כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    הקו א-ל התקווה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    code2hope

    מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

    פוסטים אחרונים

    code2hope

    מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

    תגובות (42)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      26/4/12 10:51:
    תודה לכן, התובנה הנשית עולה על השכלתנות הטיפשית של חמורי הסבר, לעבר התקווה...
      27/11/09 07:48:


    איזה ידע!!1

    אילו יכולות!!!!

    ואני אישה פשוטה מין הישוב.!!

     

    קראתי את המאמר

    ואת הסיפור של דוד.

     

    ירדו לי כמה תובנות.

     

    ואולי אני קוראת לזה איזון ומינון.

     

    תודה

     

     

      27/11/09 05:52:


    האדם מטבעו נע בין הקצוות..בחיפוש אחר ריגושים...

    התנועה מעלה ומטה, מייצרת ריגושים רגעיים..

    שביל הזהב.... התובנה...דרך המלך או איך שלא נקרא למקום המאוזן הזה מייצרים סוג של שלווה.

    רובנו נמצאים בתנועה...

     

      17/9/09 16:38:


    יפה כתבת.

    בשבילי זה יותר מידי.

    לא מצליחה להכיל.

    שתהיה לך שנה טובה.

      16/4/09 16:15:

    עופר יקר, המאמרים שלך שלעיל מעוררים סיעור מוחות מרובי אונות, רצופי תובנות, שהפנמתם תביאה להנאות צרופות, מנצנצות...
      22/12/08 15:00:

    תודה.

     

      22/12/08 14:08:

    צטט: גנוסיס 2008-07-28 01:56:51

     

     פוסט מושקע ומעניין. אגב לגבי הרמב"ם הוא דיבר הרבה על דרך האמצע והממוצעות כמו שציינת אך הוא עצמו לא היה כזה בהרבה מובנים. אנשים בשיעור הקומה שלו דיברו את האיזון אך כדי להגיע לגדולה יש צורך בחוסר איזון. הוא עצמו הקדיש את חייו ללימוד תורה ופילוסופיה והיה לו הסכם עם אחיו שהוא אחראי על העניינים החומריים בחיי שניהם ושערי השמיים ייפתחו גם לו. זה גם סוג של איזון אבל בשניים.

     

    זו רק דוגמא אחת.

     

    יש תחושה שההדרכה הזו של הרמב"ם מכוונת יותר להמון מאשר לאינדיבינדואל.

     

    דרכו של הרמב"ם אינה סותרת, שהרי כל הצלוויזציה נשענת על שת"פ...

      28/7/08 01:56:

     

     פוסט מושקע ומעניין. אגב לגבי הרמב"ם הוא דיבר הרבה על דרך האמצע והממוצעות כמו שציינת אך הוא עצמו לא היה כזה בהרבה מובנים. אנשים בשיעור הקומה שלו דיברו את האיזון אך כדי להגיע לגדולה יש צורך בחוסר איזון. הוא עצמו הקדיש את חייו ללימוד תורה ופילוסופיה והיה לו הסכם עם אחיו שהוא אחראי על העניינים החומריים בחיי שניהם ושערי השמיים ייפתחו גם לו. זה גם סוג של איזון אבל בשניים.

     

    זו רק דוגמא אחת.

     

    יש תחושה שההדרכה הזו של הרמב"ם מכוונת יותר להמון מאשר לאינדיבינדואל.

      4/5/08 21:25:

     

    צטט: הדרור 2008-05-04 19:34:10

    מורכב, רהוט, שנון

    מלמד, פותח דעת ופותח דיון .

    אני לוקחת מזה..או מה שהבנתי:

    דרך האמצע/ ממצוע/שביל הזהב(לא משנה איך נכנה את ה"מקום" הזה)

    דרך חכמה היא- כי דרך בחירה היא- ממקום של ידיעת הקצוות.

    כמטוטלת המתנודדת מקצה אחד לשני

    ובסוף

    נחה

    לה באמצע

    יודעת...את ההפכים...

    ודי לי להתבונן בתנודות הקיצוניות בחיי ולשאוף....לאמצע ( ולא! זו לא בנוניות.) זו שאיפה שמניעה לשנות (לפרוץ...למקומות טובים יותר: רוחנייים וחומריים- גוף אחד) ולשנות (לחזור על הטוב הקיים).

    ובדרך האמצע זוהרים הכוכבים. קבל ממני בענווה(לא פסולה) כוכב *

     

     להדרור

    ניתוח מאלף...תודה לך.

    מורכב, רהוט, שנון

    מלמד, פותח דעת ופותח דיון .

    אני לוקחת מזה..או מה שהבנתי:

    דרך האמצע/ ממצוע/שביל הזהב(לא משנה איך נכנה את ה"מקום" הזה)

    דרך חכמה היא- כי דרך בחירה היא- ממקום של ידיעת הקצוות.

    כמטוטלת המתנודדת מקצה אחד לשני

    ובסוף

    נחה

    לה באמצע

    יודעת...את ההפכים...

    ודי לי להתבונן בתנודות הקיצוניות בחיי ולשאוף....לאמצע ( ולא! זו לא בנוניות.) זו שאיפה שמניעה לשנות (לפרוץ...למקומות טובים יותר: רוחנייים וחומריים- גוף אחד) ולשנות (לחזור על הטוב הקיים).

    ובדרך האמצע זוהרים הכוכבים. קבל ממני בענווה(לא פסולה) כוכב *

     

      23/3/08 13:48:

     

    צטט: לולי57 2008-03-19 18:24:58

    היי אלוני

    התעמק בפוסט הארוך שלך

    בסוף השבוע אולי?.....

