מחווה לשיריה הארוטיים של לליק וליום הולדתה, שהזכיר לי שכתבתי משהו בעברי בנושא. לפני שנים הוזמנתי לכוס קפה אצל ידידה חדשה ש..... בערב שבסיומו דמעה, חייכה ואמרה לי ש...רצתה לחגוג את יום הולדתה. (הייתי אז חודשים ראשונים של פרידה וחשבונות). ביתה ע"י נוה-צדק, אני עובר לידו גם היום ולא מצליח שלא לחייך. כשחזרתי אותו לילה לביתי אז בלילינבלום כתבתי: ואז אני דופק לה שם ים של זכרונות ואז אני לוטף גופה אל בין הבקשות או אז אני שוחה בחוף של שמש ודמעות אז אני דופק לה שם ים של זכרונות ואז כשהיא אומרת לי בוא אל בין זרועות ואז שהיא פותחת לי דלת של קריעות ואז שהיא גונחת בי עיניים לה קרועות אז אני אצלה בפנים בים של זכרונות ואחר כך אל מול ראי ובערום מותז מודדת היא קווי דמותה חושניות הגב ואחר כך פורצת היא בדומית הקרב שני שדיה מרצדים באור רחוב מוזהב רצית אותי במסיבה של יום ההולדה רצית אותי רק לשעה ככוס קפה ביד רכה רצית אותי הבהוב עשן באפלת חדרך חגגת איתי ליל שמחתך ליל יום הולדתך ואז אני דופק לה שם בדומיית הרחוב ים של זכרונות שלי וגם שלה אין סוף יום הולדתך הפך לליל חגי והלוואי ישוב אלי כעורק בדמי
|