כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מי שעומד מאחורי ומלפני הוא העומד..חת שתייםשלוש סטופ אאא..דום

    0

    טרנספיגורציה

    6 תגובות   יום שני, 16/7/12, 00:33

    בלילה שבו נפטרה הבת שלו הוא חלם. הוא לא חשב שיצליח להרדם אבל היגון התיש הפיל אותו ממש לתוך עין סערה של ריק וקורים בצבעי פסטל.

    הוא חלם שהבת שלו בוכה אליו מתחתית בור הקבר וקוראת לו שיבוא להוציא אותה משם.

    התעורר בקפיצה משכיבה לעמידה. מצא את עצמו עומד בחדר האורחים. הבית היה חשוך. בתוך החשיכה כתמים שחורים יותר שנראו כמו שקים גדולים, היו מפוזרים על גבי המזרנים, הזיעו ונאנקו בשנתם.

    אשתו היתה הבהוב קטן בוער ומפמפם כמו זנב גחלילית
    ישבה על המזרן גב אל הקיר ומבעד לקמטוטי שפתיה נפלטו סלילים של עשן
    הם דיברו בינהם בקולות צרודים ואיטיים הוא סיפר לה על החלום, הוא לא רצה קפה אז הביאה לו תה אפרסק של נסטי וכדור שינה
    למחרת היה לו אותו חלום בדיוק אותן תמונות אותן מילים אותו סדר השתלשלות
    אישתו ישנה הוא לא היה צריך להתלבש כי נרדם בבגדי האבל הקרועים. שטף פנים במים קרירים לקח מפתחות הרכב ויצא חרישית. מיליונית שניה לפני שסגר אחריו את הדלת שמע אותה קוראת בשמו חנוקות.

     

    נסע אל בית הקברות הכניסה נעולה היתה ומגודרת. הרחק מעבר לגדר בקע אור פלורסנטי עכרורי מחלון של מבנה נמוך וצר. בחלון נראתה נקודה כהה ואליפטית
    הנקודה לא זזה במשך זמן ארוך הוא רצה להתקרב לראות לא ידע אולי אדם או חפץ מתעתע אבל השטח מגודר לא יכל להתקרב. עמד דקות ארוכות דמעות של תסכול עייפות ויגון התדרדרו מבעד לעפעפיים שלו לפני שהבין בכלל שהוא בוכה.

    הביט בדריכות באליפסה שבחלון הביתן. הביט והביט דמיין שהיא זזה. או אולי לא דמיין
    הרים עיניו לעבר השמיים שכמובן שהיו אבוכים וחסרי כוכבים. פנסי הרחוב הטילו קרניים חדות שההשתברות שלהם על הרשתית יצרה ארטיפקטים ושובלי פוטונים מוזרים ומעוורים. בתוך ראשו עלו שוב תמונות של הבת שלו המתה ותמונות מהחלום המטורף והמוחשי כל כך שכבר שני לילות ברציפות לא מניח לו. כשפקח עיניו האליפסה לא היתה שם בחלון הביתן והוא חיפש אחריה במבטו מזיז את הראש לכל הכיוונים כמו תנשמת מבוהלת. מסביבו שטו מראות חסרי צורה צבע ומשמעות. הוא התחיל לצעוק הלו הלו בדחיפות הולכת וגוברת
    הלו יש כאן מישהו הלו הלו הלו
    בא תימני זקן אמר לו בטח, יש הרבה מישהו אבל כולם ישנים חזק
    הוא לא חייך הוא אמר אני צריך להכנס
    הזקן שיחק לעצמו בפיאה ביד אחת ביד השניה החזיק כוס של תה חזק עם יותר צמחים ממים
    שאל- מה כבודו מחפש בפנים. מדוע כולם רוצים לצאת ורק הוא רוצה להכנס, שאל ובעיניים עמדה לו הבעה ממזרית
    האבא אמר הבת שלי קוראת לי בחלום להוציא אותה מהאדמה.
    התימני הניח לפיאה שלו באחת והפס הצ'שיירי הלבן של החיוך שלו כבה.
    שאל מתי נפטרה הבת שלו
    לפני יומיים
    יום שישי
    לא- יום חמישי
    הזקן אמר וואי לי וואי לי ובמשך מספר שניות הסתובב סביב עצמו במצוקה כאילו מחפש משהו שנפל לו מהכיס
    נעצר ואמר טוב אני הולך להתקשר לרבי הסתובב והלך בראש מתנדנד על צוואר שחום דקיק והכוס תה משתקשקת לו עם העשבים והמפרקים הגרומים של האצבעות לפתע בתנועת זריקה חדה שפך את הנוזל החם ודבלול העשבים אל הקרקע הלסית הבקושי ספיגה