    ובנתיים

    לשנות- זה לא לחזור על מה שקיים

    לשנות= לעשות תפנית שוני מקדמותו

    לחזור על מה שקיים=למחזר{אותה הגברת ב....}

    ערב טוב

    לולי

     

     

    ללולי, ממתין לציון (דרך) ממך

      19/3/08 21:06:

     

    צטט: שרית... 2008-03-13 15:02:43

    וכוכב, כמובן...

    תודה...

      19/3/08 21:05:

     

    צטט: לולי57 2008-03-19 18:24:58

    היי אלוני

    התעמק בפוסט הארוך שלך

    בסוף השבוע אולי?.....

    ובנתיים

    לשנות- זה לא לחזור על מה שקיים

    לשנות= לעשות תפנית שוני מקדמותו

    לחזור על מה שקיים=למחזר{אותה הגברת ב....}

    ערב טוב

    לולי

     

     

    יש משנה האומרת "אינו דומה שונה* פרקו מאה פעם לשונה פרקו מאה ואחת"...

     

    *חוזר

      19/3/08 21:00:

     

    צטט: שרית... 2008-03-13 07:37:23

    יופי. ים של תובנות... * אגב - אפלטון וגם הבודהא, הקדימו את הרמב"ם בעניין דרך האמצע...
    זה מוזכר עוד בתורה כשאבותיהם של אפלטון ובודהא כנראה היו אנלפבתיים...לדוגמא: "וידעת היום והשיבות אל לבבך כי ה' הוא האלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד... " - שזה  האיזון בין וידעת- השכלתנות, ללבבך- הרגש והזכרה נוספת של שתי הקצוות,  שמים וארץ...  
      19/3/08 18:24:

    היי אלוני

    התעמק בפוסט הארוך שלך

    בסוף השבוע אולי?.....

    ובנתיים

    לשנות- זה לא לחזור על מה שקיים

    לשנות= לעשות תפנית שוני מקדמותו

    לחזור על מה שקיים=למחזר{אותה הגברת ב....}

    ערב טוב

    לולי

     

     

      13/3/08 15:02:
    וכוכב, כמובן...
      13/3/08 07:38:

     

    צטט: אלוני עפר 2008-01-10 15:17:45

    זה מזכיר לי את החידה, הידועה מה יש יותר עליות או ירידות?

     

    זה תלוי בגובה של נקודת ההתחלה ושל נקודת הסיום...
      13/3/08 07:37:
    יופי. ים של תובנות... * אגב - אפלטון וגם הבודהא, הקדימו את הרמב"ם בעניין דרך האמצע...
      25/2/08 15:04:

     

    צטט: אני פה לרגע 2008-01-10 15:25:13

     

    צטט: אסטרטג ויוצר 2008-01-10 15:17:45

    זה מזכיר לי את החידה, הידועה מה יש יותר עליות או ירידות?

    ואתה יודע שהתשובה איננה - אותה כמות, נכון? התשובה היא אם האיש רק הולך או גם חוזר.. :)

    כידוע מספר העליות והירידות שווה ולדעתך?

      19/1/08 18:24:

     

    צטט: אני פה לרגע 2008-01-15 17:27:13

     

    צטט: אסטרטג מאמן ויוצר 2008-01-15 16:01:28

    לא הבנתי...

    רוב השיח, בין אדם לאדם על עצמם ועל הסביבה/קהילה/מדינה, נסוב סביב מה שאין.

    וזה משרת משו, הרי, זה משרת שיפור והתקדמות וקידמה וכו'.

    אבל לחזור לקרן השפע, ממנה יצאנו בלידתנו, לחזור לראות מה יש

    ויש הרבה

    המון יופי, אהבה, חמלה, נתינה, הפתעות טובות

    לחזור ולדבר על מה יש,

    על כמה טוב אנחנו

    אולי הגיע הזמן.

    מתוך מה שאמרת, על התרחקות לקצה אחד על מנת לחזור.

    ואולי זה סגירת מעגל?

      15/1/08 17:27:

     

    צטט: אסטרטג מאמן ויוצר 2008-01-15 16:01:28

    לא הבנתי...

    רוב השיח, בין אדם לאדם על עצמם ועל הסביבה/קהילה/מדינה, נסוב סביב מה שאין.

    וזה משרת משו, הרי, זה משרת שיפור והתקדמות וקידמה וכו'.

    אבל לחזור לקרן השפע, ממנה יצאנו בלידתנו, לחזור לראות מה יש

    ויש הרבה

    המון יופי, אהבה, חמלה, נתינה, הפתעות טובות

    לחזור ולדבר על מה יש,

    על כמה טוב אנחנו

    אולי הגיע הזמן.

    מתוך מה שאמרת, על התרחקות לקצה אחד על מנת לחזור.

      15/1/08 16:01:
    לא הבנתי...
      14/1/08 16:29:

     

    צטט: אסטרטג ויוצר 2008-01-14 16:28:15

    הקצוות הן מציאות מולדת ואנחנו אמורים ללכת לקצה השני ואז לחזור לאמצע...לדוגמא יש מי שפזרן מטבעו, אז עליו ללכת לקצה השני ולחיות איזה זמן כחולה ניקיון וסדר... ואז להתיישר ולגלות את שביל הזהב שהוא גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל...

    נכון.

    וכמו שהגיע הזמן לחזור לקרן השפע, איש איש וכקהילה גם.

