כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    אצל סבא וסבתא בחופש הגדול

    25 תגובות   יום ראשון, 15/7/12, 17:49

     

     

    אצל סבא וסבתא בחופש הגדול 

     - - - כל הזכויות שמורות לשולה ניסים - - -

     

     

     

     

     

     

    הייתי פעם ילדה שסבא וסבתא שלה גרים

     

    על יד התחנה המרכזית בתל אביב,

     

    ונזהרתי לא ללכת יחפה בלי נעליים כי שמעתי

      

    שסבתא אומרת שהפיח עושה

      

    שחור לריצפה ולא עוזר כמה שמנקים, וקרה לי פעם

      

    בחופש הגדול שהסתכלתי מהמרפסת למטה לרחוב וחיכיתי

      

    שאמא וסבתא יחזרו כבר מהקניות בלוינסקי שוק תבלינים

      

    ועוד כמה עיניינים,

     

    והן חזרו, אמנם באיחור, אבל חזרו

      

    והלכנו לחנויות באלנבי לקנות בגדים יפים לחתונה של הדוד,

      

    ולא ידעתי מה לחשוב על השמלות שלובשים רק

      

    בארועים חגיגיים ובנשפים, שמלות נוצצות כאלה לא ראיתי בחיים

      

    והלכנו גם לאיפה שמוכרים נעליים זולות שדופקות

      

     את הרגליים ואת החיים

      

    ונבהלתי יחד עם כולם כשנשפך תה רותח על

      

    חדווה אחותה הקטנה של אתי אשתו הטרייה של הדוד,

      

    וחזרנו לבית שלנו איפה שהיו עלים של נענע והיו פרדסים,

      

    ומהחלון של קו חמש שש אחד

     

    ראיתי את הבניין הגבוה של היהלומים

      

    וכל הדרך התפלאתי על זה שהגדולים יודעים

      

    לנסוע לבד, ורחוק,

      

    ולמרות שאין לי שום דבר נגד אנשים שחוץ מהריצפה

     

    שהם דורכים עליה גם העור שלהם שחור

     

    פתאום באה לי מחשבה איך אני אלך עכשיו לאיפה

     

    שמוכרים נעליים זולות שדופקות את הרגליים ואת החיים

     

    להסתכל מהמרפסת של סבא וסבתא למטה לרחוב,

     

    לחכות,

     

    שהם יחזרו כבר מהקניות בלוינסקי שוק תבלינים

     

    מבית הקברות

     

    ועוד כמה עיניינים.

     

     

     

    שיר חברתי , שירה חברתית, שירים חברתיים, צדק חברתי שיר, שיר צדק חברתי, שירים על צדק חברתי,  שירים של שולה ניסים, שולה ניסים שירים משוררת שולה ניסים, משוררת ישראלית, שירה ישראלית, משוררת עברייה, משורר ישראלי, משוררים ישראליים, משוררת עבריה, משוררת עברייה, משוררת אדומה, שירה אדומה, שירה מעמדית, שולה נעליים, נעליים שולה, נעליים של שולה, שולה קיסריה,בלוג כוכב נופל, הבלוג כוכב נופל, שירה עברית, שירה ישראלית, התחנה המרכזית הישנה בתל אביב

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/7/12 10:24:

      שיר געגועים לשנים ההן בתל אביב, שמבלי שהתכוונתי לכך מראש הפך ל "שיר חברתי". תודה למככבים ולמגיבים.

        19/7/12 09:26:

      צטט: אריאןסולאל 2012-07-18 23:20:00

      אקטואלי וכואב. רק העניים עניים יותר ושקופים יותר. שיר נוקב.
      יש דברים שאמורים להיפתר באופן בינלאומי. ישראל לא אמורה לפתור את בעיותיהם  של העניים (שחורי עור או לא שחורי עור)  בכוחות עצמה בלבד. וגם מטרידה אתי השאלה מדוע כל מקום אליו מגיעים אנשים כהי עור ערך הנכסים שם יורד? 
      תודה אריאן על התגובה.

       

        18/7/12 23:20:
      אקטואלי וכואב. רק העניים עניים יותר ושקופים יותר. שיר נוקב.
        18/7/12 16:34:

      צטט: imsen 2012-07-18 02:36:56

      צטט: שולה ניסים 2012-07-17 16:07:02

      צטט: imsen 2012-07-17 07:44:56

      גם פיוטי, גם דוקומנטרי, גם חברתי. ובעיקר, כתוב בכשרון.

      כל הכבוד.

      באמת תהיתי אם השיר ראוי להיות מתוייג כ "שיר חברתי".  ובעצם, אם נעליים זולות דופקות את הרגליים ואת החיים למה לא? תודה!

       

      כן, הנעליים, זה גם ענין חברתי.

      אני דווקא התכונתי לשורה בשירך המציינת שהיום השכונה מאוכלסת בשחורים. זה ממש חברתי.

      זה שילוב של הכל ביחד. גם ההעמדה של השמלות החגיגיות מרחוב אלנבי מול בניין הבורסה ליהלומים שנמצא בקו התפר הזה שבין תל אביב לרמת גן.

      למיטב ידיעתי והבנתי הדירה שהיתה שייכת פעם לסבי וסבתי מושכרת כיום לעובדים זרים. וגם מי שאינו גזען מבין שסוגיית העובדים הזרים מייצרת בעיות חדשות ומחריפה את אלו שממילא קיימות. 

       

        18/7/12 02:36:

      צטט: שולה ניסים 2012-07-17 16:07:02

      צטט: imsen 2012-07-17 07:44:56

      גם פיוטי, גם דוקומנטרי, גם חברתי. ובעיקר, כתוב בכשרון.

      כל הכבוד.

      באמת תהיתי אם השיר ראוי להיות מתוייג כ "שיר חברתי".  ובעצם, אם נעליים זולות דופקות את הרגליים ואת החיים למה לא? תודה!

       

      כן, הנעליים, זה גם ענין חברתי.

      אני דווקא התכונתי לשורה בשירך המציינת שהיום השכונה מאוכלסת בשחורים. זה ממש חברתי.

        17/7/12 16:14:

      צטט: נורית-ארט 2012-07-17 15:12:38

      ואני הייתי באה משכונת נוה- שאנן היפה שבחיפה ( שם גרתי) , לנוה שאנן שבתחנה המרכזית הישנה , גם כדי לבקר משפחה, ולא הבנתי אף פעם איך קוראים לשני המקומות האלה באותו שם.

      אהבתי את הביטוי ה"תמים" על הנעליים שדופקות את הרגליים לכל החיים, שהוא בעצם לא כל כך תמים שהרי הוא זה שחוזר פעמיים. איזה יופי לקחת זכרון ילדות אותנטי ולהפוך אותו למטאפורה רבת משמעות.

      ואני חשבתי על האירוניה שיש בשם של הרחוב הזה. מה כל כך שאנן שם?  ברור, האזכור הכפול של הנעליים הזולות שדופקות את הרגליים הוא רב משמעות גם בעיני.  תודה נורית .

       

        17/7/12 16:07:

      צטט: imsen 2012-07-17 07:44:56

      גם פיוטי, גם דוקומנטרי, גם חברתי. ובעיקר, כתוב בכשרון.

      כל הכבוד.

      באמת תהיתי אם השיר ראוי להיות מתוייג כ "שיר חברתי".  ובעצם, אם נעליים זולות דופקות את הרגליים ואת החיים למה לא? תודה!

       

        17/7/12 16:01:

      צטט: שטוטית 2012-07-17 00:59:07

      גמני אוהבת את זה. תביאי עוד שולה
      תודה שטוטית !

       

        17/7/12 15:57:

      צטט: רבקהירון 2012-07-16 16:09:15

      איזה תיאור! התמונות משמיעות אֶת ה-"לאיפה / שמוכרים נעליים זולות שדופקות את הרגליים" ועוד ביטויים שהם פנינים ממש. / תודה על החוויה, שולה!
      נדמה שכל מי שהתהלכה אי פעם בנעליים מאיכות ירודה מכירה את הבאסה, אני לא מחדשת כאן שום דבר.... תודה רבקה!

       

        17/7/12 15:12:

      ואני הייתי באה משכונת נוה- שאנן היפה שבחיפה ( שם גרתי) , לנוה שאנן שבתחנה המרכזית הישנה , גם כדי לבקר משפחה, ולא הבנתי אף פעם איך קוראים לשני המקומות האלה באותו שם.

      אהבתי את הביטוי ה"תמים" על הנעליים שדופקות את הרגליים לכל החיים, שהוא בעצם לא כל כך תמים שהרי הוא זה שחוזר פעמיים. איזה יופי לקחת זכרון ילדות אותנטי ולהפוך אותו למטאפורה רבת משמעות.

        17/7/12 07:44:

      גם פיוטי, גם דוקומנטרי, גם חברתי. ובעיקר, כתוב בכשרון.

      כל הכבוד.

        17/7/12 00:59:
      גמני אוהבת את זה. תביאי עוד שולה
        16/7/12 16:09:
      איזה תיאור! התמונות משמיעות אֶת ה-"לאיפה / שמוכרים נעליים זולות שדופקות את הרגליים" ועוד ביטויים שהם פנינים ממש. / תודה על החוויה, שולה!
        16/7/12 09:37:

      צטט: שיח אחר 2012-07-15 23:34:28

      לפי דעתי כל מה שכתבת נכון גם לגבי הזמן הזה...עדיין הפיח נדבק לרגלים..ואותם נעליים מוצגים באותן חלונות ראוה..והתבלינים של לוינסקי עודם באותו מקום..יפה מאוד :-)

      זה היה באמת "חוויה" הרחוב הזה של הנעליים ( נווה שאנן ), איך היינו מתמקחים על המחיר, היינו עושים את עצמנו כאילו שאנחנו לא רוצים ויוצאים מהחנות  ואז המוכר היה יוצא החוצה וצועק אחרינו משהו בסגנון " טוב, טוב בואו, אני אעשה לכם מחיר".  וכשהייתי כבר גדולה וגיליתי את החנויות עם הנעליים הטובות כבר לא יכולתי להסתכל על הנעליים שמכרו שם. אבל באמת בא לי לפעמים לעשות טיול "שורשים" , לא סתם כתבתי את השיר הזה. תודה שיח.

        16/7/12 09:26:

      צטט: razam-דודי רצם 2012-07-15 23:33:04

      זיכרונות ממבט של ילד על ילדות עם הרבה שאלות... מחזיר גם אותי אחורה לסיפורים על המעברה... לשפה,למאכלים,לאמונות טפלות, לסיפורי מיתוס אורבני למשקעי עבר... תודה שולה ,על הכיסופים שאבדו ...
      גם אצלנו במשפחה מסתובבים כל מיני סיפורים. תודה דודי. :)))

       

        16/7/12 09:23:

      צטט: בןאור0 2012-07-15 23:27:43

      התחנה המרכזית כל כך השתנתה כך שהזיכרון עולה כפיח
      הרבה זמן לא הייתי שם :)))

       

        16/7/12 09:21:

      צטט: טאל סטוביק 2012-07-15 21:18:02

      פעם היינו מחכים. לבד. שעות. היום, כל שתי דקות טלפון.......
      הסלולארים האלה, יש להם יתרונות וחסרונות. תודה טל.

       

        15/7/12 23:34:

      לפי דעתי כל מה שכתבת נכון גם לגבי הזמן הזה...עדיין הפיח נדבק לרגלים..ואותם נעליים מוצגים באותן חלונות ראוה..והתבלינים של לוינסקי עודם באותו מקום..יפה מאוד :-)

        15/7/12 23:33:
      זיכרונות ממבט של ילד על ילדות עם הרבה שאלות... מחזיר גם אותי אחורה לסיפורים על המעברה... לשפה,למאכלים,לאמונות טפלות, לסיפורי מיתוס אורבני למשקעי עבר... תודה שולה ,על הכיסופים שאבדו ...
        15/7/12 23:27:
      התחנה המרכזית כל כך השתנתה כך שהזיכרון עולה כפיח
        15/7/12 21:18:
      פעם היינו מחכים. לבד. שעות. היום, כל שתי דקות טלפון.......
        15/7/12 19:15:

      צטט: ביייבי 2012-07-15 19:10:48

      הבית שסבתי גרה כבר לא קיים כי התחנה נמצאת שם. והמנהרה באמת בכיכר המושבות. :)))

      מגניב יו, איך אני מתרגשת מהשיר מגניב 

       

        15/7/12 19:10:
      הבית שסבתי גרה כבר לא קיים כי התחנה נמצאת שם. והמנהרה באמת בכיכר המושבות. :)))
        15/7/12 19:06:

      צטט: ביייבי 2012-07-15 18:59:12

      ואו שולה, העברת אותי בצ'יק לילדות שלי שהיתה באותה סביבה - גם סבתי היתה גרה איפה שהיום התחנה המרכזית החדשה וגם אני טיילתי איתה בשוק לוינסקי והכי אהבתי את הלקרדה, עדיין יש לי טעם בפה. אגב, עם הסבתא השניה טיילתי בשוק עליה שהיה ליד ביתה. זיכרונות ילדות שלך חזקים וההבדל בין היום לזמן ההוא גדול מאוד. דברים משתנים, נהרסים ונבנים, מגיעים אנשים "אחרים" והיום אין לי אומץ לעבור שם גם בשעות האור, מה שפעם עשיתי בכיף ולעיתים קרובות. תודה על תיאור מרגש.

      תודה בתיה. רק תיקון קטן: סבתא וסבא היו גרים בבניין שבתמונה וזה נמצא על יד התחנה המרכזית הישנה ולא החדשה.

      גם אנחנו הולכים לרחוב העלייה וחוצים את רחוב אלנבי במנהרה שמתחת לככר המושבות אם אני זוכרת נכון זה ככר המושבות שם.

       

        15/7/12 18:59:
      ואו שולה, העברת אותי בצ'יק לילדות שלי שהיתה באותה סביבה - גם סבתי היתה גרה איפה שהיום התחנה המרכזית החדשה וגם אני טיילתי איתה בשוק לוינסקי והכי אהבתי את הלקרדה, עדיין יש לי טעם בפה. אגב, עם הסבתא השניה טיילתי בשוק עליה שהיה ליד ביתה. זיכרונות ילדות שלך חזקים וההבדל בין היום לזמן ההוא גדול מאוד. דברים משתנים, נהרסים ונבנים, מגיעים אנשים "אחרים" והיום אין לי אומץ לעבור שם גם בשעות האור, מה שפעם עשיתי בכיף ולעיתים קרובות. תודה על תיאור מרגש.