יש לי בעיה. כך האקס שלי והבנזוג הנוכחי הצביעו בפני. הם גרו איתי אז הם הכירו את התופעה מקרוב. אני מטאטא את הבית מספר פעמים ביום אוסף את כל האבק, שערות ומה לא לאזור או פינה. כאן זה נגמר. אני משאיר את זה שם שעה, יום, זה עניין מאד לא מוגדר. בסופו של דבר אני נכנע ואוסף את זה. אבל הם מספרים לי שאנשים נורמלים אוספים את הלכלוך מיד וזורקים לפח. 

אני טענתי והצטדקתי בכך שיש לי כאבי גב ולכן אני לא יכול להתכופף מספר פעמים ביום לאסוף את הלכלוך. יותר הגיוני, לאסוף כמות גדולה ואז לזורקה בהזדמנות אחת. כך הגנתי על עצמי מפני הביקורת. ימים עברו וקניתי יעה שאליו מחובר מקל. רעיון מדהים! אין צורך להתכופף יותר, או יותר נכון, עכשיו כבר אין לי תירוץ. 

אני מניח שאתם יכולים לנחש מה קרה. הרגלי לא השתנו, אני עדיין משאיר ערימות שמחרפנות את בנהזוג שלי. 

אז דבר אחד למדתי מהסיפור הזה. אנחנו מספקים לעצמנו ולאחרים כל כך הרבה תירוצים שעיקרם האשמת הסביבה. לו רק, אם רק, כש, עוד מעט.... בסופו של דבר אנחנו עובדים רק על עצמנו. השינוי יתחיל כשנבצע אותו. 

ותודה לערנ.