      14/1/08 16:28:
    הקצוות הן מציאות מולדת ואנחנו אמורים ללכת לקצה השני ואז לחזור לאמצע...לדוגמא יש מי שפזרן מטבעו, אז עליו ללכת לקצה השני ולחיות איזה זמן כחולה ניקיון וסדר... ואז להתיישר ולגלות את שביל הזהב שהוא גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל...
      14/1/08 15:59:

    איש יקר,

    הקצוות עושים את האמצע הלא כן?

    קראתי בשקיקה, אהבתי את השנינות, החוכמה, והעומק,

    תודה שהעשרת אותי

    מצפה לפוסט הבא שלך

    מלי

      13/1/08 19:49:
    גאון
      11/1/08 14:42:

     

    צטט: אסטרטג ויוצר 2008-01-11 10:33:10

    נכון, השאלה אם האדם הולך בסיבוב וחוזר על עצמו "ככלב ששב על קיאו" או שהוא הולך במהלך ספירלי -בדומה לקפיץ- בדרך העולה, שזה הכיוון הנכון...

     

    indeed
      11/1/08 10:33:

    נכון, השאלה אם האדם הולך בסיבוב וחוזר על עצמו "ככלב ששב על קיאו" או שהוא הולך במהלך ספירלי -בדומה לקפיץ- בדרך העולה, שזה הכיוון הנכון...

      10/1/08 15:25:

     

    צטט: אסטרטג ויוצר 2008-01-10 15:17:45

    זה מזכיר לי את החידה, הידועה מה יש יותר עליות או ירידות?

    ואתה יודע שהתשובה איננה - אותה כמות, נכון? התשובה היא אם האיש רק הולך או גם חוזר.. :)

      10/1/08 15:17:
    זה מזכיר לי את החידה, הידועה מה יש יותר עליות או ירידות?
      8/1/08 11:23:

    ואוליי החוכמה הוא לא למכור את הפרארי אלה לקנות.....ולהטמיע

    מקסים:)

    עפר,

    הרגשתי תוך כדי קריאה את עצמי  בחלל שדברים מתחברים לי,

    ואז היגעת נשפת ברוח ושוב החלקיקים עפו להם לארבעה קצוות,

    ושוב חיברת אותם,

    ושוב פיזרת,

    תחושה של רכבת ההרים שבו אחרי כל ירידה יש שוב עליה,

    מרתק,

     וכמה שזה נכון,

    רק אני מהרהרת לעצמי שאולי העשיר הוא שהזדמן לו לחוות את שני הקצוות,

    והעני תמיד חולם על הקצה השני,

    והעשיר הוא כבר מכיר ויודע...

    והפסוק האחרון פשוט חותם  יפה את הנכתב,

    ניפלא

    אהבתי

    תודה

    ו

    (*)

     

      7/1/08 09:50:
    מעניין אהבתי
      4/1/08 09:32:
    מעניין.
      1/1/08 22:13:

    הכוונה כנראה:"אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה" שלמה המלך ולא לגבי הענווה

      31/12/07 18:34:

     

    צטט: אסטרטג ויוצר 2007-12-30 09:53:56

    המיצוע הוא לא בינוניות... שביל הזהב הוא מזהב... מי שצעד בשביל יודע שזה השיא המתבקש... מלבד מידה אחת שצריך להגזים בה וזאת מידת הענווה...

    ואותי למדו גם:אל תצטנע יותר מדי,,,-לגבי הענווה המוגזמת

      31/12/07 13:13:
    תלמיד חכם!
      31/12/07 11:35:

     

    צטט: אסטרטג ויוצר 2007-12-30 09:53:56

    המיצוע הוא לא בינוניות... שביל הזהב הוא מזהב... מי שצעד בשביל יודע שזה השיא המתבקש... מלבד מידה אחת שצריך להגזים בה וזאת מידת הענווה...

    הרבה מילים זהב יש פה אבל אלו:

     מידה אחת שצריך להגזים בה וזאת מידת הענווה

    אין להן מחיר

      30/12/07 09:53:
    המיצוע הוא לא בינוניות... שביל הזהב הוא מזהב... מי שצעד בשביל יודע שזה השיא המתבקש... מלבד מידה אחת שצריך להגזים בה וזאת מידת הענווה...
      30/12/07 09:46:

    זהו,

    שהקצוות עושים את האמצע,

    המגיב הראשון אמר את זה לפני.

     

    חינוך לבינוניות אינו בהכרח טוב יותר,

    אילו העולם כולו היה מורכב

    מפרטים אמצעיים היוצרים את השלם,

    היינו מונוטונים וחד גוניים.

     

    וקצוות המצויים האדם אחד,

    הופכים אותו לאדם חושב, דינאמי, מורכב ומעניין.

     

    גם המורה הרוחני עשהאל

    מחבר בתוכו את הקצוות הדומיננטים של העולם הזה

    החומר והרוח.

    שם, בעולם האחר , נמצא רק קצה אחד,

    מה שהופך אותו בהכרח לאמצע.

     

     

    נהנתי לקרא,

    למרות הכובד במילים...

     

     

    שקט.

      29/12/07 23:48:

      קראתי בשקיקה כל כך הרבה מילים עם המון משמעויות..

      די הבנתי אני חושבת :-))

      אני אחזור לכאן עוד כמה פעמים..יש אחדים שגורמים לי לקרוא שוב ושוב..

      אתה הראשון מבינהם..כל פעם נדהמת מחדש..שבוע קסום לך יקירי......

      29/12/07 19:26:

    מעולה ,מדהים ונפלא כהרגלך....

    מעניין ומדוייק בצורה בלתי רגילה!

