להיות נכה בביטוח לאומי פרושו שמתקיימת בך לקות (גופנית, נפשית או קוגניטיבית) כזו שפגעה בך כך שאבדת לפחות חצי מכושר העבודה שלך, כך מגדיר זאת החוק. הביטוח הלאומי אמור לפצות אותך (כביטוח... לא?) על האובדן הפרנסה שנגרם לך בשל הלקות אלא שהפיצוי ובמקרים החמורים ביותר בהם הפגיעה היא מלאה – מגוחך! באי כושר עבודה מלא תקבל ובמקסימום 2,527 ש"ח. מה שמאפשר לך לא למות ברעב וזהו נקודה אם נותר בך כושר עבודה (חלקי) בטוח שתרצה לצאת ולעבוד, שהרי מקצבת הביטוח הלאומי אי אפשר להתקיים בכבוד, אלא שהביטוח הלאומי ידאג להשאיר אותך ברמת הכנסות נמוכה, הוא מתנה את תמיכת הפיצוי שלו ומוריד אותה בהדרגה ככל שתגביר את עבודתך ושכרך עולה. הוא גם דאג לכך שהפיצוי יעלם (ואיתו גם ההנחות וההטבות) אם "חלילה" תעבור ובטעות שכר ברוטו של 5171 ש"ח (60% משכר הממוצע) כאשר רמת הנכות שלך חמורה או לחליפין אם תעבור בשכרך 3879 ש"ח כשרמת הנכות שלך "רק" קשה. אם אתה נכה והנכות בינונית או קלה רוב הסיכויים שלא תקבל תמיכה כלל ותיגרר למצב בו תהיה הומלס (מקרה סילמן) . לא קל להסתדר שאתה מוגבל בכושר העבודה שלך ומסתכן בעבודה שעלולה לגרום לכך שתאבד או תקטין משמעותית את סיוע הפיצוי. כשמתקיימת בך מגבלה חשוב לך לשמור על הביטחון הכלכלי, זה שהעמיד לרשותך הביטוח הלאומי, ולא משנה כמה הוא זעום, כי במקרה ותאלץ או תיגרר להפסקת העבודה ומכל סיבה, יהיה לך קשה מאוד למצוא עבודה אחרת בשוק העבודה הישראלי. להיות נכה פרושו שאתה ממודר ובעקביות משוק העבודה, מעסיקים מפחדים להעסיק נכים, ביחוד נכים שנכותם קשה או חמורה. בשל בכך, המדינה הוסיפה עוול על עוול. בשם "קידום" העסקת הנכים נחקקה "הטבה" מיוחדת למעסיקים, שכרם של נכים יכול להיות משולם לפי רמת התפוקה שלהם, וכך יוצא שככל שהנכות שלך קשה יותר, ישולם לך שכר שעה נמוך יותר, נמוך בהרבה משכר המינימום. מה שמבטיח שלעולם לא תגיע באמת לעצמאות כלכלית וחלילה שתתפתה לותר על תמיכת הפיצוי של הביטוח הלאומי. אין ספק שבמציאות שכזו קשה (אם בכלל אפשרי) לפרוץ את המעגל ההשתכרות הנמוכה, והסיכוי לחיסכון של כספים קלוש ביותר. מי מהנכים מסוגל לרכוש דירה בשוק הפרטי בו מחירי הדיור הרבה מעבר ליכולת הכלכלית? מסתבר שרק אותם שנולדו במשפחות עשירות או שהספיקו לצבור הון וקודם לנכות. לא סתם הון, כזה המאפשר רכישת דירה במחיר המלא, כי כשאתה כבר נכה, המערכת הבנקאית לעולם לא תאפשר לך ללוות כספים ואפילו לא כהשלמה לצורך רכישת דירה. קצבאות אינם ערובה להלוואה ושכר עבודתך, כאמור, לעולם לא יעמוד בקריטריונים המאפשרים ללוות את הסכום הנדרש, לעולם גם לא תצליח לחסוך מספיק על מנת להדביק את הפער. כחלופה על הנכה או להיכנע ולהתגורר במערכת הדיור הממוסדת (הוסטלים, דיור מוגן, מוסדות לנכים) פתרון מאוס המדיר פרטיות או לגור בשכירות. בשוק הפרטי מחירי שכירות של הדירות אינם בסקאלה שרמת ההשתכרות/הקצבאות מאפשרים לך, גם עם תמיכת הסיוע של משרד השיכון. חשוב להבין שלנכים בנכות חמורה נחוצה דירה בת 3 חדרים לכל הפחות ובגלל הצורך בהלנת מטפל סיעודי. האבסורד הוא שהסיוע ניתן לפי מפתח רמת הנכות, וכך דווקא נכים בעלי לקות חמורה, המצויים ברמת שכר נמוכה מאוד (או מתקיימים מרמת תמיכה זעומה) זוכים לקבל את מירב הסיוע, אלא שסיוע זה הופך "לתאורטי" ובגלל האילוצים הכספיים. אחרים נדחים בבקשותיהם לסיוע ותקועים. מעבר לזה, אם אתה נכה פיזי לעולם לא תצליח לשכנע שוכר להתאים את הדירה כך שתהיה ראויה ומותאמת למוגבלות, אלא אם תממן זאת מכספך ותתחייב להשיב את מצב הדירה לקדמותו לאחר סיום השכירות, ומי מסוגל לזה כלכלית אחת לכמה שנים.
המצב די מזכיר לי את השיר "יש חור בדלי" של יונה עטרי ויוסי בנאי. המסקנה המתבקשת היא כי לנכים פתרון הדיור הציבורי הכרחי, אלא שאת הדיור הציבורי "מייבשים" כבר כמה עשורים וכמדיניות מדינה לא נבנה ולו מטר אחד בבניה ציבורית כבר כמה עשורים, נהפוך הוא, את הדירות שהיו במאגרים מכרו ואת האחרות מזניחים בהזנחה פושעת כך שלא יהיו ראויות למגורים. לכן חשוב וחיוני שתתמכו ובאופן נמרץ במאבק הנכים להחייאת הדיור הציבורי.
קובי כהן |