     

    עברו מספר רגעים ושוב הופיעה האליפסה המרוחקת בחלון הביתן עולה יורדת עולה בתנועות עדינות עדינות
    כנראה משוחח בטלפון עם הרבי

    והאבא בינתיים לוחש את השם של הבת שלו ובוכה לוקח שאיפות של אוויר ששם הוא בעצם מרק סמיך בו שוחות בטח כל מיני נשמות ורוחות אבודות הנייד רוטט לו בכיס הוא לא מרגיש ומחכה.

     

    הזקן התימני מגיח החוצה מהבודקה מתקרב אין לו צרור מפתחות הוא לוחץ על שלט קטן ופותח השערים

    הם צועדים לבודקה אמר עוד מחצית השעה בערך יבואו הרבי והכוח שלו לעשות לך ראיון לא לדאוג ז'לובים זה רק בשביל לחפור קבר אם צריך
    כך ישבו בביתן וחיכו התימני גרגר לעצמו פיוטים ויברציות קטנות ורטובות של מילים לא מובנות

    אחרי שעה או יותר בא הרבי הזקן עם הקדישא שני בחורים צעירים לא מאוד גדולים אולי רק בשביל הסבא התימני

    לפני הכל ביקש הרבי לשמוע החלום- בקצרה

    סיפר האב בבהירות וברגש כמיטב יכולתו ביקש לנשק לרבי היקר את הידיים ולא גייס את האומץ וגם היה לו מוזר כי מעולם לא היה איש מאמין

    הרב הקשיב בתשומת לב ובתום הסיפור קם מכיסאו קשר לאבא את העיניים סבבו שבע פעם סביב עצמו, תחב לו ליד חפץ גרמי כלשהו עטוף במטפחת מבד עבה
    אמר לו עכשיו לך לקבר
    האבא הלך לקבר לקח רבע שעה פחות, ואפילו לא מעידה אחת ולא היסוס אחד
    הרבי הסיר לו את המטפחת האבא הבחין שהז'לובים אחד בוכה ושני השפתיים שלו זזות בתפילה

    לפתע הרגיש שלא רוצה לעמוד הפיל את עצמו על תלולית הקבר עדיין היו שם זרי פרחים טריים והמוני אבנים קטנות
    ובכה ובכה והלב שלו דפק כמו משוגע
    והרבי התלחש עם הקדישא שבכה קודם השני הלך להביא אתים מהביתן או מאיפשהו
    והרבי אז בא אל מול האבא מלמל שמע ישראל תוך שהסיר את הכיפה מהראש שלו והכניס עמוק לכיס
    לאחר מכן שחרר את המטפחת הוציא משם גדם אצבע של ציפור עם ציפורן ארוכה מאוד וחומה ורקובה
    הוא לקח את היד השעירה הגדולה של האבא ושרט אותה עם הציפורן ירד דם הרבי הפך את היד ככה שיטפטף הדם על הקרקע
    הקרקע הלסית הלא ספיגה הדם טיפטף והטיפות נחו שם כמו אבני חן זעירות כמו עגילים שנשמטו מאוזן של גברת ממהרת
    כשנחתה הטיפה העשירית הרבי מיד תפס את שתי הידיים של האבא חזק בכוח שלא ברור מאין בא
    מסביבם החלו לפתע מסתחררות ערפיליות לבנות שרקניות צווחניות, סובבו במהירות שהולכת ומתעצמת
    כך שאי אפשר היה לעקוב ולנסות לתפוש צורה מוגדרת פרט ללועות פעורים לבלוע ומנהרות אינסופיות של עיניים
    רוח גדולה מאוד נשבה סביבם עם עפר ואדמה ושברים קטנים ודוקרים של אבן
    הרבי צעק לאבא; בשום אופן לא להניח לידיים שלי ואכן כוח גדול ניסה להפריד בין הידיים של הרבי והאבא שנאחזו חזק וצבטו ומשכו זו את זו וניתלו זו בזו
    לבסוף ובהדרגה הרוחות נחו ושקטו והרבי אמר רק עכשיו יש כמה דקות לך תראה אני חייב להתפלל
    הקבר היה פתוח קדישא עמדו מעט במרחק
    האבא ניגש הולך רץ זוחל מדדה צולע מפרכס רוקד נעצר ממשיך- לא מאמין
    הלב שלו כאב כאב מפעימות מוגברת ומצער ומפחד ומעייפות- כאב עד שחשב שיש לו התקף

