נדמה לי שיש בציבור הישראלי הנאור, מימין ומשמאל, תמימות דעים שמדינת ישראל זקוקה בדחיפות לחוקה אזרחית. זקוקה מאד אפילו. ההקצנה החברתית והתרופפות שלטון החוק מחייבים זאת. את מצבה של החברה הישראלית היטיב לתאר הנביא עמוס, שחזה לפני כמעט שלושת אלפים שנה באופן הכי מדוייק שאפשר להעלות על הדעת, את מצבה של המדינה בימינו:

"על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו:

על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים,

השואפים על עפר ארץ בראש דלים, ודרך ענווים יטו,

ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חלל את שם קדשי,

ועל בגדים חבולים יטו אצל כל מזבח ויין ענושים ישתו בית אלוהיהם."

קבלת חוקה אזרחית שתהווה מסגרת חוקית עליונה ומחייבת תהיה גורם מאחד ומלכד של הציבור כולו. היא תהווה מהפכה חברתית אדירה, בכך שתהפוך את מדינת ישראל ממדינה של חברה חולה במחלה ממארת, למדינת חוק אמיתית שאזרחיה יהיו גאים לחיות בה.

מהפכה חברתית ניתן לבצע בשתי דרכים:

הדרך הראשונה היא תפיסת רובים והכרזת מלחמה על השלטון. לאחר עריפת ראשיהם של השליטים המודחים, יכולים השליטים החדשים להנהיג סדר חדש בארץ. הפיכה זו מלווה בשפיכות דמים נוראה, ואינה מומלצת כלל ועיקר.  ראינו זאת לאחרונה בתוניס, בלוב, במצרים, והיום זה קורה בסוריה.  אם מישהו חושב שאצלנו זה לא יתכן, יש לי הפתעה עבורו. אנשים המגיעים למצב של יאוש גמור, ואשר אין להם מה להפסיד, מסוגלים לכל מעשה. אדם כמו משה סילמן, שביאושו בחר להצית את עצמו, הוכיח בכך את אנושיותו. שהרי באותה מידה עצמה הוא היה יכול לקחת רובה, להתפרץ למשרדי הביטוח הלאומי ולירות בפקידים שמררו את חייו, ואשר בהם תלה את האשמה במצבו. כבר שמענו על 4 מקרים נוספים של אנשים שמאיימים לעשות כמעשהו של משה סילמן, ולא נופתע באם יהיו כאלה שיבחרו בדרך האלטרנטיבית. למרבה הצער, לא נראה לי שמעשהו הנורא של משה סילמן גרם לזעזוע או למצער – למחשבה נוספת אצל ראשי השלטון. הנורות האדומות לא נדלקו עדיין. ראש הממשלה העדיף לטמון את ראשו בחול, ולהכריז על סילמן כעל "מקרה פרטי".

הדרך השניה לביצוע המהפכה החברתית הנדרשת, היא תפישת השלטון בדרך החוקית, וזאת על ידי התארגנות של הציבור הכואב.  מליוני בעלי זכות בחירה יתארגנו ויזיזו מן השלטון את המנהיגים המושחתים, תאבי הבצע והשררה, שמצצו ללא רחם את לשדה של המדינה, ואשר מכרו את נכסיה באפס מחיר לחבריהם בעלי ההון הגדול. במקומם של אלה יוצבו אנשי מוסר ושומרי חוק שיקבלו על עצמם להוביל את המדינה ולהתקין במהירות חוקה שתהווה צעד ראשון להבראתה של החברה הישראלית. דרך זו היא כמובן הדרך המועדפת, שעתידה להיטיב עם כל הציבור, אך הדבר מותנה בכך שהציבור יתלכד בהמוניו למען השינוי הנדרש ויביע ביום הבחירות את אמונתו בדרך הזו.

זה הנושא שעליו אני מבקש למקד את פעילותי, ועל זה אני מבקש את עזרת כל מי שמצבה של החברה הישראלית מדיר שינה מעיניו.

ביקשתי לומר כמה מלים מלב אל לב, אך משום מה יצא לי נאום בחירות. סליחה חברים.

עודד אל-יגון