יש אהבה מכלה, כמו אש היא הורסת כל מה שבדרכה. אתה מכור לה, לא יכול בלעדיה. אתה שונא את עצמך בגללה ובמקביל חייב אותה. לעיתים הראש מבין שיהיה לך יותר טוב בלעדיה, אבל אתה לא יכול לעשות דבר בעניין. משכנע את עצמך לתת לזה זמן, עוד הזדמנות. מתלבט עם עצמך אולי אצל כולם זה ככה, ובכלל ככה זה אמור להיות. לא פעם אמרת אם אני מרגיש ככה זה חייב להיות הדבר האמיתי. אתה מפחד לוותר, להגיד די זה לא זה - כי מה אם זה זה.
ואז יש אהבה הרבה פחות דרמטית, שקטה כזאת. זאת שמעניקה לך שלווה פנימית. זאת שגורמת לך להבין שתמיד יהיה שם מישהו בשבילך. אתה יודע שאתה יכול לקום וללכת כי אתה ממש לא מכור, אבל למה לך? טוב לך איפה שאתה עכשיו. אתה בוחר להישאר ולא חייב. על האהבה הזאת אתה רואה את עצמך בונה בית, משפחה, עתיד. אהבה כל כך פשוטה שלרוב בקושי מבינים את חשיבותה. |