      29/12/07 08:21:

    ואם לא היו מעשי קצוות

    ואם לא היו אנשי קצוות

    גם ממוצע לא היה,,,,

    אני חושב שלי היה משעמם להיות באמצע,בממוצע,,,

    אני מעדיף לחיות בקצה הטוב--משתדל

    0

    הנזיר שקנה פרארי מאת: עפר אלוני

    42 תגובות   יום שישי , 28/12/07, 03:45

    "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים: עת ללדת ועת למות עת לטעת  ועת לעקור נטוע עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ  ועת לבנות עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד עת להשליך אבנים  ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחוק מחבק עת לבקש ועת לאבדעת לשמור  ועת להשליך עת לקרוע ועת לתפור עת  לחשות ועת לדבר עת לאהוב ועת לשנוא עת מלחמה ועת שלום מה יתרון העושה באשר הוא עמל "...החכם באדם/שלמה המלך


            "המעשים הטובים הם המעשים השוים הממוצעים בין שתי קצוות " (רמב"ם)


    (רקע: רובין שארמה כתב את "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" כי הוא הודי שבתפיסתם הם מתנזרים  מהעולם הזה להבדיל מהיהדות שסוברת שצריך לקדש את החומר...)


    הנזיר שקנה את הפרארי

    סיפור המגשר בין  הניגודים שבעולמנו אל שביל הזהב



    הקדמה
     בכנס של ארגון האקדמאים, בהרצאת אימון שאלתי את הנוכחים על הניגודים שבעולמנו -הכנס היה במקום הנמוך שבעולם בים המלח- ולכן המתכנסים התעלו על עצמם*,  והם מנו מנו וספרו כמעט עד האינסוף את: השחור ולבן, חיים ומוות, רוח וגוף, יפה ומכוער, מכניזם ואנושיות, טהור וטמא, צדיק ורשע, אמונה וכפירה, בחירה והרגל, חול וקודש, אהבה ושנאה, זכר ונקבה,חיים ומוות, עשיר ועני, גבוה ונמוך, רזה ושמן, עצוב ושמח, רעב ושבע, תמים וחכם, שלם ושבור, חכם וטיפש, יום ולילה, לח ויבש, מחוספס וחלק, יצר הטוב והרע,נזיר וגרגרן, צהוב וסגול, כחול ואדום, עצל וחרוץ, גאוותן וצנוע, גבר ואשה, חי ודומם, מדבר ואילם, מלך ועבד, קצין וטירון, מורה ותלמיד, נותן ולוקח, שקיאה וזריחה, יעקב ועשיו, נטעיה ועקירה,פשטות ומורכבות, בדידות וחברה, לידה ומיתה, לטעת ולעקור, לחבק ולדחות, להדליק ולכבות, קידמה ופרימיטיביות... ולמה אני מדגיש בדרכי את הניגודים? כדי לעורר את האדם מתרדמת ההרגל ולסלול לו את הדרך לשביל הזהב העובר כגשר צר והעיקר לא לפחד כלל...
     

    *הצמיחה באה ממקום נמוך כתוב "כי נפול תיפול כנסת ישראל" שתי נפילות הנותנות לנו יתרון לצמיחה, כי כוח הצמיחה בא מתחת לפני הקרקע. כי זרע שנופל על פני הקרקע לא נובט...

    בשם המהר"ל מפרג

     

     

     
     
    מקרא המסע: כל ההדגשים מדגישים את הקשר לשורש ולתוכן


    הרקע למצב צבירה של קצוות 

    שנים חי דוד ביסורי מצפון – מושג המצביע על מצפן מקולקל – מה שהוביל אותו בהפלגה למחוזות של המזרח כמערב ולתפיסות עולם שעל פיהן האור והחושך כמשל לטוב ולרע המשמשים בערבוב מה. בכלל, המונח ערבוב הזכיר לו את השבתות עם ניגודים של  שמש ותמהיל של צינה ובו בזמן וברקע – פיגוע, שקרע את השקט בשקט מצמרר, כמו שהערב מכיל בתוכו את היום והלילה בערבוביה. הוא חי את הניגודים בקצב של לד זפאלין בשירם STAIRWAY TO HEAVEN  , שיר שמצד אחד מתחיל בגיטרה  אקוסטית,   שנמשכת לאורך ורוחב  זמן      וצלילה מנופץ  באחת בגיטרה חשמלית, ברוק מצמרר. זה הניע אותו  למחשבות ולשאלות   רוחניות על המינון  של  האיזון הרצוי בעולמו. עולמו שנעלם ב"קול המונה של רומי", מושג ששיקף את המולת העיר, שהקיפה אותו בלהט העשייה ובקור הרוח, למרות החמסינים התכופים שתקפו אותו בחיי השעה. הוא בילה והתבלה בחוגים שנעו כחוגה (מעצם מהותם) סביב ציר, שהיה עשוי מחומרים אציליים, נדירים כלפי חוץ, לכאורה, אבל שהיה זקוק לשימון ותחזוקה בעזרת גורמים אינטרסנטיים, שלא ידעו שובע, למרות הדיאטות שהקיפו אותם.

    שנים היו לו חלומות על מטרות,שחמש דקות לאחר שהשיגן, בזכות חתירה בלתי נלאית, שכח את ההישג כדי להסתער על המטרה הבאה. "עוד ניגוד", ציין לעצמו ביומן של החיים.


     

    סדר יום שלא יכול לקרות בלילה כי חשוך שם. 

    סדר היום שלו היה בנוי ממערבולת ספירלית שהייתה מורכבת (ולא פשוטה) השקמה  ע"י מלכה המזכירה שהייתה מבשרת לו על עוד חוזה חתום, כשברקע החדשות מבשרות על ירידת המעו"ף שלא עף, עם תחזית ליום יפה יותר.

