כותרות TheMarker >
    ';

    אמא שלהם

    הבלוג של סיגל, אמא של אבשלום ורחל, ובו אדבר על קבלה, חינוך, משמעות החיים,ן בכלל, על מה שבא לי... נעים להכיר, מוזמנים להשתתף ולשתף.

    חופש? גדול? ממה בדיוק? הגיע זמן לשינוי במערכת החינוך

    47 תגובות   יום חמישי, 19/7/12, 15:20

    כל דבר שצריך ממנו חופש, זה אומר שאותו הדבר שממנו אנו רוצים להשתחרר, הוא קשה עבורנו. הוא עבודה. והחופש הגדול, שבו הילדים יוצאים למנוחה מהלימודים הקשים, שבמקביל להם נכנסים ההורים לכלא של חודשיים, מקורו בעיוות של ערכי החינוך ביסודם שכן, אם הלימודים הם סבל מתמשך הדורש חופשה כה ארוכה, שמצטברת במהלך השנה לארבעה חודשים, אז כנראה שמשהו פה מעוות. רקוב מהשרש. ואני חושבת כך מפני שלדעתי, לימודים, יכולים להיות גם נעימים וכייפים. הם יכולים להיות אחרת, כלומר טובים ומהנים אפילו עד כדי כך שהילד, יראה בחופש כמיותר. הוא יכול לראות בלימוד עצמו כחופש. כיכולת לממש את הרצון שקיים בכל אדם ואדם וזהו הרצון לידע. רצון שבדומה לרעב והתאבון שמתענגים מן האכילה, כך הרצון לדעת ולהכיר את המציאות, אמור לספק אוכל לנפש, לשכל. לאותו חסרון שרוצה להתמלא ולהרגיש את החיים כמילוי חיובי ולא כסתימת הצורך שמציק. תארו לעצמכם... רצון שכזה, בעל ערך, שמתגבר על כל הרצונות השטותיים שיש כיום לפרסום, לכסף, להשתייכות לסטטוס כזה או אחר ולבידור שטחי... תארו לעצמכם.

     

    חופש, לפי מה שאני מבינה, זה דבר שנמדד לפי הרגשת המאמץ של האדם. כך למשל, על אף שיחסי מין לדוגמא הם מאמץ מאוד גדול, אני חושב שמעטים הם האנשים שירצו לחדול מפעילות גופנית שכזו. נראה שגם אכילה כצורך ורצון אנושי, הם דבר שהאדם לא רוצה ממנו חופש ואף מטפח אותו (ואת כרסו) בזמנים אלו בעיקר. גם כסף... כן כסף, זה רצון גדול מאוד בנו. אני חושבת שהדיאטה הטובה והמוצלחתביותר שאפשר להציע למי שרוצה להרזות למשל, היא שבכל יום שהוא שומר על הדיאטה שהציעה לו הדיאטנית, הוא יקבל 100 שקל. אין סיכוי שהאדם לא ירזה כי רצון גדול, גובר על רצון קטן ולכן, כסף, כנראה מייצג רצון גדול יותר מאשר לאוכל. אולי אפילו יותר ממין גם. עם זאת, למרות שמה שמייחד אותנו כבני אדם לעומת החיות, הוא בעיקר האינטלקטואל, נדמה שבכל זאת, כאן הרצון הגדול לא גובר על הקטן. כאן, נדמה לי לפעמים, אנו כל העת כושלים ונכשלים מפני שעד כמה שאנו מתקדמים ועד כמה שהעולם הזה הוא כביכול מודרני, שאיפותניו לכל דבר בעולם, מלבד לידע, הולכות וגוברות עד שאנו עלולים להגיע למצב, שהוא לטעמי מאוד לא טוב ואף מסוכן, שכן, בורות, היא אם כל החולות שבעולם.

     

    אז תגידו, לא הגיע הזמן לשנות משהו? לא הגיע הזמן שנבין שלפני ה"חינוך", יש צורך בהכרת ה"מערכת"? מערכת, שהרבה לפני שמדברים על המורים, היא קודם כל אנחנו, כהורים ובני אדם שבעצמם לא נחשבים לבעלי ערכים עליונים ולכן, ילדינו גדלים בהתאם... גדלים לעולם שבו "ידע", גם לא נחשב עבור הוריהם כרצון בסיסי אלא קודם כל כסף, פרסום וכל השאר ולכן, מה יש לנו לצפות ממערכת החינוך שהורגת את הרצון לידע? כיצד אנו מלינים על ילדינו, כשאנו עצמנו שולחים אותם למקומות שבהם הופכים עבורם את הידע לעבודה? תארו לעצמכם לרגע חינוך ומערכת חינוך שבה הידע, הוא כמו אוכל טעים... שהילד יגיד לכם "חופש? ממה בדיוק?". אני מעזה לדמיין ואשמח לקבל הודעות גם בפרטי מכאלו שרוצים לממש את מה שהטבע ממילא הנחיל ואנו, רק עיוותנו קצת.

    דרג את התוכן:

      תגובות (47)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/7/12 21:02:
      לצערי, בתנאים שיצרנו, אין איש יוצא מן ההתמודדות עם המושג "חופש" וידו על העליונה. לרוב, אנו פוחדים אפילו להיכנס אל החווייה הזאת, כשם שאנו ממהרים למלא את הפנאי - הזמן הפנוי שלנו - בעיסוקים רבים מני-ספור. אין לי אלא להסכים אתך בכל הנוגע למערכת החינוך (מה עם לימוד? מה עם השכלה? מה עם תרבות?) ולמערכות רבות מדי המכתיבות לנו חיים ללא חופש, ומחייבות אותנו לערכים מערכתיים ולא-אנושיים. תודה על השיתוף!
        30/7/12 16:37:

      "...החופש הגדול, שבו הילדים יוצאים למנוחה מהלימודים הקשים, שבמקביל להם נכנסים ההורים לכלא של חודשיים, מקורו בעיוות של ערכי החינוך ביסודם ..."