     

    הבת עטופה כולה בבד שחור מונחת מחוץ לקבר וערימות של אדמה ליד והוא לא מעיז מביט ברבי לאישור
    הרבי מתפלל עם השפתיים ומהנהן לו עם הראש והעיניים הטובות והאבא מסיר את הבד השחור מהפנים
    ריח יש מעט
    האבא מסתכל על הבת שלו ששוכבת בעיניים עצומות קרה קשה ירוקה צהובה שחורה לבנה מכוסה זיעה שעוותית
    הוא מעז ובודק אין נשימה אין דופק מתייפח בקול גדול נשכב על הקרקע מתעטף בקוצים ואפר

    מתנחם בחיבוקה ההפכפך של הגרביטציה ומנסה להשיל את ההכרה ואת ממשק העור שלו עם המציאות

    וכך בעודו מתגולל שם יד מוצקה וחמימה נוגעת בכתפו הרבי אומר ראה נא והוא מרים את הראש ורואה הילה גדולה שעולה מן הקבר, בוהק מדהים סגול כחלחל תכלת לבן כסוף שקוף

    ריצוד של אור גדול טהור מושלם נצחי יקר יפה פועם ושמח וקיים
    עולה מן הקבר מעלה לעבר השמים אל מעל העננים

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/8/12 07:37:
      אתם חמודים כולם על תגובותיכם והיחס והכל. רק למען יישר את ההדורים אני חייבת לומר שהחלום האחד והיחידי בסיפור הזה הוא החלום שחולם אבא על בתו המתה שקוראת לו להצילה. כל היתר- אמיתי ומציאותי- מילה במילה מסופר בדיוק כפי שקרה. תודה שוב
        28/8/12 00:23:
      יפה יפה. ביני לביני לא היה לי ברור אם היה כדאי להדגיש שגם החלק העיקרי, השני, האחרון, הוא חלום, כאשר החלק הראשון הוא בעצם חלום בתוך חלום. לחילופין, אפשר להשאיר כמו שהוא ולתת לנו להבין שאמנם כך או שדווקא בכלל לא, החלק השני איננו חלום. כמו כן, הזכיר לי סיפור קצר נפלא של פיליפ רות, על הדרדק ששאל את הרבי מדוע לא יכוליות שאלהים, אם הוא כל-יכול, עיבר את מריה. הרבי בא להכות את הילד שבורח לגג. בסופו של ענין הוא קופץ למטה והילה מרצדת מעל ראשו. אז ההילה הזאת, זה מה שהזכיר לי הסיפור שלך.
        27/8/12 15:15:
      כותבת נהדר. קראתי בלי להרים את העיניים לשניה
        27/8/12 15:07:
      מרתק! ומותח!!! מקווה שיהיה המשך...
        6/8/12 10:24:
      נפלא! בנשימה אחת! (הוא גם חלם שהתעורר בקפיצה משכיבה לעמידה..?)
        18/7/12 13:52:
      הכתיבה שלך כולכך מקורית, כאילו רק שלך ההרכבה של השפה, ממציאה את התחביר הספק נקרא-ספק מדובר מפלרטטת עם השוליים, עם הרחוב עם הסדקים אבל לא טובעת בשיגעון אלא מרכיבה סיפור חי בנוי שלם עם שלד יציב וחזק. יפה לאלללה

      תגיות

      פרופיל

      samanta shual
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין