכיוון שמשה טיפוס די אופטימי מטבעו ובעצם, בגלל שלא הייתה לו שום חלופה אחרת, הוא לקח חלק פעיל ודומיננטי בהפגנות ובפעילות. תחושה של קולקטיביות עמדה באוויר, אחד בשביל כולם. גם אימו חשבה שהנה מגיע היום, הרי ההיסטוריה חוזרת על עצמה. אם במלחמת העולם השנייה הכסף הוחרם לטובת המכונה הנאצית, בתקופת הצנע היא נדרשה להבליג לטובת החלום הציוני. ואם בשנות החמישים הבינו שלעשוק את הציבור זאת לא הדרך, בשנות האלפיים ודאי יבינו שמדיניות כלכלית חונקת באמתלות ביטחוניות קפיטלסטיות לא תוביל לשום מקום.


    שנה עברה לה וכלום לא השתנה. משה עדיין רעב ללחם. חנה התגוררה אצל אחת מבנותיה שאגב, מאוד התרעמו על משה ועל התסבוכת שסיבך את אימם. הר המחאה החברתית הוליד עכבר ואולי עוד כמה ועדות ומשרדים ממשלתיים. עולם כמנהגו נוהג ואין חדש תחת השמש. משה הבין שממחאה, לא תבוא ישועתו ובצר לו, הוא החליט לעשות מעשה קיצוני.

     

    עברית וכושר הבעה, זה לא בדיוק התחום של משה אבל מכתב מהלב פונה אל כולם. הוא רשם על התסכול המערכתי שלו, הוא כתב איך סיבך את משפחתו עם נושים ואיך הוצאה לפועל עיקלו לאימו את שארית הונה. אח"כ קנה ג'ריקן נפט והצית את עצמו באמצע הרחוב, מה נשאר לאדם שאיבד את הכל? "אם אפילו אוכל אני לא מסוגל להביא לשולחן, מה בצע לי בחיי?", כך חשב לעצמו, מפליג בדמיונו כיצד רשויות הרווחה דואגות לבנו לאחר מותו..

     

    מהו סופו של הסיפור? נחייה ונראה. כמו שזה נראה עד עכשיו, המצב לא טוב. רוה"מ הבטיח שהוא יחקור את הנושא לעומקו. קרי, ועדת משה סילמן. רשויות הרווחה הביאו את כל המסמכים הדרושים, לא בנו האשם. משה עצמו מפוחם במצב אנוש אך אם יעז להתאושש, מיד תוגש לו חשבונית פינוי ע"י אמבולנס ותשלום עבור הוצאות רפואיות...יש שיגידו שמשה מעורער בנפשו, מי מאיתנו לא?? אחרי בחינה מדוקדקת של כל הממצאים, אני חושב שהאיש נבון יותר מכולנו.

     

    ובנימה אישית. איני יודע אם קלעתי בדיוק אל העובדות. את הסיפור של משה, אולי כבר אף אחד לא יזכה לספר אבל אתמול בלילה, אחרי שקראתי על הפרשיה, משהו בתוכי מאוד הזדהה עם האיש. תאוות נקם שטפה אותי. רציתי לעשות משהו קיצוני, שההקרבה של משה לא תרד לטמיון. רציתי שתתחיל כאן מהפכה אמיתית, כזאת שגורמת לעומד בראשות המדינה לנוס על נפשו ולא לחקור את הנושא באופן אישי. כזאת שתעמיד לדין את כל האחראים למדיניות הרווחה הקפיטליסטית שלנו, כמו בטוניסיה ובתחריר. אתם יודעים מה? גם על זה אני אתגבר. רק משהו אחד אחד שבר אותי לחלוטין, מילות הנחמה של מנהיג מדינתינו. "טרגדיה אישית גדולה", במילים אלו בחר רוה"מ להתייחס למשה. זה לא הסיפור שלי, זה לא הסיפור שלכם, זו טרגדיה אישית גדולה!! לעג לרש..     

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/7/12 16:13:

      משה סילמן נפטר היום.

      יהי זכרו ברוך.


      http://j14.org.il/articles/31401

        18/7/12 17:36:
      חברים גלשתם למקום מאוד לא יפה. המקום שממנו כתבתי הוא בדיוק ההיפך מהרמה שירדנו אליה.. זוהי גם הסיבה שבגללה הדברים מתנהלים איך שהם מתנהלים..כשאין אחדות, ויש רק סטראוטיפים על כל מיני וריאציות של אנשים, זו הקרקע הכי נוחה לנבחרי הציבור שלנו.. חבל..
        17/7/12 07:11:

      צטט: אסתר רבקה 2012-07-17 03:57:34

      צטט: imsen 2012-07-17 02:07:37


      האמת שבכל אשם גזר, זה הוא שהתחיל.

      איך זה מסתדר לכם עם הכיפה שלי?

       

      יש אנשים שכיפה וקדושה מעלים את כל המריעין בישין בראשם והם מתחילים לזרוק ניצוצות רוע בהסטרייה על סביבותם

       

      יש אנשים המתחילים לזרוק ניצוצות רוע בהיסטריה על סביבותם, ואשר ראשם מלא במרעין בישין.