    חלונו השקיף לחצר רגועה כאילו שלא קרה כלום במאה השנים האחרונות למרות שבפנימיות שלו הוא חש בנקודת הרתיחה של החיים. במשרדו הוא שלט על שתי פקידות שקיבלו פקודות, שני עורכי דין שערכו את הלימוד זכות - ולא את הדין,  נהג שנהג להעדר, וסבל שסבל בשקט את הקריז שהכתיב הקצב של המשרד.


    השלם את החסר כערך 

    תמיד הוא התלוצץ עם עובדיו על האבסורד שבחיים  וציין "בכל מקום שתראו שוטר יהיה פקק, ואזור שנמצא אלוף בצבא מאובטח מרוב פרנויה כמו הדוגמא של הווארד יוז, ובקרב הפסיכולוגים תמצאו חוסר יציבות נפשית, באנשי הדת תמצאו לעיתים חוסר תמימות ובטחון באלוהים ומכאן נובעות תופעות ההשתדלות יתר, היפנים המאופקים סובלים מיציאות של קריז בקרב מגע, עורכי הדין שמייצגים אתכם סובלים מחוסר אמון בכם ומחתימים אתכם על הסכמים שסך התביעה תעבור אליהם,  אנשי השיווק לוקים בקמצנות בלתי מובנת ואילו העיתונאים הם חסרי תקשורת מינימלית עם בני שיחם, שלא לדבר (אז למה אתה מדבר? - חשב בליבו) על מי שמכר לי את הפרארי, שנוסע בגרוטאת-טרנטע", מה שנקרא הפוסל במומו פוסל. זה תמיד מזכיר, את התפיסה של המורה עליזה בשיעורי דקדוק בקטע של "השלם את החסר". כי החסרון יוצר כוח רצון שרץ להשלמה. במצב של שלמות היינו נשארים תמיד במצב צבירה של ישיבה , אבל ההשלמה של החסך ממריצה אותנו לקום לעבר העתיד שאמור להשלים...


    הארה  שבתאונה

    התאונה התרחשה בהיסח הדעת, כדרכם של הדברים הטובים וגם הרעים, חשב. מצד אחד ניתן למצוא מציאה של מיליון דולר מבלי משים - ומצד שני גם המוות שמשול לרע עלול (ולא עשוי) להפתיע. ואולי זה הצל של הריגוש שבחיים המשתקף בהיסח דעת שמפתיע וגורם לשבירה ובמילא לריגוש. כי כשראש ממשלה מחליק על ריצפה חלקה זה מצחיק יותר מהחלקה של ילד כי השבירה של מערכת הציפיות צופה להמשך הליכתו של הראש.

     להבדיל מבכי, שהוא חזק יותר בשעה שצעיר מת בפיגוע לא צפוי – מאשר ביחס לגוסס הדועך לאיטו...התאונה האמורה התרחשה, בשעה שהיה בדרך למסיבת סיום, ולכן הוא חשב, שזה הסוף על פי תפיסת עולמו במערכת המושגים של "בת קול". (בכלל למה היא בת, ולא בן - או לחילופין קול נטו - ערער בקול על תפיסת עולמו הוא)...

    הוא נכנס לצומת באדום, תוך רצון לפנות שמאלה, כאשר הרכב שבא ממולו נמעך אל מול פגושו. הכריות התנפחו וצבען הלבן נתן לו תחושה שהוא בעולם שכולו אור...למרות חטאיו שגרמו לו להחטיא את מטרותיו האישיות. הנהג הנפגע יצא מרכבו מנפנף בידיו בתנועות מאיימות, כשמפיו הוא פולט קרינה רדיו-אקטיבית ולא פסיבית ודרישה להצגת הרישיון ,ארץ, עיר, חי וצומח....וכשדוד אמר לו סטופ! הוא נעצר באות זין. מיותר לציין שהרכב נהרס כליל (למה מיותר? כי זה לא סיפור שנועד רק למוסכניקים. אולי גם, אבל לא רק....)

    הגרר גרר, המשטרה שיטרה והנוסעים נסעו לביתם ולא למחוז חפצם, כי החפץ התרחק במימד הזמן של החיים.

    דוד עם יד כפופה, מכה בראש וביטוח שמקיף את הנזקים הפיזיים ולא הרוחניים, חזר אבל וחפוי לביתו, שהיווה קונטרסט לנפילתו, בגלל - או בזכות - יופיו.

    ביתו היה מוקף בעצים מוריקים בירוק עם דקלים מתנשאים בקטע הפיזי מדשאות מלפנים ומאחור  רימון באדום שבלט על רקע השקד הירוק וגויבה צהובה שריחה הזכיר לו את חלוף העונות.כל עונה "נדלק" פרי אחר כעין איתות לקראת העונה הצפויה ורק הלימון החמיץ פרותיו. דוד טען הסבר טעון שבגלל שהוא היה נוהג לחלוף על פניו של העץ מבלי משים וקונה את הלימון  במכולת של מזל, העץ נפגע (לא אישית, כי הוא דומם, אבל מנטלית). כי הפרי התלוי היה מכביד על הענפים והענפים על הגזע – וכך עד לשורש ולמהות, עד שלא יכול היה לשאת ולסבול זאת עוד ולכן הגיב בחדלון.


     

     "גדולה היא הדעה שהיא ממוצעת בין שתי הזכרות, שנאמר: כי א-ל דעות השם " (ירושלמי, ברכות ח' ב'). 