       

      בחירה מעניינת של מילים. 

        29/7/12 07:02:

      החופש נועד בין השאר לשבירת המסגרת כחלק אינטגראלי מתהליך הגדילה. כך אנו כבני אדם, במיוחד כמתבגרים.

      המסגרת מוכתבת לנוער (לימודים), נסיון שבירת הקווים מבוצע על ידם (נניח- מסיבת סיום) ושבירת המסגרת מבוצע בפועל (מה שקרוי - החופש הגדול). תמיד יש מה לדון בנושאים כמו מינון, פיזור ע"ג השנה, תכנים והתאמתם. אך הגיוון חובה.

      את הגיוון אפשר אגב ליישם גם במהלך שנה"ל לכן נוצרו למשל חוגי אחה"צ. רק לא כל ההורים משכילים לכוון את ילדם באופן הראוי לחוגים. כי "זה רק חוג". כמה נפלא היה אילו הנער היה מסיים את לימודי הבגרות בהצלחה (המסגרת) ובמקביל היה מקבל מומחיות ב- כלי נגינה, ענף ספורט, נגרות, שירה, אמנות... (הגיוון).

      גם בלימודים הגבוהים שלנו, שללא ספק - הנושא, המיקום והקצב מוכתבים על-ידינו אנו, עדיין אנו כמהים לחופשה בין הסימסטרים.

      בעשור האחרון (בערך) גדלה המודעות למסגרות חינוך "אחרות" ובעלות מאפיינים שונים עבור התלמידים. יש לדעתי לבדוק היטב אם המסגרת הנבדקת שונה רק עבורינו ההורים אך הנוער יחווה דברים דומים לאלה שאנו חווינו בגילם ושלא מצא חן בעינינו, או שמא המסגרת אכן מותאמת לילד המסויים.

        25/7/12 16:05:
      מסכים בהחלט שגישה של "חנוך לנער עפ"י דרכו" יכולה להפוך את הלימודים להנאה ואילו את החופש מהם לסבל...
        24/7/12 20:15:
      יפה. חומר למחשבה
        23/7/12 06:13:

      צטט: שחר_קליין 2012-07-22 18:28:43

      ממתי בית הספר הוא השמרטף של הילדים? ממתי בית הספר צריך לדאוג למצוקותיהם של ההורים? יש עוד משהו שבית הספר צריך לדאוג לו? למשל "ערכים" של מפלגת השלטון הנצחית, אולי? ריפוי חוליי החברה? אולי נניח למורים ללמד בתנאים סבירים ולא נעמיס עליהם את מצוקות החופש של ההורים. אגב: בקוסטה ריקה בה אני גר החופשות ארוכות יותר בצורה משמעותית (ואזרחי קוסטה ריקה כבר כמה שנים בראש רשימת שבעי הרצון ממדינתם. "מאושרים" לפי הגדרה של עיתונים). כמי שגדל באילת (לאורך 12 שנות) קשה לי לראות תלמידים ביולי אוגוסט בכיתה. אילת היא דוגמא קיצונית.ישראל כולה אינה בנויה ללימודים בחודשים האלה.

       

       

      מסכים עם כותב תגובה זו

      לצערנו ההורים רואים בבתי ספר כשמרטפייה ,

      ואם רוצים לעשות שינויים , הם צריכים להיות שונים ממה שההורים חושבים

      מדברים על זה כאילו החופשה נועדה למורים

      ההיפך הוא הנכון , החופשה חשובה לתלמידים לא פחות .

      שינוחו ויאגרו כוחות לקראת שנת הלימודים הבאה.

      ועוד בקייץ הישראלי הבלתי נסבל?

        23/7/12 00:05:
      חופש זה במקום כלא. חופשה זה במקום שיגרה. שינוי לא יהיה כי המורות לא יסכימו. שינוי בחוויית הלימוד לא יהיה כי המורות לא יסכימו להיות משכילות.
        22/7/12 22:47:

       

       

      האם על החינוך להיות חובה וממומן באמצעות המיסים -- לרבות האוניברסיטאות -- כפי שהוא כיום ?   

       

      התשובה לשאלה זו הופכת לברורה אם שואלים אותה באופן יותר קונקרטי וספציפי, כלהלן: האם יש לאפשר לממשלה להוציא ילדים בכוח מבתיהם, עם או בלי הסכמתם של ההורים, ולהעמידם בפני אימון ותהליכי חינוך על דעתם או שלא על דעתם של ההורים? האם יש להפקיע את עושרם של אזרחי המדינה על מנת להחזיק מערכת חינוך שהם אולי מאשרים או לא מאשרים, ולשלם עבור חינוכם של ילדים, וסטודנטים, לא להם? לכל אחד אשר מבין והוא מחויב בעקביות לעקרון של זכויות הפרט, התשובה היא בפירוש: לא. 

       

      לא קיימים יסודות מוסריים כלשהם לתביעה שהחינוך הוא זכות בלעדית של המדינה -- או לתביעה שזה נכון להפקיע את עושרם של אנשים מסוימים לתועלתם של אחרים, שאינם זכאים לו. 

       

      הדעה שהחינוך צריך להיות בשליטת המדינה היא עקבית עם תיאורית הממשל הנאצי או הקומוניסטי. היא לא עקבית עם התאוריה של הדמוקרטיה הליברלית. 

       

      ההשלכות הטוטליטריות של החינוך הממלכתי (מתואר באופן אווילי כ"חינוך חובה חינם") – כנ"ל של האקדמיה -- טושטשו בחלקן כתוצאה מהעובדה שבישראל, שלא כמו בגרמניה הנאצית או ברוסיה הסובייטית, בתי ספר פרטיים – וטרם ידוע אם גם החינוך מן הבית -- נסבלים על ידי החוק. עם זאת בתי ספר אלה והחינוך מן הבית קיימים לא בזכות אלא בחסד. 

       

      ועוד, העובדות נותרו כך: (א) על רוב ההורים נכפה ביעילות לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממלכתיים, היות ומוטלים עליהם מיסים על מנת להחזיק את בתי הספר האלה והם אינם מסוגלים לשלם את האגרות הנוספות הנחוצות על מנת לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים או לקיים חינוך מן הבית; (ב) הסטנדרטים של החינוך, אשר שולטים בכל בתי הספר, נקבעים על ידי המדינה; (ג) הנטייה הגוברת בחינוך היא שהממשלה מפעילה שליטה, כל פעם יותר רחבה, על כל היבט בחינוך. 

       

      כאשר המדינה לוקחת על עצמה שליטה כספית על החינוך, זה מתאים באופן הגיוני שבהדרגה המדינה תתפוש שליטה על תוכן החינוך -- היות ועל המדינה רובצת האחריות לשפוט אם נעשה שימוש "סביר" בכספיה. אולם כאשר ממשל כלשהו נכנס לתחום הדעות, כאשר מתיימר להכתיב בסוגיות אשר להן תוכן אינטלקטואלי, זהו המוות לחברה החופשית. 

       

      ספרי חינוך הם בהכרח סלקטיביים, בנושא הספר, שפתו, ונקודת ראותו. כאשר ההוראה מנוהלת על ידי בתי ספר פרטיים, יהיו הבדלים ניכרים בין בתי ספר שונים; על ההורים לשקול מה הם רוצים שילמדו את ילדיהם, על ידי תכנית הלימודים המוצעת. ואז על כל אחד לשאוף לאמת אובייקטיבית . . . . לא יהיה בשום מקום שידול ללמד את "עליונות המדינה" כפילוסופית חובה. אולם כל מערכת חינוך בשליטה פוליטית תחדיר במוקדם או במאוחר את התורה של עליונות המדינה, תהיה זו הזכות האלוהית של המלכים או "רצון העם" ב"דמוקרטיה". ברגע שתורה זו מתקבלת, הרי שלשבור את טבעת-החנק של הכוח הפוליטי המופעל על חיי האזרחים הופך להיות משימה על-אנושית. הוא אוחז בציפורניו את גופם, רכושם, וראשם של האזרחים מילדותם. 

       

      הרמה הנמוכה המצערת של החינוך היום היא תוצאה, אשר ניתן לחזותה מראש, של מערכת בתי ספר הנשלטת על ידי המדינה. ביקור בבית הספר, במידה גדולה, הפך להיות סמל של מעמד ופולחן. יותר ויותר אנשים נרשמים לאוניברסיטאות – ופחות ופחות אנשים מסיימים אותן עם חינוך מתאים. מערכת החינוך שלנו היא כמו ביורוקרטיה עצומה, שירות ציבורי עצום, בה הנטייה היא לקראת מדיניות של לקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של מורה (כגון מספר פרסומיו) למעט כושרו ללמד; ולקחת בחשבון הכול אודות כישוריו של התלמיד (כגון "כושר הסתגלותו החברתית") למעט יכולתו האינטלקטואלית. 

       

      הפתרון הוא להביא את תחום החינוך לשוק. 

       

      ישנו צורך כלכלי דחוף לחינוך. כאשר מוסדות החינוך נאלצים להתחרות אחד עם השני על איכות ההכשרה שהם מציעים -- כאשר נאלצים להתחרות על ערך אשר ייוחס לתעודות שהם מעניקים -- הסטנדרטים של החינוך בהכרח עולים. כאשר הם נאלצים להתחרות על שירותיהם של המורים הטובים ביותר, המורים אשר ימשכו את המספר הגדול ביותר של תלמידים, אז רמת ההוראה -- ומשכורותיהם של המורים -- בהכרח עולים. (היום, המורים המוכשרים ביותר עוזבים לעתים את המקצוע ועוברים לתעשייה הפרטית, בה הם יודעים שמאמציהם יתוגמלו טוב יותר). כאשר מאפשרים לעקרונות הכלכליים שהביאו את התעשייה ליעילות מופלגת לפעול בתחום החינוך, התוצאה תהיה מהפכה, בכיוון פיתוח וצמיחה ללא תקדים של החינוך. 

       

      יש לשחרר את החינוך משליטתה או התערבותה של הממשלה, ולהפכו למפעל פרטי נושא רווח, לא בגלל שהחינוך הוא בלתי חשוב אלא בגלל שלחינוך חשיבות מכרעת. 

       

      על מה שיש לקרוא תיגר זה על האמונה הרווחת שחינוך זה מין "זכות טבעית" -- למעשה, מתת מן הטבע. מתנות חינם כאלה אינן קיימות. אולם זה אינטרס של המדינה להזין הטעיה זו -- על מנת לפרוש מסך עשן מעל סוגיית: את החופש של מי יש להקריב, על מנת לשלם עבור "מתנות חינם" כאלה. 

       

      כתוצאה מהעובדה שהחינוך ממומן באמצעות מיסים כבר זמן רב כל כך, לרוב האנשים קשה לחשוב על פתרון אלטרנטיבי. אומנם אין דבר מיוחד בחינוך אשר מבדיל בינו לבין הצרכים הרבים האחרים של הבן אדם אשר מסופקים על ידי היזמה הפרטית. נניח שבמשך שנים רבות הממשלה הייתה לוקחת על עצמה לספק לכל האזרחים נעליים (בנימוק שנעליים הן צורך דחוף), ונניח שכתוצאה מכך מישהו היה מציע להעביר תחום זה ליוזמה הפרטית, ללא ספק היו אומרים לו בכעס: "מה! אתה רוצה שכל אחד חוץ מהעשירים ילך יחף?" 

       

      אולם תעשיית הנעליים עושה את עבודתה ביכולת גבוהה יותר אין שעור מאשר החינוך הממלכתי עושה את העבודה שלו. 