      חלק גדול, ואפילו רוב האנשים האלו אינם חובשים כיפה. יש ביניהם כאלו שאין להם בכלל את הדבר הזה שמניחים עליו כיפה.


      הדיון בחלקו התגלגל איכשהו להיותי חובש כיפה.

      מה שאני מנסה לומר הוא, רדו מזה. מה ענין הכיפה שלי לכאן?

      גזר העלה דיון בנושא המחאה החברתית, בדרך האפיינית לו. אני ניסיתי להעלות טענה שמחאה זו נועדה לכישלון בגלל הסמול הישראלי.

      יש מי שדעתי לא התקבלה עליו, ובמקום להמשיך את הדיון שלשמו התכנסנו בצורה ענינית, הוא הוסט (הוסת) לענין הכיפה.

      אני מבין, ואני ער לכך שהצטבר הרבה 'רעל' נגד חובשי הכיפה, הלא הם הדתיים והממסד הדתי. אני מבין את זה וכואב את המצב משני צידיו.

      אבל חבר'ה, זה לא אני. מה אתם רוצים ממני. אל תנקזו את הרעל דרכי. בבקשה.

      וחוץ מזה, לא מכובד, לא ישר, ולא אינטליגנטי, להסיט את המטרה אל דבר צדדי, במקום להתמודד עם טענות לגופן.


       

        17/7/12 02:23:
      שמח בנמל. רק שלא ישרפו לך את הבלוג גזר. (:
        17/7/12 02:13:
      ARMAND, למה הכנסת תמונה של חברה בקפה? מה היא שייכת לכאן? למה עשית את זה? איך אפשר לא למחות?
        17/7/12 02:07:


      האמת שבכל אשם גזר, זה הוא שהתחיל.

      איך זה מסתדר לכם עם הכיפה שלי?

       

        17/7/12 00:58:

      לשון בחוץצטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-07-17 00:48:30

      חייכת אותי (:

       

        17/7/12 00:48:
      חייכת אותי (:
        17/7/12 00:45:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-07-17 00:41:31

      צטט: imsen 2012-07-16 15:14:30

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-07-16 03:08:33

      צטט: imsen 2012-07-16 01:34:52

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-07-16 01:04:13

      ואוווו אימסן איזו תגובה פוליטית לסיפור אנושי כל כך. כולי פליאה.

       

      נדמה לי שדיברתי על סיפור אנושי, לא?

      סיפור אנושי מאד, לא?

       

      הכנסת אליו המון פוליטיקה ומילים קשות על השמאל זה מה שבלט הכי הרבה מתגובתך וכמובן שאתה עם כיפה אז סביר להניח שאתה די אוהב את התנהלות הממשלה הזו שהיא בעיני המחליאה המסריחה והמושחתת. שיפסיקו מייד לתת כסף לישיבות ויתנו לנכים ולניצולי השואה במקום.

       

      לכל החרדים - לכו לעבוד. תורתכם אמונתכם ?... חחחה. כמה כלומניקים יושבים בישיבות ובורחים אל אלוהים (שהוא לא האלוהים שלי) מכל הצרות שלהם, מגיעים לישיבה במקום ללכת לטיפול פסיכולוגי.

       

      גלשת לגמרי, ולרמות נמוכות ביותר.

      אני מצטער.

      ובקשר לכיפה:

      א. חלאס כבר עם הכיפה, כל אחד כאן בקפה אומר לי: כיפה, כיפה.

      ב. סטיריאוטיפיזם. בדיוק כפי שאת משליכה עלי רפש ומטילה עלי את האחריות: לממשלה, לישיבות, לחרדים, לשואה, לתורה, לאמונה, ולטיפול פסיכולוגי, כל זה רק משום שאני חובש כיפה. כך אני יכול לטעון שאת, כאשה, אינך אלא טפשה, ולכי והתעסקי לך בסירים ומחבתות. כל זה רק משום שאת אשה.

      ג. לא שאני אומר את זה, אני לא.

       

      אני דוקא מצאתי המון סטריאוטיפים שלך לגבי השמאל אז הרשיתי לעצמי לדבר על הכיפה. אם לך מותר אז גם לי. לא?... (:

      זה מזכיר לי משחק מילדותי בו נהגנו ללכת בקצב צבאי לצליל השיר "ימין שמאל ימין שמאל בטטה בג'ורה"..

        17/7/12 00:44:

       

       

      ומי בא? השמאל המחליא, הבוגד, המרושע, הציני, ההזוי, והכי חולה עלי אדמות, 


       

      השארתי רק את המילים היפות בהן השתמשת!. אז אולי לא אני התחלתי?... ואולי יש קשר בין הכיפה שלך לבין מה שאתה חושב על מדינת ישראל כמו שיש קשר בין הפתיחות שלי חצאית המיני ויופי הנפש לבין מה שאני חושבת?...

        17/7/12 00:41:

      צטט: imsen 2012-07-16 15:14:30

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-07-16 03:08:33

      צטט: imsen 2012-07-16 01:34:52

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-07-16 01:04:13

      ואוווו אימסן איזו תגובה פוליטית לסיפור אנושי כל כך. כולי פליאה.