    הנעורות כערך מעורר 

    בכלל תפיסת הניגודים ליוותה אותו עוד משחר ילדותו עם ציוני דרך הבאים הבנויים כרשימה:

     בשעה שהיו מצננים את גופו שלהט מ-39 מעלות בבית ולא בצל, באמבטיה קרה עם קוביות קרח, ששטו בקצב גופו המפרפר בן קור לחום. כפיצוי היו נושאים אותו עטוף במגבת למיטת חוליו.

    בשנות נעוריו - כשישב על הברזלים הקרים שבקרנות הרחוב, בימים לוהטים ובבגרותו - כשבימים מושלגים בהה באורות הברקס הלוהטים מאודם, ברכבים שחלפו על פניו מבלי שוב...

    תפיסת החינוך של הוריו היוותה מצע לתפיסת הניגודים שלו: שליטה שקטה ביד רמה וללא מילים, בשעת הידרדרות באמצעות אטימת כל החושים, למרות שמטבעם פורצים החוצה.

     הרקע המוזיקלי בביתו היה של  ג'ו קוקר, שקולו המשופשף כמו ג'ינס הזכיר לו את החספוס שבעולם. הוא דאג לציין בפני מי שהיה מוכן להקשיב שמה שבנה את ג'ו קוקר זה הרקע ! זמרות הרקע ברכותן היוו בשיריו הצרודים קונטרסט לחספוסו.

     הוא גדל על רקע  ציוריו של לדני האיטלקי שצייר סוריאליזם נקי ברקע - ובמרכז צייר בטרוף את המושא של הציור. "שוב ניגוד בין טהרה לטרוף", לחש לקהל מאזיניו.

    בכלל באמנות נחרת בו מהבית  סגנון נאיבי על גבול התמימות עם מסגרת נוקשה עשויה מזהב בוהק, ברמה של גורמט ארסי.

     באוכל, עוד כילד, העדיף שטרודלים חמים עם גלידה קרה, ששטה מעל בנחת - בלי קשר לטמפרטורה שמתחת,  וקפה לוהט עם קצף קר, שמשמש כגורם הפתעה לחום שמבעבע מתחת.

    הניגודים בלבלו אותו וגרמו לו לקבל החלטות סותרות. ביום הוא חשב על הערב וכשהוא לבש שחור, הוא חשב שדווקא היום היה יותר מתאים לו, בגלל האווירה הזחוחה, לאור הצלחתו המסחרית ללכת בלבן .

     לבית ספר נעטף לו  סנדוויץ', שהיה מורכב מלחם יבש ביחס לתרכובת העסיסית של רטבים, נקניקים וחסה.

    המחברות שלו - כריכתן הייתה מנייר נטול עץ, מחוספס עד כדי צמרמורת, עם דפים שהיו עשויים מכרומו מבריק, נעים למגע. עמוד השער היה אצלו בדרך כלל מופע יצירתי וקריאטיבי, אבל עמ' 2 נכתב כבר בחוסר שליטה, שלא לדבר שמעמ' 6 ומעלה כבר קשה היה לזהות את צורת האות.

    הילקוט היה אמנם בסטייל Heavy Metal   – אבל  ריק .

    למרות, או בגלל, שישב בשורה הראשונה בכיתה, לא הקשיב – וגם לא נאלץ להעמיד פני מקשיב - כי מבטי המורים דילגו מעליו אל השורות האחרונות.

    הוא נבחר לוועד הכיתה בגלל יופיו, אבל לעיתים החרימו אותו.

     החבר שלו, שישב לצידו, לא נתן לו - במובן הרחב שהוא הצר של המילה. הוא לא היה רשאי לחצות את אמצע השולחן והוא אף סימן בעיפרון קו גבול . הוא נהג להתגרות בו – "אתה רע - מלשון רעוע ביחסים איתי? או ידיד - ברמה של יד ליד, או שמא חבר מלשון חיבור?"

     הילדים הגדולים בגובה, שהוא גרם להם להראות נמוכים בתפיסת עולמם, איימו עליו מנטלית, כי היה נמוך, למרות החלומות שהמריצו אותו להישגיות - בעיקר בשיעורי הספורט. תמיד הוא התנחם בכך שנפוליאון ואינשטיין היו נמוכים. אולי זה מדרבן אותך להוכיח את מהותך, כשם שכלבים קטנים - נבחנים יותר. צחקו עליו.

     הוא חי בבועה במעין אינקובטור, שהגן עליו מציניות מתנשאת.

     מדי פעם היה מי שדקר אותו עם סיכה ואז היה יוצא לו האוויר (מהבועה) וזה היה משפיע עליו, כמו בלון שדפנותיו המתוחות הן קונטרסט לפתח המחט שננעצת בו - וגורמת לבלון לטוס בלי כיוון, עם פליק פלאק לאחור בטרוף עד לרגע הרגיעה.

     הוא היה יוצא לאספות כיתה בקפה פינתי, למרות שלא שכן בפינה. באספות היו אמנם נאספים אבל חילוקי הדעות גרמו לתחושה של פיזור דעת. מצד אחד חבורת הבנות ומנגד הבנים .
     ביומית  הם צפו בסרטי מתח שנישבר ע"י צעקות מהקהל תיזהר בשעה שגיבור הסרט (שהיה חלש) היה עלול להיות מופתע מאחור ע"י הרע שהפך את הרוע (במילה וגם במציאות) לערנות שיש בה מן החיוב.

     הוא אהב לצפות בסרטים מצעדים, שהדגישו בצעידתם את ה"שמאל ימין" ולראות את יד ימין מונפת במקביל לרגל שמאל וההיפך ברגל ימין. או אז הוא קיבל הארה בחושך, אשר הקיף אותו בבית קולנוע, שהקונטרסט יוצר את האיזון, כשם שהרוכב מכה בסוסו בצד ימין כשהוא רוצה שסוסו יפנה לשמאל. הוא קרה לתופעה - "ניגודים שבמיטבם יוצרים יושרה".


     

     "אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה" שלמה המלך

    תעבדו על הברקסים ולא רק של הרכב... 

    לפני זמן, לאחר התאונה שהיוותה ניגוד לנסיעה, הוא החליט לשים ברקס (ברמה של חרקה) לחיים שלו ובחר במהלך של נזירות. זו כללה: התנתקות מעולם המערבי ומחשבה על טיסה לחלק המזרחי של העולם, עם ניחוחות של מאכלים, שכללו הרבה קמון ועם מושגים שבדולר ליום אתה פותח וסוגר את היומית. הוא גידל שיער במימדים של הסרט "שיער". הוא התנזר כהכנה למסעו למזרח מבירות בפרט ואלכוהול בכלל, קנה גלביה הודית, גידל זקן, ניתק מגעים סקסיסטיים עם הסובבות אותו. בנוסף, הוא סגר את העסק המכניס שלו, שהכניס לו רמת חיים עם רמה ומכר את הפרארי שלו, שהיוותה רקע למפגשים חברתיים. הוא נהג להתלוצץ, כמי שהכל שלו ובשבילו עם חבריו, שהחמיאו  לו חדשות לבקרים (למה החדשות צמודות לבקרים? כי בבוקר ניתן לבקר את החדשות, להבדיל מהלילה, שבו החושך שולט ולכן קשה להבחין בפני הדברים).

    הוא התחיל לחצות את העיר בקו 4. עם נוסעים מהמעמד הבינוני פלוס. תמיד נראה לו תמוה שהם  חיפשו את היעד שלהם בתחנת אוטובוס, מוקפת בתפיסה פלקטית, בלי תוכן.

    לכן, הוא תמיד נשאר במקומו עד לתחנה הסופית, כי לסוף לפחות יש אמירה .

    כשנהג האוטובוס היה קורא "תחנה סופית", המושג חדר  למחשבתו של דוד על החיים

    הוא חשב  שהנה גם לדברים הטובים יש סוף - ואז? הכל מתחיל מחדש, במעין לידה! או שמא הסוף של הדבר האחרון - הוא רק המשך ברצף התחנות וציוני הדרך שבחיים.


        "מזבח ממוצע ועומד באמצע העזרה"

    (זבחים נ"ח:).


    עשה-אל כמשל למהות הבנויה  מקצוות של עשיה פיזית ואל=רוח 

    ביום מן הימים, כשבהה לנוכח הסוף שבתחנה, נתקלו עיניו במורה להבעה (של החיים ) עשה-אל, איש שבשל צניעותו היה בור סיד שאינו מאבד טיפה.

    שנים לאחר פרדתו מעשה-אל, דוד נהג לספר שהוא כמו חור שחור, שיש בו חלל, בלי טיפה של גאווה ולכן הכל נמשכים אליו. גם הידיעות. הוא סיפר לעשה-אל את הקורות אותו, שהיו בנויות מסולמות, שבהם ניתן לעלות ולרדת, כמו בסולמות המותקנים מסביב לבניינים. הוא הדגיש את הרצון שלו לצאת ממעגל ההרגלים. 

    המורה שלו להבעה אחז בידו הימנית בכוח פיזי והעביר לו תעצומה  שיש כאן תחת השמש, שילוב עם שלבים, כעין מבנה של קפיץ, שבו העיגולים נראים אמנם חוזרים על עצמם, אבל עולים במעט האחד על השני. כמו צורת המדרגות הלולייניות בבית אל על. כי אמנם יש רוטינות בחיים, עם חזרה במימדים של הרגלים- מלשון רגליים, שנושאות אותך למקומות לא צפויים מבחינה מחשבתית - אבל במקביל, ניתן להתגבר על שלב ההרגל, כדי שתחיה את המודעות שכל רגע חדש הוא בריאה שלא הייתה ולא תהיה שוב מבחינת לוח השנה וכנקודה בזמן.

    או אז, עם תוכן כזה של מודעות, תוכל לשבור הרגלים, שהם ברמה של קימה וצחצוח שיניים ולא תזדקק לנסיעות למזרח הרחוק והקרוב, שבסך הכל גורמות לשבירת ההרגל באשר הוא.... אגב אם אנחנו במזרח התיכון, הייתי שמח אם מישהו היה מצביע לי על נקודת התיכון המדויקת שהייתה יכולה להוות דוגמא ומשל, כי אני חובב אמצע ומיצוע.


     

    "הדעות הישרות... והם הדעות הממוצעות הבינוניות" (עקנין, ספר מוסר א י"א). 


    מוסר שאוסר וקושר והשכל שבא בעקבות

    זה מזכיר לי, המשיך המורה להבעה, שלפני זמן הוזמנתי לסיעור מוחות במשרד פרסום, שרצה להרים קמפיין תחת הכותרת "מעל לממוצע" למהלך שיווקי - לא חשוב מאיזו עדה.

    בחדרו של אסטרטג המשרד נפתח דיון פילוסופי-שיווקי, האם מעל לממוצע זה השיא, או שמא הממוצע עצמו הוא השיא?

    לאחר דין ודברים, כשהלקוח יושב מהצד כמי שעוקב אחרי טורניר הטניס בוימבלדון, הארט-דיירקטור התוודה שהוא תמיד שאף לבית שהוא הכי...,  למכונית הכי..., למערכת הסטריאו הכי... מאחר וחשתי מאוים, הצעתי להביט במילון א. בן שושן במונח ממוצע.

    למרבה הפלא, אבן- שושן הגדיר מונח זה כדרך האמצע, או "שביל הזהב", בלשון הרמב"ם.

     גם חנה התפללה על בנה שמואל שלא יהיה גבוה ולא נמוך לא שחור ולא לבן ולא טיפש ולא חכם! פשוט ממוצע.

    אם נטמיע עובדה פשוטה זו, שהממוצע הוא השיא, נקבל משוואה העשויה לגשר ולקשר בין הפערים היוצרים חלל וריק, שאליו נשאבים טענות ומענות של היחיד אל השלטון וחוזר חלילה בגלל  הטענות החוזרות (למה חלילה? כי החזרה היא הרגל מגונה). הפערים פוערים תהום חברתית, העלולה להפיל לתוכה את האדם,  את משפחתו ואף מדינה שלמה, בגלל הריק שנוצר בין הקצוות.

    הפערים מדגישים את חוסר האיזון החברתי-תרבותי שבין השפל לגאה, בין העשיר לעני, בין היהודי לערבי, בין השחור ללבן ובין המינים השונים.

    חוסר הבלאנס יוצר  קצוות מנוגדים בתפיסת העולם של הפרט - ובכלל...

    הפערים גורמים לחוסר תקשורת, ותקשורת היא הבסיס המתבקש של כל חברה.

    חוסר האיזון גורם להיווצרותם של מעמדות, שהעמידה שלהם מוטלת בספק מאחר והיא מלווה ברקע של מרירות וקנאה, העלולה להצמיח תופעות לוואי  של פשע מאורגן ו/או מבולגן, הנובע ממקורות אפלים -   או גילויים של התנשאות גאה המנותקת מהמציאות (ראה אחוזתו של מייקל ג'קסון – נברלנד).

    הפערים עלולים להעמיד בניסיון את העשיר, שספון מאחורי וילונות אטומים,(ראה את המשאל האחרון של הליכוד) החוצצים בינו לבין הנמצא, עם תפיסת עולם המנותקת מהשוטף  וממחזרת לו את האני, אני, אני. ואילו העני, מביט בעיניים כלות על העשיר ו"מחכה לו בסיבוב", עם טענה ו/או גניבה של דעת, או חומר, על מנת לצמצם את מידת הקנאה שמבעבעת בנפשו ובגופו.

    האיזון המתבקש עשוי להתהוות  דווקא במערכת  החינוך ולא על ידי משרד האוצר, שהרי הפערים הם בעיה המלווה את האדם משחר בריאתו וכנראה שלא ניתן לבטל אותה. הציליוויזציה ניסתה לעשות את זה בדרכים מגוונות, שכללו את הקומוניזם, הסוציאליזם והקיבוץ הארצי/המאוחד/והאיחוד...

    התפיסה הקיומית אמורה להטמיע בנו את העובדה, שהניסיון הוא חלק ממהותו של האדם באשר הוא. וכשהאדם עומד בניסיון זה סוג של נס (ולא רק בגלל העיצור העברי המשותף).

    צמצום הפערים עשוי לבוא לידי ביטוי, בשעה שהעשיר ימתן את ניתוקו ויגדיל את מעורבותו החברתית אל מול שכניו, בני ארצו ועולמו - ואילו העני ימתן את קנאתו ותאוותו מתוך מודעות, שניסיונו של העשיר קשה יותר, שהרי ניסיונו קשור לגאווה, שהיא מהלך רוחני בלתי נשלט, היכול לתקוף אותו 24 שעות ביממה - כולל שבתות וחגים (להבדיל מגניבה, שהיא מהלך פיזי, הזקוק לתנאים חיצוניים, סביבתיים להשלמת המשימה).

    אם אתה מחפש את הטרוף של החיים, הוא מצוי באמצע של הממוצע, כי כולם נוטים לקצה זה, או אחר. מעטים אלה שהצליחו לחיות את האיזון המתבקש.

    שלושה מרחיקים מאיתנו מידה מצוינת זו: השוטף שבחיי השעה, הציניות הישראלית לדורותיה, וחיבור לחברה רעה.

    השאיפה לחזון משותף, הבנוי מאיזון בין הקצוות, עשוי להוות ציון דרך אישי וחברתי לעתיד טוב יותר תחת השמש.

    ובכלל, האתגר הוא דווקא לקנות – ולא למכור – את הפרארי ולהטמיע בקניה הזאת תוכן ואמירה, להבדיל מתפיסת העולם הקוראת להתנזרות ולהתנכרות לכל היופי שמקיף אותנו - כאן ועכשיו.


    סוף דבר(מלשון גשמי) שיש בו גם מן הרוח  

    דוד נשמע מרוצה מהבנת הנמצא בתפיסת הממוצע כערך- וצלצל כהרגלו (כמי שמצלצל בנייד מבלי לתת דעתו) לסוכן הנסיעות לבטל את נסיעתו הצפויה למזרח הרחוק (חדשנות  שאינה מקובלת במחוזותינו).

    "זה היה שילוב של מהלך של הרגל - עם חדשנות יצירתית", החריש עשה-אל לעצמו.



    "המעשים הטובים הם המעשים השוים הממוצעים בין שתי קצוות "

     (רמב"ם, שמונה פרקים, ד').

     

     
     

     תם ולא נשלם כי אין שלמות בעולם כלל...


     

    © 2004, כל הזכויות שמורות לעפר אלוני - מאמן לקו התקווה

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      הקו אל התקווה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      פרופיל

      הקו אל התקווה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות אחרונות

      רשימה

      פרופיל

      הקו א-ל התקווה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות אחרונות

      רשימה