       

      מהעוסקים במקצוע הפדגוגיה, אפשר לצפות לתרעומת הנקמנית ביותר, עם כל כוונה להורידם מעמדתם הרודנית; היא תבוא לידי ביטוי בעיקר בתארים כגון "ראקציונית" במקרה המתון. למרות זאת, השאלה שיש לשאול כל מורה אשר אצלו מתעורר כעס כזה היא: האם הנך חושב שאיש לא יפקיד מרצונו בידיך את ילדיו וישלם לך על מנת שתלמד אותם? מדוע לעשוק את שכרך ולקבץ את תלמידיך בכפייה? 

       

       

        22/7/12 20:07:

      העניין הזה כל כך פשוט.

      כל כך פשוט.

      1. ילד צריך חופש מלימודים כי קשה ללמוד.

      2. הממשלה צריכה לעזור להורים כלכלית = כספית, כדי:

      3. לתמוך בקייטנות, בחוגים, ובפעילויות שעושות כיף וטוב.

        וגם: ללכת איתם לסרטים טובים לסוף שבוע באילת, ללונה פרק וגם:

      4. לטיול של שבוע בחו"ל.

      ואאאאאאאאזזזזזזזזזזז:

      מבטיח לך שגם את וגם ילדייך תואהבו מאוד את כל החופשים.

      או במילים אחרות:

      "לו הייתי רוטשילד..." אה,

      ולעניין לימודים בלי הפסקה,

      כבר ניסינו את זה בכל כך הרבה מישורים ותחומים-

      6. צריך הפסקה: מאוכל, מסקס, מעבודה, ועל דרך זו...

      כי כך אנחנו מטבע ייצרנו.

      7. אף אחד לא יעשה עבורנו את עבודת הקודש:  חינוך הילדים שלנו!

      חופש צריך להיות נופש לילד. ואם לנו קשה

      מה---הוא---אשם?

      חיוך

        22/7/12 18:28:
      ממתי בית הספר הוא השמרטף של הילדים? ממתי בית הספר צריך לדאוג למצוקותיהם של ההורים? יש עוד משהו שבית הספר צריך לדאוג לו? למשל "ערכים" של מפלגת השלטון הנצחית, אולי? ריפוי חוליי החברה? אולי נניח למורים ללמד בתנאים סבירים ולא נעמיס עליהם את מצוקות החופש של ההורים. אגב: בקוסטה ריקה בה אני גר החופשות ארוכות יותר בצורה משמעותית (ואזרחי קוסטה ריקה כבר כמה שנים בראש רשימת שבעי הרצון ממדינתם. "מאושרים" לפי הגדרה של עיתונים). כמי שגדל באילת (לאורך 12 שנות) קשה לי לראות תלמידים ביולי אוגוסט בכיתה. אילת היא דוגמא קיצונית.ישראל כולה אינה בנויה ללימודים בחודשים האלה.
        22/7/12 14:24:
      הרבי מליובאוויטש התנגד לחופש כזה גדול מאחר וליהודי אין אף פעם חופש מתורה ומצוות - על כן בתלמודי תורה יוצאים לחופשה רק באוגוסט. וגם אז בניי הולכים בבוקר להתפלל ואח'כ לישיבת ערב, כלומר לימודי אחה'צ בבית הכנסת. הפיתרון היחיד הוא כמובן =משיח בן דוד, בקרוב ממ'ש.
        22/7/12 09:47:

      זו מקבילית,חינוך שמתחיל מהבסיס, מהבית ומערכת החינוך שמטמיעה את כל הערכים בתוך המסגרת החינוכית.

      לדעתי המערכת כמו רוב המערכות שקיימות אצלנו לוקה בחסר...

      הגיע הזמן הגיע הזמן לשנות ,הכל מתחיל בבית,,,,תודה על פוסט מעניין,,,שבוע טוב :))
        22/7/12 08:00:
      הגיע זמן לשינוי כבר מזמן!!!
        22/7/12 07:39:

      אני עם הטרמילר!

      ולו רק משום נקודת-מבט מעט יותר אוהדת

      לעניין הסמנטיקה...

      (-:

      ולעניין מערכת החינוך - בגדול? אני די נוטה

      להסכים איתך.

      דעתי הבסיסית היא שגם השם "מערכת החינוך"

      אינו מדוייק כלל ועיקר.

      ביום שהורים יפסיקו להושיט אצבע מאשימה אל

      הממשלה, אל המורים ואל בתי-ספר, כמי שאשמים

      במצבה העגום של ה"מערכת" - ביום שבו הורים

      יפנימו ש"חינוך" (רובו ככולו!!!!) בא מן הבית ושהם

      האחראים הבלעדיים עליו, זה יהיה היום שבו כלל

      העם יבין גם את ה"תרבות" בה הוא חי.

        22/7/12 02:55:
      כל מלה בסלע. כל הכבוד. נכון מאד. הא ראיה, אפילו החרדים, על חשבוננו, מאפשרים בדוחק 3 שבועות ולא חודשיים. גם חופשת פסח היא שערוריה שהמציאו מורים עצלים.
        21/7/12 22:42:
      חופש גדול צריך היה להיקרא חופשת קיץ. לומר חופש גדול להבדיל אולי מחופש קטן יכולים להיחשב בעיני רבים כמוך כפי שאת מניחה. ההיפך מעבדות, חרות. אבל לא כך הוא מדוןבר בחופשת קיץ בין שנות לימוד. מנוחה ריענון השלמות והעירכות תוך כדי חזרה על חומרי לימוד. על הדרך יש את פעילויות חופשת הקיץ וזה אומר: לא קמים בבוקר להגיע לשעות הלימוד הקבועות ובמקום זאת גם משתעשעים מבלים ומתנסים בריכוז גבוה של בזבוז זמן לשם המנוחה. זה חשוב מאד. כל היתר קשור לחומרי הלמידה ואיך מגישים אותם לבני הגילאים השונים כדי לעניין ולחדש... ההורים המאשימים זה סיפור אחר, גם ומכוער של הישראלי החצוף חמוציא את כעסיו על מערכת החינוך כאילו מקרה נקודתי זו המערכת כולה. אגב, רוב הופכי השולחנות מצד ההורים חיים באווירת בעלות על החיים של כולם "כי מגיע לי".
        21/7/12 21:39:
      מערכת החינוך אינה רק תלמידים. יש מורים ומנהלים ומפקחים ועובדים בתחומים שונים..כל אלה רוצים חופשה. אורך החופשה היא מסורת מקובלת בבתי הספר וספק אם אפשר יהיה לשנותה. החודשים הפנויים מלימודים אינם חייבים להיות בטלה. אפשר לארגן אותם לליבון נושאים שונים ולעיסוקים שונים על פי גיל הילד ומוכנות ההורים. אין צורך דווקא במסגרת בית ספרית. החופשה נועדה גם לטיולים עם ההורים או תנועות הנוער. לקריאת ספרים מוגברת, לעבודות יד ועוד. כמובן שיש קייטנות יעודיות שאפשר לרשום אליהן את הילד. צריך תכנון רציני והגיוני.
        21/7/12 20:42:

