האמת שהפוסט הזה תוכנן בכלל להיות ביקורת ספרים. יומיים שלא עצמתי עין פשוט כי לא יכולתי להניח מהיד את הספר המשובח - "הפילוסופית" של פטר פרנגה. ובעצם אולי כדאי להתחיל בהמלצה. הספר הוא מעין רומן היסטורי פיקטיבי - שרוב המרכיבים בו אמיתיים. התקופה ימיו "העליזים" של לואי החמש עשרה שהשקיע את כל הונו ומרצו בלענג את עצמו ומקורביו במסיבות חשק בזמן שבני עמו נמקים תחת עול שלטונו. העלילה מתרכזת סביב הוצאת "האנציקלופדיה הגדולה" הסיכום הגדול ביותר עד אותה עת של הידע והמדעים, וסביב הרוח החיה מאחוריה הפילוספוף דידרו. ממול עומדת המלוכה ובעיקר הכנסייה שעושים כל שלאל ידם כדי למנוע את המפעל - כולל רדיפה אישית ומאסרם של עורכי האנציקלופדיה. כמו בסיפורים אחרים מאותה תקופה גם כאן התככים ,מעשי אהבה ובגידות משחקים תפקיד ראשי... אך לא בזה עסקינן.

למעשה אם יוצאים קצת מהעלילה ניתן לומר שהספר מתבסס על דמותם של שני יריבים - מהצד האחד דידרו הפילוסוף שמאמין בקדמה, במדעים ,בשכל האנושי ובניסיון, ומהצד השני ראש הזרם הישועי בצרפת, הכומר המוודה של המלכה האב רמדומסקי - שמאמין בשימור הקיים, בדת ובאמיתות מטאפיזיות כפי שהן מופיעות בכתבי הקודש. העימות ביניהם (שמתבטא בכך שהאחד רוצה להוציא את האנציקלופדיה בעוד האחר שואף לגנוז אותה) הוא אחד מהעימותים הקלאסיים בין "אנשי העולם הישן" (או בלשוננו השמרנים), לבין אנשי הקדמה. לזכותו של המחבר צריך לומר שלמרות שנטייתו לצד הקדמה ברורה, הוא אינו הופך את אנשי האתמול לשטן - הוא שם בפיהם טענות טובות וחשובות שהופכות את העניין למרתק.

ואולי זה הזמן לראות קצת את ההבדלים בין האסכולות. הראשונה היא כמובן ביחס לידע - בעוד דידרו רואה את האפשרות שאנשים יהיו נגישים לידע כמעט כחזון גן עדן, רמדומסקי רואה את אותה נגישות כחלום בלהות. ההבדל אולי נובע מדרך התבננות על העולם - בעוד הראשון רואה את העתיד כפתרון (ולשם כך יש לשאוף לשנות ולשפר) האחר רואה את העבר כפתרון - וכל מה שעלול לשנות את הסדר המוכר כאיום, בעוד האחד מסתכל על המציאות בפריזמה של תקווה, השני מסתכל עליה דרך הפריזמה של הפחד (שלא לומר חרדה). בעוד האחד רוצה להעניק את הכוח לכלל האנושות השני רוצה לשמר את הכוח בידי אליטה מצומצמת.

הויכוח השני הוא על מקור הידע - בעוד הראשון מזהה את התבונה והניסיון האנושי כמקור הידע, השני מזהה אותו בכתבי הקודש וברוח האלוהית. לויכוח הזה נכנס מימד תיאולוגי שקשור למהות הקיום. בעוד הראשון רואה את תכלית הקיום בשיפור העולם הזה, השני רואה את הקיום כפרוזדור - ואולי כמבחן לעולם הבא - מה שמוביל שלל הנחות משנה.

וברוח אותו הזמן יש גם את הויכוח על השלטון - שלטון העם מול המלוכה.

הניגודים הללו נוגעים בעצם מהותה של האנציקלופדיה - בראש ובראשונה בכך שהנגישות של האנשים לידע מערערת את הסמכות - את כוחם של מי ששלטו ב"נתיבי הידע". השני הוא בכך שעורכי האנציקלופדיה בחרו להתמקד במדעים ולהעלות על נס את התבונה האנושית - מסלול שהתנגש בהנחות היסוד של הדת באותה עת, והאחרון הוא שלעורכי האנציקלופדיה היה חזון רפובליקאי והם זרעו את זרעי ההתנגדות למלוכה בתוך האנציקלופדיה.

מי שיקרא את הספר יגלה שלא המון השתנה. למרות שהמציאות כולה השתנתה הטיעונים של השמרנים דה היום מזכירים עד מאוד את השמרנים דה אז, כמו שטיעוני אנשי הקדמה מאוד מאוד דומים. 

17 שנה לאחר שיצא הכרך האחרון של האנציקלופדיה הגדולה פרצה המהפכה הצרפתית. התחזיות השחורות של השמרנים התממשו, המהפכה קצרה טרור וכאוס - ובסופו של דבר העלתה שוב שלטון יחיד (אמנם מתקדם בהרבה מזה של המלכים). אבל בראי הזמן קשה לדמיין את המציאות של ימינו ללא פרות של המהפיכה הצרפתית - והכוח שעבר מיחידים לעם. זה כמובן לא מפריע לנו להמשיך "להתקוטט" כמעט באותם טקסטים. כנראה שההבדל בין שמרנות לקדמה נעוץ עמוק בתוך הפסיכולוגיה האנושית ופחות בנסיבות המסובבות.