       

      נדמה לי שדיברתי על סיפור אנושי, לא?

      סיפור אנושי מאד, לא?

       

      הכנסת אליו המון פוליטיקה ומילים קשות על השמאל זה מה שבלט הכי הרבה מתגובתך וכמובן שאתה עם כיפה אז סביר להניח שאתה די אוהב את התנהלות הממשלה הזו שהיא בעיני המחליאה המסריחה והמושחתת. שיפסיקו מייד לתת כסף לישיבות ויתנו לנכים ולניצולי השואה במקום.

       

      לכל החרדים - לכו לעבוד. תורתכם אמונתכם ?... חחחה. כמה כלומניקים יושבים בישיבות ובורחים אל אלוהים (שהוא לא האלוהים שלי) מכל הצרות שלהם, מגיעים לישיבה במקום ללכת לטיפול פסיכולוגי.

       

      גלשת לגמרי, ולרמות נמוכות ביותר.

      אני מצטער.

      ובקשר לכיפה:

      א. חלאס כבר עם הכיפה, כל אחד כאן בקפה אומר לי: כיפה, כיפה.

      ב. סטיריאוטיפיזם. בדיוק כפי שאת משליכה עלי רפש ומטילה עלי את האחריות: לממשלה, לישיבות, לחרדים, לשואה, לתורה, לאמונה, ולטיפול פסיכולוגי, כל זה רק משום שאני חובש כיפה. כך אני יכול לטעון שאת, כאשה, אינך אלא טפשה, ולכי והתעסקי לך בסירים ומחבתות. כל זה רק משום שאת אשה.

      ג. לא שאני אומר את זה, אני לא.

       

      אני דוקא מצאתי המון סטריאוטיפים שלך לגבי השמאל אז הרשיתי לעצמי לדבר על הכיפה. אם לך מותר אז גם לי. לא?... (:

        16/7/12 23:44:

      צטט: ARMAND 2012-07-16 23:30:05

      אני אוהב את הביטוי "פרצופה של המדינה"

      זהו ביטוי שבא לדבר על ייצוג של "המדינה" המופלאה שלנו... פעם מה שהיה מייצג אותה הייתה דמות ה"סברס" עם כובע הטמבל, המכנסיים הקצרים והסנדלים...

      נכון - זה היה סמל "אשכנזי" ששם את מחצית המדינה, יוצאי עדות המזרח במקום מישני...

      אבל אט אט הצבא החל לעשות אינטגרציה באופן טבעי, החלו נישואי "תערובת" והאפלייה החלה להתפוגג אט אט (אם כי התהליך לא נגמר עדיין לגמריי - החרדים והשסניקים עושים נפלאות בלשמר את ההבדלים...)

      אבל לפחות זה היה סמל ייצוגי... שכל אדם יכל להזדהות איתו, מקסימום לעשות בו מעט שינויים... אפשר היה להוסיף לו זקן, או להליף לו שפם, להחליף את הכובע טמבל בתרבוש מרוקאי אדום, או בכובע קש דרום אמריקאי וכ"ד...

      מהו פרצופה של המדינה כיום ?

      מה יכול לייצג אותנו ? אפילו את מחצית העם ? אפילו שליש מאיתנו ???

      רק לפני כמה חודשים היה סקנדל סביב הסמל של "במבה" שאיגוד הספורט ביקש לאמץ כסמל מייצג למשחקים האולימפיים... והכל כי אסם תרמו בעין יפה להתאחדות הספורט... (לפחות את זה ביטלו...)

      היום אין לנו יותר סמלים... לקחו לנו את הכל...

      נשארו רק הצגות בסגנון הוליוודי וסמלים בהתאם...

      אז איני יכול שלא לחשוב על יקירנו המופלא המדהים... the one and only

      ראש הממשלה שלנו - מר. ביבי נתניהו הנכבד בבני אנוש...

      ומכיוון שהוא עושה כל מה שמכתיבים לו בעליי ההון (או אישתו) ואינו מחליט לעולם דבר בשום עניין אלא אם כן מכריחים אותו...

      אז אני חושב עליו כעל "בובה"

      ולכן אני בוחר בו כ"פרצופה של המדינה"

      .

      ''

       

      יש לי רעיון. אולי דפני ליף יכולה לייצג אותנו. אני מתכוין לא רק אותנו, אלא גם את כולנו...


        16/7/12 23:37:

      צטט: gezer1234 2012-07-16 22:46:13

      צטט: gezer1234 2012-07-16 22:41:34

       

      כמו כן, בקריאה ראשונה אושר חוק הריכוזיות

       

       

      פעם, לא מזמן, היה מין יצור כזה שקראו לו 'הפרטה'. ההפרטה נועדה לצמצם את הריכוזיות במשק.

      אם על ידי הפרטה (צמצום הריכוזיות), יכולה הממשלה גם לעשות כמה גרושים על הדרך, למה לא.

      היום נוצר יצור חדש. ליצור הזה קוראים 'חוק הריכוזיות'. חוק הריכוזיות נועד לצמצם את הריכוזיות במשק.

      אם על ידי חוק הריכוזיות, יכולה הממשלה לעשות כמה גרושים על הדרך, למה לא.