      אם היינו יודעים לענות על השאלות הבסיסיות בתשובות קצרות ועניניות אז לא היה דרוש חינוך. התפקיד האידאלי של 'מערכת חינוך' הוא אימון האדם לחשיבה ביקורתית ויצירתית כדי שיוכל לנסות 'לספק לעצמו את התשובות'. יצירתיות אינה בהכרח 'עבודה' ואפשר להסתכל עליה אולי כמשחק. אך על מנת לשחק את המשחק יש לרכוש מיומנויות ולפוש.

        21/7/12 20:41:
      בהתיחסות לחופש לא רק במובן של מספר הימים ללא לימודים אוכל לומר שמרוב דמוקטריה במערכת החינוך נוצרת בחלק מהתחומים אנרכיה.....והמבין יבין......העלית נושא חשוב המחייב טיפול בשינוי וצימצום ימי החופשה ושינוי בגישה למסגרת ותכניה...בטיפול נכון בימי החופשה ובתכני מערכת החינוך ניתן אפילו לסיים תואר ראשון עד סיום התיכון...וכל זאת ללא פגיעה בחופש המחשבה והיצירתיות אלא להפך.....כל זאת בכפוף לשינוי גישה ומשאבים מתאימים.....
        21/7/12 19:13:
      העלת נושא לדיון מענין. אני חולק על גישתך בנקודה אחת עקרונית - שום דבר, ואני חוזר, שום דבר לא ממשיך לענין ולרתק לנצח. גם לא כסף, גם לא סקס. הדבר היחיד שכן יכול להמשך בלי סוף הוא הגיוון. קצת מזה, וקצת הפסקה מזה וטעימה ממשהו אחר, אולי אחר כך חזרה לדבר הקודם אחרי ריענון...ככה אנחנו בנויים ביסוד שלנו, וילדים הם לא שונים מכולם, להיפך, הגיוון הוא עוד יותר חשוב להם, לשמור אותם רעננים ומתענינים. לשאלה אם מערכת החינוך יכולה לספק את כל זה? תאורתית, ודאי. נבנה לנו מודל דמיוני - את שולחת את ילדיך ללמוד, נניח, בניו זילנד - (סתם, רק כי בארץ זה אף פעם לא יוכל לקרות) ומבקשת שישלחו לך אותם חזרה כשיהיו בני שמונה עשרה. בזמן הזה, מערכת החינוך שם תדאג ללמד אותם, להוציא אותם לחופשות התרעננות, להחזיר אותם ללימודים כשנחו, וכו....והנה, מערכת חינוך אידאלית שנותנת לתלמיד מה שהוא צריך על פי טבע האדם ואינה מעמיסה את ההורים בחופש. ענין של תקציב. שיהיה חופש נעים. :)
        21/7/12 17:49:
      דיון מרתק ועליי לקרוא את דברייך פעמים נוספות כדי להתייחס אליו כהלכה. מבחינתי מערכת החינוך נדרשת לשינויים רבים, מרמת המטרות, החזון, התכנים , הטגנולוגיות והתנאים היפסיים. בעיניי חופשה של יותר מ-10 ימים היא מיותרת, ביה"ס צריך להוות מרכז לקהילה כולה וככזה לתת מענה רב תחומי לצרכי הלומדים והמשתמשים בו. מניסיוני, מרבית הילדים ובני הנוער שמחים ללכת לבי"הס לו בזכות המפגש עם בני גילם."כשהמערכת" תשכיל ותבין שהקניית ידע (בדרכים הקיימות כעת) היא הפאסה האמיתי ויוקנו לילדים ערכים, יכולות לניהול עצמי , פיתוח אישי, רכישת ידע עולם ולא רק מיומנויות וכיוצב', אז תוכל "מערכת החינוך" להמשיך להתקיים ולא לגווע, כפי שקורה כיום. מבטיחה לחזור ( :
        21/7/12 17:44:
      חופש לוקחים לעבודה, מי שצריך חופש מהעבודה אבוד
        21/7/12 17:43:

      את  הבנת  באינטואיציה  מצויין

      הלימוד  והסקרנות עימם  נולדנו ,והופכים אותנו שונים  משאר בעלי החיים  ( שיש  להם גם חלק  במשחק)

      מרוסן על ידי  בתי  הספר  ,עד  שהילדים ,שלא  הפסיקו לשאול כשהיו קטנים,

      למדו בבית הספר שאסור לשאול,שסקרנות לא נותנת  רווח  לשואל ( המורה  והכיתה ירסנו אותו: זה לא הזמן, ...)

      ובמקום להפוך את הסקרנות והלימוד לחוויה  קסומה, היא נהפכה לעמל  וטירחה...

      החופש  צריך להיות למורים ,אבל  לא לחינוך  ולא  לילדים, צריך חופש למטרות מסויימות ,התנסויות ,

      אבל  אם  החופש  הוא  מללמוד,  אז  הבערות והבורות  הם  ממלאי  החלל שהתפנה.

          ממליץ  לקרוא  מה  שכתבתי  בעקבות  לואיס  קרול , על נסיונה  של  אליס  בארץ  המראות

      http://cafe.themarker.com/post/2442620/

      שמעון

      http://cafe.themarker.com/image/2316100/

       

        21/7/12 17:23:

      צטט: דודרובנר 2012-07-21 16:58:17

       

       

      החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !   

       

      בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסאלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה. 

       

      ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר. 

       

      אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור ! 

       

      התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח. 

       

      נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי-הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.  

       

      בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך. 

       

      -----------------

      * ראו: דו"ח ועדת הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת  1998 

       

      קראתי בעיון את רשימתך ועתה הכל ברור לי :

       

      כל החופש הממוסד הזה ,שכפי שאמרת מגיע ממסקנות הועדה, המיט עלינו את המצב האיום והנורא בבתי הספר, ועל כך כתבתי למעלה מבלי לדעת שהחופש הזה מקורו בממסד.

       

       

       

       

       

        21/7/12 16:58:

       

       

      החופש מזין את התרבות ואת הלמידה !   

       

      בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסאלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה. 

       

      ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי ספרינו ועל האוניברסיטאות, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר. 

       

      אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" * היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א´ ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור ! 

       

      התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית הספר -- חופש לכל ילד ונער, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן ! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי ספרינו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח. 

       

      נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי-הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.  

       

      בתי הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת קיימא של אזרחים יצירתיים, בעלי יוזמה, וחופשיים, הם בתי ספר המאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך. 

       

      -----------------

      * ראו: דו"ח ועדת הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת  1998 !!).

       

       

        21/7/12 16:15:
      סליחה, אבל... כל מה שאת אומרת נובע מכך ש... "ההורים נכנסים לכלא של חודשיים"? האם תפקידו של בית הספר הוא "לשחרר" את ההורים מנוכחותם מהילדים? למען האמת - עושה רושם שזה מה שהרבה הורים חושבים. כאילו הילדים הם איזה משהו מעצבן שנפל עלינו מהשמיים, או מהחסידה, ואין מה לעשות עם הדבר הזה, ובדיוק בשביל זה המציאו מקום שנקרא "בית ספר", ושם אפשר לשים אותם לכמה שעות כל יום. לגבי שינוי במערכת החינוך - אם מטרת השינוי היא רק "שלא יצטרכו חופש", אז אין בכלל על מה לדבר. אבל לגבי מקום שבו כיף לרכוש ידע - יש כל מיני גישות היום לכך, תראי למשל בתגובה של דוד רובנר.

      צטט: מלמלן 2012-07-21 15:52:53

      איך אפשר לבוא בטענות למערכת החינוך כשאת מגדירה את חופשתם של הילדים - כמצב שבו נכנסים ההורים לכלא של חודשיים - את לא רואה את העיוות התפיסתי בעצם ההגדרה שלך, אני מניח גם שדעתם של הילדים אינה חשובה על פי תפיסה זו, בכל לימוד יש מידה מסוימת של עול ואך יפה זה שמכירים בכך ובצורך לחופשה  ואגב הנה רעיון קטנטן לבחינת תפיסתך אם נשנה הגדרה של החופש הגדול למעבר לתקופת הסמסטר שבו לומדים באופן עצמאי ולא בשיטת הלימוד המקובלת בתקופה זו כל התלמידים חופשיים במשך חודשיים ללמוד בעצמם, לחקור בעצמם, לגלות את עצמם, לגלות את השעמום, לגלות מה הם אוהבים, לחקור את החופש ואפילו להחליט בעצמם מה הם רוצים ללמוד אם בכלל - או אז  תגלי את היתרונות העצומים של החופש הגדול... וכן מאוד מומלץ לנסות בבית! ועוד איזה עניין קטן גם על המורים צריך לחשוב ככה זה.... בוודאי שיש מה לשנות במערכת החינוך החופש הגדול הוא הדבר אחרי האחרון שצריך לשנות -
       חופשה מאוד נעימה !!!  (: 

       

       

      מסכימה עם כל מילה!

       

        21/7/12 15:52:

      איך אפשר לבוא בטענות למערכת החינוך כשאת מגדירה את חופשתם של הילדים - כמצב שבו נכנסים ההורים לכלא של חודשיים - את לא רואה את העיוות התפיסתי בעצם ההגדרה שלך, אני מניח גם שדעתם של הילדים אינה חשובה על פי תפיסה זו, בכל לימוד יש מידה מסוימת של עול ואך יפה זה שמכירים בכך ובצורך לחופשה  ואגב הנה רעיון קטנטן לבחינת תפיסתך אם נשנה הגדרה של החופש הגדול למעבר לתקופת הסמסטר שבו לומדים באופן עצמאי ולא בשיטת הלימוד המקובלת בתקופה זו כל התלמידים חופשיים במשך חודשיים ללמוד בעצמם, לחקור בעצמם, לגלות את עצמם, לגלות את השעמום, לגלות מה הם אוהבים, לחקור את החופש ואפילו להחליט בעצמם מה הם רוצים ללמוד אם בכלל - או אז  תגלי את היתרונות העצומים של החופש הגדול... וכן מאוד מומלץ לנסות בבית! ועוד איזה עניין קטן גם על המורים צריך לחשוב ככה זה.... בוודאי שיש מה לשנות במערכת החינוך החופש הגדול הוא הדבר אחרי האחרון שצריך לשנות -
       חופשה מאוד נעימה !!!  (: 

        21/7/12 15:18:
      1.http://news.walla.co.il/?w=/90/1829080 ישראל ב"מקום טוב באמצע" מבחינת ימי החופש בהשוואה למדינות ה OECD. ברוסיה לומדים הכי פחות ימי לימודים ובאינדונזיה - הכי הרבה: ז"א שאין קשר למספר ימי הלימודים לבין הרמה המדעית-השכלתית של העם. 2. החופש הגדול הוא שלב הכרחי לשחרר נוער ממשטר סמכותי כלשהו ולאפשר להוריו "זמן איכות". 3. רוב התלונות על אורך החופש הגדול בא מצד ההורים העובדים והלא עובדים, הרואים במדינה בייבי סיטר לילדיהם. 4. משפחה מסודרת מתארגנת לקראת החופש הגדול כדי למצוא תחליפים לבית הספר. התחליפים הבריאים ביותר הם חופשות משפחתיות, קיטנות, תכנית בילוים משותפת, עבודת בני נוער בבית או בחוץ (לדמי כיס). פיתוח הובי (שאינו מחשב דוקא) 5. עד כמה שידוע לי מספר ימי הלימוד בחינוך העל יסודי הוא מעל 200 ימים והחופשות בכללותן מורכבות מכ 150 ימי חופש (מהם כ-70 יום של "החופש הגדול").
        21/7/12 15:16:

      סיגל, קראתי את מה שכתבת בעיון רב.


      ראשית, זו השוואה לא נכונה בין יחסי מין, אכילה...וחינוך ולמידה.
      את הראשונים אנחנו עושים בגלל צורך פיזי....

      את השניים אנחנו עושים בגלל צורך שכלתני.


      שנית, אין קשר בין החופשות ובין ליקויים בצורת העבודה במערכת החינוך. שני דברים שונים לחלוטין......
      החופשות תלויות בהסכמי עבודה.

      ורק לידע אותך......גם בפינדלנד ובדנמרק יש חופשות במערכת החינוך ממש כמו אצלנו.

      (בהבדל כמותי של שלושה ימים לטובתנו)

      ההבדל הוא שבפינדלנד החופשות מפוזרות בצורה אחרת.

       בשנה האחרונה משרד החינוך החל לערוך שינויים בפיזור ימי החופשה בצורה אחרת במוסדות החינוך.

      וכנראה יהיו עוד שינויים במשך הזמן.....

       החלוקה של החופשות לא היתה נכונה. וסוף ...סוף...החלו לשנות משהו......

      ואחרון חביב-----

      לגבי צורת הלמידה, ואמצעי ההוראה.....וכו'.....

      זה נושא אחר לגמרי.

      נכון שישנם מקומות שמערכת החינוך בהם "קופאת על שמריה"

      אבל מאידך אני יכולה לספר לך על הרבה שינויים במערכת-----

      החל ממעבר לכיתות ממוחשבות וכלה בכיתות עם לוחות חכמים,

      שצורת הלימוד בהן השתנתה לגמרי.....וגם הצורה החיצונית של הכיתה שונה לגמרי.

      ישנן כיתות עם הסללה מיוחדת לכיוון מסוים--ספורט , אומנות, תקשוב וכו'

      כך שאי אפשר להכליל ולהגיד שאין שום התקדמות במערכת.

       

      בכל מקרה אני חושבת  יש עוד הרבה מה לשנות........

      ומערכת החינוך צריכה להיות יותר זריזה בעניין הזה.

      הבעיה שהכל מתנהל בעצלתיים!!

       


        21/7/12 15:12:
      דברים מהלב. דברים נכונים. מנסיוני "הקצר" בחיים... למרות נכונות דבריך שהכל מתחיל בעצמנו, בחינוך בבית... אין מה לעשות עם השינוי המיוחל במתכונת המערכת הנוכחית. בסופו של דבר זה הסתומים בראש הפירמידה שמוציאים את הילדים ל"חופשות" הרבה מעבר לזמן שהם משקיעים בלימודים... ב-חינוך... וואו, מילה גסה בישראל.
        21/7/12 15:07:
      . את מערכת החינוך מאפיינת הגישה המסורתית בה מגדירים את מטרות הארגון ואין התייחסות לגורם האנושי- הורים, תלמידים ומורים. (הם כמו בורג במכונה). . החופש הגדול מתקיים בשל חוסר היכולת ללמוד וללמד בכיתות ללא מזגנים ותנאים. . מערכת החינוך צריכה לפתח לומד עצמאי, כלומר לתת את החכה לתלמיד וללמד אותו לדוג, ולא להגיש לו את הדגים. . ניתן להוביל דרישה לשינוי פני החינוך בישראל, כקבוצה מגובשת בתפיסה ובפתרונות. . אני מרגישה שהבן שנזרקה בפוסטים שלי יוצרת אדוות ומעגלי השפעה, בוודאי קיימים הורים ואזרחים שחשים כמוך, ושאינם מבטאים את רחשי ליבם בנושא. בהמשך אציע פתרון ואקים עמותה עם חזון ויעדים שיתורגמו לדרכי פעולה. הורים כמוך יסייעו לקדם ולהשפיע, אשמח להקשיב לצרכי ההורים ולנקודות לשיפור ולקשיים במסגרת הבית ספרית. בברכה גילה
        21/7/12 15:02:
      בעד למודים מהנים ובעד חופש מהנה. אולי גיוון הוא הסיפור.
        21/7/12 14:31:

      החופש הגדולללללללללל


      החופש הבינונייייייייייי


      החופש הבינוני קטןןןןןןןן


      סה"כ כ-180 ימי חופשה .


      במבט ראשון זה נישמע הכי כייפי שבעולם והבל תלוי באיזה משקף אתה מתבונן .


      אכן לנו כהורים זה סיוט לא זול יחד עם זה צריך לדעת לשלב בו זמן איכות עם הילדים .


      למורים זה זמן ההשתלמויות ורענון הידע שלהם למרות שאנו ממש לא מרגישים שזה בה לידי ביטוי.


      מערכת החינוך זה בכלל מושג כלכלי שבו כל השנה הם רוקחים למקורבים חידוש סיפרי הלימוד וחוברות חד פעמיות בכמויות אינסופיות .


      זו המערכת המסורבלת ביותר במשרדי הממשלה שבולעת תקציבי ענק ללא צורך והכל בשם הקדוש "החינוך"


      בין ההשיגים הבולטים של המערכת הזו חוסר ידע בסיסי של תלמידי התיכון בהיסטוריה בת זמנינו , המירוץ אחר הכסף במקום הערכים , איבוד כל יסודות הציונות בשם חופש הביטוי וזה מחוסר ידע בסיסי שאותו היו אמורים ללמוד, תרבות הבילויים שהפכה להיות סקס סמים ואלכוהול החל מגיל 14 ,ומזה הגיעה כמובן האלימות שאין לה אח ורע בעולם , ה"סטייל" בלבוש ,בחברה , שבה הכל נישאב מהטלוויזיה תוך מבט עמוק לרכילאי העולם .


      ואווווווווווווווו לאן הגעתי !!!!!!!!!!!


      בחופשים המיותרים בישראל יש כל כך הרבה להשקיע בילדים אך כדי לממש חזון כזה צריך להמציא בן גוריון חדש שכולם יסכימו לוותר על זכויות החופש שנוצר להם,בקיצור פוליטיקה של זכויות עובדים.


      *


       

       

        21/7/12 13:46:

      זה עובד כך:

       

      הילדים רוצים להשתחרר ממועקת הבי"ס.

       

      ההורים רואים בחופש-הגדול איום על חייהם ושלוותם.

       

      לפתע יש בבית ילדים להתעסק בהם.איזה באסה.

       

      הפתרונות של היום:

       

      כמה שיותר קייטנות, טאבלט חדש לילדים ובשבועיים

      האחרונים גיחה לחו"ל...

       

      משמע סובלים סובלים אבל קצת גם נהנים.

       

      מרק.

        21/7/12 13:30:
      את צודקת כל כך. כל "המערכת" הזאת מעוותת לחלוטין. הלוואי שנגיע למצב שהילדים יתייחסו לחופש כמשהו שולי ולא נצרך.
        21/7/12 12:59:

       

       

      "החופש הגדול" -- תרתי משמע:  

       

       

      ''

       

       

        21/7/12 12:18:
      צודקת. בעניןמערכת החינוך שצריך לשנות בה ועוד איך, וטיפשי אולי ולא עדכני ומיושן, אבל ...ערכים, חברות, צדק חברתי, קריאה. על קצה המזלג דברים שיכולים להילמד בכיף לשנות מושגים משובשים וזהו מעט שבמעט שיש לי ובטני מלאה.
        21/7/12 12:16:
      העולם מרוכב מקוטביות: חושך ואור, טוב ורע, מסגרת וחופש. הקוטביות נדרשת לאיזון בין שני הקצוות. ילדים כמו מבוגרים זקוקקים לחופש. 12 שנות הלימוד הן שנים מאתגרות ומורכבות מאד עבור ילדינו. חופשת הקיץ כמו חופשות נוספות במהלך שנת הלימודים הן צורך קיומי לאיזון עבורם. כיום ישנן מסגרות עבודה המחייבות את העובד לצאת לחופשה בת שבועיים אחת לשנה. יחד עם זאת, איני מטילה ספק בדברייך שיש צורך לשינוי במערכת החינוך. זוהי מערכת ששנים לא יצאה בעצמה לחופש, להתבוננות עצמית והסקת מסקנות מתבקשות מעבר לדו"חות כתובים של וועדות שמתכנסות וכד'. יש עוד הרבה עבודה לשינוי ואני תקווה שהשינוי המיוחל אכן יגיע.
        21/7/12 12:15:
      לא סיגל את לא לבד יש הרבה אנשים שחושבים שמערכת החינוך כבר passe. זו מערכת מיושנת מקובעת וללא ספק מייצרת אצל הילדים שלנו את ההפך ממה שאולי הייתה הכוונה מלכתחילה. אצלנו זה נושא רגיש ביותר כי במשך השלוש שנים האחרונות, הבת שלי סובלת ועוברת ייסורים קשים בתוך המערכת הזו ולצערי הרב לקח לי את כל הזמן הזה להבין שזה בלתי הפיך, לא ממש משתנה, לבית הספר אין מענה לילדים שלא בדיוק מתאימים למערכת הזו... נדרש ממני וממנה המון אומץ וכמובן רצון אדיר לחוות את שנות בית הספר בצורה אחרת ובסוף נפלה ההחלטה והצלחנו להתקבל לבית ספר דמוקרטי. דורש הרבה מאמץ של נסיעות ועלויות אבל מקווה שחיינו עומדים להשתנות מהקצה אל הקצה. מה שמדהים אותי שיש כל כך הרבה ילדים שכבר לא מתאימים לשיטה הקיימת ואיך זה שעדיין לא קמים שם למעלה מביני דבר ועושים מהפכות בחינוך??? אכן פינלנד ושבדיה הן שתי מדינות שהצליחו לבנות את המערכת הזו באופן אחר לחלוטין ובהחלט יכולות להוות מודל לשינוי אצלנו ובעוד ארצות בעולם. יש הרבה מה ללמוד אבל גם אנחנו כאן נזקקים להבנה מעמיקה ולמודעות בצורך לערוך שינוי ולצערי אנחנו כחברה כנראה עדיין לא שם.
      הבעיה בארץ היא שוק העבדים של עולם התעסוקה.
        21/7/12 10:13:
      בפינדלנד זה עובד. מערכת חינוך מאוד ידידותית והילדים מגיעים להישגים.
        19/7/12 23:58:

      תודה ששיתפת בנושא חשוב ומעניין.

        19/7/12 16:47:
      כתבתי פוסט "זכרונות מימי החופש הגדול". ראיתי שלא בקרת אצלי. אני מציעה שתערכי ביקורון ותקראי את דעתי. אין טעם שאחזור פה עליה. כל טוב.
        19/7/12 15:23:
      מצטערת אם יצא לי פה ושם פספוס באותיות פשוט כתבתי בבת אחת מהלב ולא בדקתי הגהה כהרגלי לפני ששלחתי. תודה.

      ארכיון

      פרופיל

      SigalDabach
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין