היה זה ערב ייחודי

השעה המדויקת

בה היו המדרגות החלודות

לבמה מפוארת

החושך האטום הזה של הלילה

שבמטמורפוזה אוקסימורונית משהו

הפך אותה למוארת

צמרמורת לא מוכרת

אולי מבוכה

נינוחה

נעימה

קיפאון

שבדיוק במינון הנכון

מאפשר לה להיות

הכי חמה

וגם אם לא בכל הגוף

זה עוטף אותה

כמו ליטוף

קטיפה

מרגישה הכי יפה

מסתובבת

קרוסלה

כזאת עם חוקים מדוייקים,

בכל סיבוב שעושים

עוטה על עצמה

עוד שריון קשקשים

וכמו קסם

עכשיו

עירומה

חשופה

יחד עם זאת

כל כך עטופה

מרופדת

רכה...

צלולי העיניים שלו

שחדרו כל כך עמוק

כאילו הייתה שקופה

זרועות מסוקסות

מסירות את העטיפה

חושפות...

רק לעצום עיניים

להרגיש

להקשיב

להכיל

בלי להגיב...

הקול הזה שלו

שממלא אותה

כמו לחש קסמים

זה ממש

כמו לשים לה

מראה מול הפנים

הביטחון

שכל מה שיש לה בפנים הוא נכון

שיכרון

אין משמעות לזיכרון

הגיון

שלא תמיד יש לו הסבר

לא מעזה לנשק אותו

שמא יהפוך לה פתאום למשהו אחר

זה לא מובן מאליו

המפגש הזה

עם מראה

שמאפשרת גם לשנות צורה

לחוות את עצמה

קצת יותר ברורה

ולדעת

שבמשחק הזה של החיים

מחיאות הכפיים

הן גם מחוץ לבמה...

שוב הרוח הזו החמה...

ולאט לאט

נפקחות העיניים

והוא שם

מביט לתוכה

נשען על המדרגות

ממש לצד הכביש

והיא יודעת

שמה שנכון לה עכשיו

זה רק לחבק אותו חזק

שירגיש...