      מחר ייוצר יצור חדש אף יותר. ליצור הזה יקראו 'חוק הפרטת הריכוזיות'. מטרת היצור הזה תהיה, לצמצם את הריכוזיות במשק.

      אם על ידי..... וגו'.

       

        16/7/12 22:46:

      צטט: gezer1234 2012-07-16 22:41:34

      חברים נא להירגע. אין לכם מה לדאוג.. בדיוק קראתי שהוקם צוות אורות אדומים בביטוח לאומי. הצוות יטפל במקרים "קיצוניים" דוגמת משה סילמן. תקציב הצוות ינוכה באופן מיידי ממקרים שאינן קיצוניים ואפילו מינו שר חדש שיפקח באופן אישי על המרצדס שלו!

      כמו כן, בקריאה ראשונה אושר חוק הריכוזיות המאפשר לבעלי ההון הארכה של 6 שנים לעשוק את הציבור. עיתוי אישור החוק קצת בעייתי אך אינו קשור ככל וכלל למקרה סילמן. החוק אושר בדיוק ביום זה כי הממשלה מרגישה מאוד בטוחה במקום שלה והדאגה לאזרחי המדינה, היא שעמדה לנגד עיני המחוקקים! 

        16/7/12 22:41:
      חברים נא להירגע. אין לכם מה לדאוג.. בדיוק קראתי שהוקם צוות אורות אדומים בביטוח לאומי. הצוות יטפל במקרים "קיצוניים" דוגמת משה סילמן. תקציב הצוות ינוכה באופן מיידי ממקרים שאינן קיצוניים ואפילו מינו שר חדש שיפקח באופן אישי על המרצדס שלו!
        16/7/12 15:14:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-07-16 03:08:33

      צטט: imsen 2012-07-16 01:34:52

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-07-16 01:04:13

      ואוווו אימסן איזו תגובה פוליטית לסיפור אנושי כל כך. כולי פליאה.

       

      נדמה לי שדיברתי על סיפור אנושי, לא?

      סיפור אנושי מאד, לא?

       

      הכנסת אליו המון פוליטיקה ומילים קשות על השמאל זה מה שבלט הכי הרבה מתגובתך וכמובן שאתה עם כיפה אז סביר להניח שאתה די אוהב את התנהלות הממשלה הזו שהיא בעיני המחליאה המסריחה והמושחתת. שיפסיקו מייד לתת כסף לישיבות ויתנו לנכים ולניצולי השואה במקום.

       

      לכל החרדים - לכו לעבוד. תורתכם אמונתכם ?... חחחה. כמה כלומניקים יושבים בישיבות ובורחים אל אלוהים (שהוא לא האלוהים שלי) מכל הצרות שלהם, מגיעים לישיבה במקום ללכת לטיפול פסיכולוגי.

       

      גלשת לגמרי, ולרמות נמוכות ביותר.

      אני מצטער.

      ובקשר לכיפה:

      א. חלאס כבר עם הכיפה, כל אחד כאן בקפה אומר לי: כיפה, כיפה.

      ב. סטיריאוטיפיזם. בדיוק כפי שאת משליכה עלי רפש ומטילה עלי את האחריות: לממשלה, לישיבות, לחרדים, לשואה, לתורה, לאמונה, ולטיפול פסיכולוגי, כל זה רק משום שאני חובש כיפה. כך אני יכול לטעון שאת, כאשה, אינך אלא טפשה, ולכי והתעסקי לך בסירים ומחבתות. כל זה רק משום שאת אשה.

      ג. לא שאני אומר את זה, אני לא.

       

        16/7/12 07:09:

      ''
      הוספת תגובה

        16/7/12 03:10:

      צטט: gezer1234 2012-07-16 01:22:10

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-07-16 00:37:05

      גועל נפש קיבלתי היום . מדינה קשת יום עם מנהיגים קשי צוואר ועורף מדינה שהפכה להיות מושחתת מדינה של עשירים מול עניים, של חבורה שלמה של נהנתנים על חשבון אחרים, כל מה שלא חלמנו קורה במדינה הזו שגופי רחוק ממנה אבל ליבי עוד בה.

      מי יתן ויהי חלקי עימדך, מעלה את ירושלים על ראש שמחתי אך עומדות היו רגלי בשעריך ברלין..

       

      חלק מזה שאני פה היא כי נקעה נפשי.  כל אחד ובחירותיו שלו. אני אוהבת את האנשים אבל לא אוהבת את ההתנהלות, את המוסדות המושחתים, את גסות הרוח, את הלחץ בבוקר, את חוסר ההקשבה את כל מה שאני רואה כעת כל פעם כשאני מבקרת את ילדי רק הולך ומתחזק.

        16/7/12 03:08:

      צטט: imsen 2012-07-16 01:34:52

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-07-16 01:04:13

      ואוווו אימסן איזו תגובה פוליטית לסיפור אנושי כל כך. כולי פליאה.

       

      נדמה לי שדיברתי על סיפור אנושי, לא?

      סיפור אנושי מאד, לא?

