אנחנו חיים על רצף שגרה רצופת אירועים אשר לוקחת אותנו על גלי הזמן למחוזות לא ידועים. ההתייחסות שלנו לזמן היא דו ערכית: זהו טבעו של הזמן להיות תקוע בנקודות מסוימות ולשעוט קדימה בשאריתו. נקודות העצירה שלנו, ההתבוננות, הן אלו המאפשרות ליצוק תחושת קיימות וערך. מה עוזר לנו לעצור ולהתבונן על הכל? מה מאפשר לזה לקרות? ואיך הטיפוח שייך לכל זה?
|