       

      הכנסת אליו המון פוליטיקה ומילים קשות על השמאל זה מה שבלט הכי הרבה מתגובתך וכמובן שאתה עם כיפה אז סביר להניח שאתה די אוהב את התנהלות הממשלה הזו שהיא בעיני המחליאה המסריחה והמושחתת. שיפסיקו מייד לתת כסף לישיבות ויתנו לנכים ולניצולי השואה במקום.

       

      לכל החרדים - לכו לעבוד. תורתכם אמונתכם ?... חחחה. כמה כלומניקים יושבים בישיבות ובורחים אל אלוהים (שהוא לא האלוהים שלי) מכל הצרות שלהם, מגיעים לישיבה במקום ללכת לטיפול פסיכולוגי.

        16/7/12 02:09:
      סיפור עצוב, מקרה טרגי שמעיד על ההתנכרות של המדינה לאזרח במצוקה.
      אבל, חסר לי פה משהו. חסרה לי פה דאגתו של האזרח לעתידו או לשעת צרה.
      הוא היה בעליהם של 4 משאיות, בטח גם העסיק אנשים. למה הוא לא טרח להפריש חלק מהכנסותיו לביטוח מנהלים לביטוח אובדן כושר עבודה לביטוח תאונות אישיות...
      האם זו לא חובתו של האזרח כלפי עצמו???
        16/7/12 01:36:

      צטט: דוקטורלאה 2012-07-15 22:28:54

      המקרה מזעזע את כולנו, מבלי שניכנס לפרטיו. אני "אכלתי" סיפורים כאלה ודומים להם לארוחת בוקר. אבי היה מנהל חשבונות שהתמחה בפשיטות רגל. הוא ידע הרבה שפות, חוץ מעברית. מגיל חמש, וזו אינה טעות, אני תרגמתי לו את החומר מעברית לגרמנית. סיפורים דומים חזרו ונשנו. אנשים איבדו את כל עולמם. כאשר פשטו רגל חברות של עשירים, אבא אמר שאוכל לקרוא עליהם בקרוב מאד שחזרו לחיי פעילות. והוא תמיד צדק. כל מה שלמדתי מהשנים בחברת אבא היה שאנשים שלא ידעו לנהל את ענייניהם כהלכה ולהבטיח את כספם כמו שצריך, או אנשים שלא הבטיחו עצמם מאסונות טבע או מפגיעה ומחלה, פשטו את הרגל ולא הצליחו לשקם עצמם. זה כמובן לא עוזר לאדם המסויים הזה אבל זה אולי מראה שאין הוא יחידי באסונו.

      כמובן שיש חוקים לכל דבר. מה שנעשה בקלות ראש, מירב הסיכויים שילך כמו שבא. המדינה הזאת מגדירה את עצמה כסוציליסטית, עוד תירוץ לעלות את כספי המיסים. גם כשיצחק תשובה יפשוט רגל בבוא היום, לא סביר להניח שנפגוש אותו מקבץ נדבות במדרחוב. לצורך כך יש דבר שנקרא חברה בע"מ, כל מי שיש לו מספיק כסף כדי לפתוח חברה כזו, מוגן מערבות אישית בחובות העסק. לעניים יש עוסק מורשה, כל שקל של חוב, הם יחזירו בריבית דריבית..

        16/7/12 01:34:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-07-16 01:04:13

      ואוווו אימסן איזו תגובה פוליטית לסיפור אנושי כל כך. כולי פליאה.

       

      נדמה לי שדיברתי על סיפור אנושי, לא?

      סיפור אנושי מאד, לא?

        16/7/12 01:25:

      צטט: זונת הדואר 2012-07-16 00:50:16

      כתבת מקסים. והביבי. אז הוא אמר. הוא אמר עוד מליון דברים ולא שאני רוצה להעכיר את האופטימים אבל כוויות זו בעיה לא פשוטה בכלל. גם כשאנשים מתחילים להראות מבחוץ כאילו הם מחלימים. אז ביבי אמר. מילים לא עולות כלום רק מעשים ועדיף לפני שאנשים מגיעים לפינות שאין מהן דרך חזרה. מעניין למה אותו ביבי לא מעוניין בכלל לראות כמה עוד בני אדם חיים חיים רמוסים .. . .

      נראה לי שאנחנו כבר מעבר לפינה הזאת. אני לא אסלח לשום חבר בממשלה הזו, גם אם יעשו אלפי רפורמות. את כוונתם הראשונית, אף אחד לא ישכח. כשחרב חדה מונחת על צווארם, זה לא חוכמה "להנהיג" רפורמות..

        16/7/12 01:22:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-07-16 00:37:05

      גועל נפש קיבלתי היום . מדינה קשת יום עם מנהיגים קשי צוואר ועורף מדינה שהפכה להיות מושחתת מדינה של עשירים מול עניים, של חבורה שלמה של נהנתנים על חשבון אחרים, כל מה שלא חלמנו קורה במדינה הזו שגופי רחוק ממנה אבל ליבי עוד בה.

      מי יתן ויהי חלקי עימדך, מעלה את ירושלים על ראש שמחתי אך עומדות היו רגלי בשעריך ברלין..

        16/7/12 01:20:

      צטט: imsen 2012-07-16 01:01:38

      שלום גזר, שלום כולם.

      שמע. כל הכבוד לפואטיקה, לטרגדיה, ולקומדיה. השתמשת בשלשתם בהצלחה.

      ולגופו של ענין.

      הארץ הזו שלנו, זקוקה למחאה החברתית (אויוועי, נפל לי הרגע יבחוש לקפה - בלי סוכר, למי יש כסף -  אבל אעבור גם את זה) ולשינוי מהפכני במדיניות הטיפול בחלשים, באופן, במידה ובדחיפות שאי אפשר להגזים בהם. ליטרלית.

      אבל מה קרה בפועל.

      בפועל, השמאל הישראלי הפוליטי, השתלט, כן השתלט על המחאה החברתית שהיתה בתחילתה אותנטית. הם אפילו לא תפסו טרמפ על המחאה אלא השתלטו עליה, על כולה.

      הם הצהירו ומצהירים בפה מלא (ושבע) שכל מטרתם אינה אלא להפיל את נתניהו ואת הימין, ושהמצב החברתי מענין אותם כמו השחין של פרעה. הודו ולא בושו.

      כך היה בשנה שעברה, וכך בשנה הזאת.

      בשנה שעברה, זכור לכולנו כיצד בסיום ההפנינג, נכנסו כל היפים והיפות למאזדות שלהם, ונסעו חזרה הביתה, לאוניברסיטאות, לצפון, למזרח ולמערב. מי נשאר? נשארו תושבי ג'סי כהן, חד הוריות, פושטי רגל, ושאר חלכאים.

      ומה קרה אז? מה שקרה זה, שאז באה עירית תל אביב וטאטאה אותם לזבל בתואנה שהם מסריחים, מזוהמים, מטרד, והפרעה לסדר הציבורי. מי עמד אז לצידם? לאן נעלמו כל הפוליטיקאים המזועזעים. לאן נעלמה התקשורת כל כולה. יוק. איש לא עמד אז לצידם.

      אף אחד לא אוהב לרדת לרחוב ולזעוק: אני עני, אני עני, אני עני. אנשים מתביישים להציג מוגלתם ולהפיס מורסתם לעין כל. אנשים מבינים, בהכרה מלאה או חלקית, שאם אין להם שקל, אז הם כשלון. לכן, אף כשפורצת מחאה שכזו, כי הגיעו מים עד נפש, קל להשתלט עליה. כי המוחים הם אנשים חלשים. לא חלשים רק כלכלית, אלא חלשים גם בהרבה מובנים אחרים וכואבים מאד. ועוד, כי גם כדי למחות ברחוב צריך כסף, גם את זה אין להם.

      ומי בא? השמאל המחליא, הבוגד, המרושע, הציני, ההזוי, והכי חולה עלי אדמות, ותופס את כל העסק לשם מטרה שאין לה כל תוחלת, הלא היא 'הפלת' נתניהו. זהו אותו השמאל שבתואנה של דאגה לחלשים, הוא תומך בכל הרעות החולות, כגון: ערבים בגדה וברצועה, ערביי א"י, משליכי אבנים, גוזלי קרקע, מהגרי עבודה, מסתננים, יש דין, יש גבול, יש שלום, יש עכשיו, ובמי לא. האחרונים בסדר העדיפות שלהם, אם בכלל, הם יהודים ישראלים שדחוקה להם השעה, הנלחמים על חייהם כפרטים וכציבור. הלא הם אותם יהודים ישראלים שהארץ הזו שייכת להם, להם ולא לזולתם. נוסח אחר - אנחנו.

      הגדרות הצדק האנושי והסוציאלי, לדידם של הסמולנים, אינן חלות על יהודים.

      וכך חולפת לה מחאה, ונותרת חברתיות אומללה.

      ועל הכל, הפלא הגדול. אין בין כל דובריה של המחאה החברתית ולו דובר אחד אותנטי. כולם רהוטי לשון, ומצוחצחים למשעי. הלא אם חכמו ישכילו, ולפחות לשם ההצגה, ישימו דובר אחד ויחיד משכונות המצוקה, או מבישי המזל. אין, אפילו לא אחד. המסקנה: אפילו שכל אין להם.

      אוףףף, כמה אויר הוצאתי.

      אני חושב באמת ובתמים שהפוליטיקה שנייה בסדר העדיפיות. לחיות חיי רווחה קצת יותר חשוב..

      לא איכפת לי מי מארגן מחאה שכזו, הם צודקים? אני איתם. כשנגיע אל הסוגיה הפוליטית, גם שם אביע את דעתי (הימניות). אני גם לא חושב שדפנה ליף וחבריה הם סמל הצדק והמוסריות. הם פשוט קיבלו רמקול, ומביעים את דעתם על נושא ראשון במעלה בחשיבותו ואני נאלץ להסכים איתם, בנושא זה.

      החומר האנושי בצבא שלנו לא דומה לשום מקום בכל העולם, אני מאמין ביכולות צה"ל. אין בי פחד קיומי, יש לי קושי להתקיים!!!

       

        16/7/12 01:04:
      ואוווו אימסן איזו תגובה פוליטית לסיפור אנושי כל כך. כולי פליאה.
        16/7/12 01:01:

      שלום גזר, שלום כולם.

      שמע. כל הכבוד לפואטיקה, לטרגדיה, ולקומדיה. השתמשת בשלשתם בהצלחה.

      ולגופו של ענין.

      הארץ הזו שלנו, זקוקה למחאה החברתית (אויוועי, נפל לי הרגע יבחוש לקפה - בלי סוכר, למי יש כסף -  אבל אעבור גם את זה) ולשינוי מהפכני במדיניות הטיפול בחלשים, באופן, במידה ובדחיפות שאי אפשר להגזים בהם. ליטרלית.

      אבל מה קרה בפועל.

      בפועל, השמאל הישראלי הפוליטי, השתלט, כן השתלט על המחאה החברתית שהיתה בתחילתה אותנטית. הם אפילו לא תפסו טרמפ על המחאה אלא השתלטו עליה, על כולה.

      הם הצהירו ומצהירים בפה מלא (ושבע) שכל מטרתם אינה אלא להפיל את נתניהו ואת הימין, ושהמצב החברתי מענין אותם כמו השחין של פרעה. הודו ולא בושו.

      כך היה בשנה שעברה, וכך בשנה הזאת.

      בשנה שעברה, זכור לכולנו כיצד בסיום ההפנינג, נכנסו כל היפים והיפות למאזדות שלהם, ונסעו חזרה הביתה, לאוניברסיטאות, לצפון, למזרח ולמערב. מי נשאר? נשארו תושבי ג'סי כהן, חד הוריות, פושטי רגל, ושאר חלכאים.

      ומה קרה אז? מה שקרה זה, שאז באה עירית תל אביב וטאטאה אותם לזבל בתואנה שהם מסריחים, מזוהמים, מטרד, והפרעה לסדר הציבורי. מי עמד אז לצידם? לאן נעלמו כל הפוליטיקאים המזועזעים. לאן נעלמה התקשורת כל כולה. יוק. איש לא עמד אז לצידם.

      אף אחד לא אוהב לרדת לרחוב ולזעוק: אני עני, אני עני, אני עני. אנשים מתביישים להציג מוגלתם ולהפיס מורסתם לעין כל. אנשים מבינים, בהכרה מלאה או חלקית, שאם אין להם שקל, אז הם כשלון. לכן, אף כשפורצת מחאה שכזו, כי הגיעו מים עד נפש, קל להשתלט עליה. כי המוחים הם אנשים חלשים. לא חלשים רק כלכלית, אלא חלשים גם בהרבה מובנים אחרים וכואבים מאד. ועוד, כי גם כדי למחות ברחוב צריך כסף, גם את זה אין להם.

      ומי בא? השמאל המחליא, הבוגד, המרושע, הציני, ההזוי, והכי חולה עלי אדמות, ותופס את כל העסק לשם מטרה שאין לה כל תוחלת, הלא היא 'הפלת' נתניהו. זהו אותו השמאל שבתואנה של דאגה לחלשים, הוא תומך בכל הרעות החולות, כגון: ערבים בגדה וברצועה, ערביי א"י, משליכי אבנים, גוזלי קרקע, מהגרי עבודה, מסתננים, יש דין, יש גבול, יש שלום, יש עכשיו, ובמי לא. האחרונים בסדר העדיפות שלהם, אם בכלל, הם יהודים ישראלים שדחוקה להם השעה, הנלחמים על חייהם כפרטים וכציבור. הלא הם אותם יהודים ישראלים שהארץ הזו שייכת להם, להם ולא לזולתם. נוסח אחר - אנחנו.

      הגדרות הצדק האנושי והסוציאלי, לדידם של הסמולנים, אינן חלות על יהודים.

      וכך חולפת לה מחאה, ונותרת חברתיות אומללה.

      ועל הכל, הפלא הגדול. אין בין כל דובריה של המחאה החברתית ולו דובר אחד אותנטי. כולם רהוטי לשון, ומצוחצחים למשעי. הלא אם חכמו ישכילו, ולפחות לשם ההצגה, ישימו דובר אחד ויחיד משכונות המצוקה, או מבישי המזל. אין, אפילו לא אחד. המסקנה: אפילו שכל אין להם.

      אוףףף, כמה אויר הוצאתי.


       

        16/7/12 00:50:

      כתבת מקסים. והביבי. אז הוא אמר. הוא אמר עוד מליון דברים ולא שאני רוצה להעכיר את האופטימים אבל כוויות זו בעיה לא פשוטה בכלל. גם כשאנשים מתחילים להראות מבחוץ כאילו הם מחלימים. אז ביבי אמר. מילים לא עולות כלום רק מעשים ועדיף לפני שאנשים מגיעים לפינות שאין מהן דרך חזרה. מעניין למה אותו ביבי לא מעוניין בכלל לראות כמה עוד בני אדם חיים חיים רמוסים .. . .

        16/7/12 00:40:
      הטרגדיה הלאומית היא שיש למדינה הזו מנהיג כזה !!!
        16/7/12 00:37:
      גועל נפש קיבלתי היום . מדינה קשת יום עם מנהיגים קשי צוואר ועורף מדינה שהפכה להיות מושחתת מדינה של עשירים מול עניים, של חבורה שלמה של נהנתנים על חשבון אחרים, כל מה שלא חלמנו קורה במדינה הזו שגופי רחוק ממנה אבל ליבי עוד בה.
        16/7/12 00:34:
      תודה על מה שהבאת כאן. מוסיפה את זה לפייס בוק שלי.
        15/7/12 22:28:
      המקרה מזעזע את כולנו, מבלי שניכנס לפרטיו. אני "אכלתי" סיפורים כאלה ודומים להם לארוחת בוקר. אבי היה מנהל חשבונות שהתמחה בפשיטות רגל. הוא ידע הרבה שפות, חוץ מעברית. מגיל חמש, וזו אינה טעות, אני תרגמתי לו את החומר מעברית לגרמנית. סיפורים דומים חזרו ונשנו. אנשים איבדו את כל עולמם. כאשר פשטו רגל חברות של עשירים, אבא אמר שאוכל לקרוא עליהם בקרוב מאד שחזרו לחיי פעילות. והוא תמיד צדק. כל מה שלמדתי מהשנים בחברת אבא היה שאנשים שלא ידעו לנהל את ענייניהם כהלכה ולהבטיח את כספם כמו שצריך, או אנשים שלא הבטיחו עצמם מאסונות טבע או מפגיעה ומחלה, פשטו את הרגל ולא הצליחו לשקם עצמם. זה כמובן לא עוזר לאדם המסויים הזה אבל זה אולי מראה שאין הוא יחידי באסונו.
        15/7/12 22:04:
      שיר שכתב מאיר אריאל מוקדש למשה סלימן מס הכנסה, הם עיקלו לי מגבר מס ערך מוסף, הם עיקלו לי משדר, חברת החשמל עיקלו לי מצבר, מינהל המים סתמו לי באר - ראיתי שאני מתדרדר למשבר, התחלתי הוזה... אבל עברנו את פרעה, נעבור גם את זה. טעות במחשב עלתה לי מיליון, כספומט בלע לי יתרת חשבון, מזכירה אלקטרונית דחתה לי ראיון, שופט אוטומטי שלל לי רשיון לעורך דין מכני שילשלתי אסימון בחריץ הפה... אבל עברנו את פרעה, נעבור גם את זה. למדתי מקצוע מועיל ונחוץ כדי שלא אהיה דחוק ולחוץ התמדתי בו, הייתי חרוץ ברם כשלון המערכת גם כן היה חרוץ (מאוד) מצאתי את עצמי עם המקצוע בחוץ הולך ורזה... אבל עברנו את פרעה, נעבור גם את זה. לפעמים אני חוטף את זה באוטובוס צפוף או ביציאה ממגרש עת אני דרוך ודחוף, לפעמים ברחוב מרוב חיכוך ושפשוף, מרוב ביקוש לאיזה אושר חטוף, בגב, בצלעות, לפעמים בפרצוף, המרפק הזה... אבל עברנו את פרעה, נעבור גם את זה. הסתובבתי קצת זמן ללא מטרה, ללא הגדרה וללא פשרה, איבדתי גובה וקצת הכרה, חשבתי אולי בכל זאת הגדרה, שתתן תשובה חד משמעית וברורה - נקרעתי על זה.. אבל עברנו את פרעה, נעבור גם את זה. ועכשיו אני תקוע בזמן החדיש, ולמען האמת אני די אדיש. המצב אומנם ביש אך איני מרגיש, אין לי לב לכל החומר שהמרקע מגיש. ושלטון העם שוב יורד אל הכביש - ואני מתבזה... אבל עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.
        15/7/12 21:50:
      כתבת יפה אחי! גם בתוכי משהו התחיל לזוז מאז אתמול וכבר חשבתי על אלף כיווני פעולה שכנראה יביאו אותי היישר לתא המעצר (להשתמש בידע שלי ככימאי כדי להתחיל לייצר חומר נפץ ולהתחיל לפוצץ פה הכל: את המפעלים המזהמים של תשובה ודנקנר שבזכותם לא נוכל לשחות או לדוג בירקון לעולם, לפוצץ את כי"ל על כך שהם מייבשים לנו את ים המלח אבל נמנעים מלשלם מסים למדינה ע"י שימוש בלוביסטים מושחטים, להמשיך משם לפיצוץ הבנקים והבנקאים המושחטים שלקחו הביתה את כספי העמל של אנשים קשי יום, את כל 'המוסדיים' שנתנו את כספי הפנסיה של עם שלם מתנה לאותם הטייקונים המזהמים מתחילת הרשימה... ועוד כהנה וכהנה זבלים וגנבים שמתעללים באנשים טובים כשהם מסתתרים תחת איזה מעטה של חוק כזה או אחר) אחי, גזר, אתה ואני זה אותו דם, היינו יחד בצבא ובהודו ואנחנו אוכלים פה את כל החרא מספיק זמן. בחייאת אחי, חייבים להפסיק להיות כוסיות ולהתחיל להוריד את הטייקונים והבנקים אחד-אחד ולא בקטע משפטי, אני רוצה לעשות צדק מלוכלך - עם דם ובנקאים שרופים על המוקד!

      ארכיון

      פרופיל

      gezer1234
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין