כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    מה הקשר בין נשים, אבן, ופוריות?

    28 תגובות   יום שישי , 20/7/12, 09:46

    "הנשים האבניות הן נשים אבניות בגלל אילוצי זמן ומקום" – כך אמרה לי נ'. 


    הרשימה התפרסה על ידי נורית צדרבוים ב'נוריתארט'


    מי הן הנשים האלה?


    מה הן עושות כאן?


    ואיך נולד שיר?


    ואיזה שיח התפתח בעקבותיו?


    ומה קורה עכשיו בגלל זה בפייסבוק?


    ומה הקשר בין ציור, נשים, אבן ופוריות?


    על כל זאת אנסה לענות ברשימתי הבאה, אך קודם לכן אציג את השיר – שבגללו קמה כל המהומה....

     

     

    'נשים אבניות' / נורית צדרבוים


    הִתְבּוֹנְנָה בְּעַיִן בּוֹחֶנָה וְאָמְרָה בְּטַעַם בְּרֹב (ת)חִנָּה

    אַבְנִיּוֹת הֵן 'הַנָּשִׁים הַאֲבְנִיּוֹת' בְּשֶׁל אִלּוּצֵי זְּמַן

    וְמָּקוֹם גַּם. יְדוּעוֹת הֵן עוֹד מִיְמוֹת עָבָרָן,

    סְפוּנוֹת בַּהַּרְמוֹנוֹת, נִבְחָרוֹת מִבֵּין הָמוֹן עַם,

    מוֹלְכוֹת בְּרֹב אוֹן בְּאַרְמוֹן - מָקוֹם מְעוּנָן.

    אוֹ אָז מִבְנֶה אֶבֶן מִגּוּפָן לֹא נִרְמַז

    רַךְ הָיָה בְּשָׂרָן צַח וַעֲגַלְגַּל, צֶבַע עוֹרָן נָגַהּ כַּאוֹר

    לְמַגָּע עָנֹג כְּטַל. יְשׁוּבוֹת הָיוּ עַל גַּב כַּר וַכֶּסֶת

    עוֹטוֹת קְטִיפוֹת פוּךְ וַמּוֹךְ, כָּלוֹת כַּנּוֹצָה עֲנוּדוֹת

    בְּנֶזֶם וְאֶבֶן נוֹצְצָה. גְּלִימָתָן אָרֹךְ נִשְׂרֶכֶת

    בְּאֵין בַּן כְּלִימָתָן וּבְרֹךְ נוֹפֶפֶת נוֹפֶך תֻּמָּתָן.

     

    נָשִׁים נוֹסְעוֹת בַּזְמַן , עוֹמְדוֹת כַּעֵד וְסִימַן

    עֶרְגָּה לַאֵם הַגְּדוֹלָה שֶׁל פַּעַם - אִמָּא עַתִּיקָה.

    אִשָּׁה שֶׁלִבָּהּ לִבָּה אֶת אִשָּׁהּ

    שֶׁלּא שַׁכְחָה.

     

    נְשׁוֹתָייךְ אֵלֶּה, בְּכָחֹל וְצָהֹב אֵינָן נְשׁוֹת רְחוֹב.

    יוֹשְׁבוֹת בִּקְרָנוֹת חֲסֵרוֹת זֶהוּת שֵׁם וַתֹּאַר,

    אֲסוּרוֹת בְּכִתְמֶי צֶבַע זְהָב הַצֹּהַר וּכְחֹל מַבָּט

    שֶׁאֵין בּוֹ חַת גַּם לֹא שִׂמְחַת זִקְנָת הַשֵּׁבֶט

    הַיּוֹשֶׁבֶת זוֹ מוּל זוֹ עַל מַצָּע קָשֶׁה, כְּאֶבֶן

    לֹא שׁוֹאֶבֶת.

     

    כִּנְשׁוֹת אֶבֶן קְדוּמוֹת, דְמוּמוֹת, דּוֹמוֹת

    לִנְשׁוֹת עוֹלָם שֶׁהָיוּ כָּאן מְאָז קַדְמַת דְּנָה

    צָּמְחוּ מִתּוֹךְ צִבְעָן הַעָז הַמְּיֻחָד

    וּבָאוּ לְאוֹתֵת בְּשׂוֹרָת מַבָּע בְּצֶּבַע וּבִנְגִיעָה

    לְלֹא מֶרְחָק, שֶׁלֹּא נִמְחַק

     בְּעֹמֶק כָּחֹל שֶׁפָּשַׁט בְּקָדְשֵׁיהֶן הַחוֹל.

     

    נָשִׁים אַבְנִיּוֹת שֶׁהַזְּמַן לֹא פַּסָּל וְלֹא גְּרָמָן

    הֻתְּרוּ לִהְיוֹת נוֹסְעוֹת בַּזְּמַן

    נוֹשְׂאוֹת אוֹת וְסִימָן לְעוֹלָם.

     

    וכך היה.

    לפני איזה זמן פרסמתי רשימה שעוסקת בציור שלי שפעם נקרא 'נשים בכחול וצהוב' ואחר כך השתנה שמו של הציור בעקבות דבריה של חברתי המשוררת אסתר ויתקון שכתבה לי "אהבתי את הנשים החזקות האבניות האלה". מיד הומר שמה של העבודה ל "הנשים האבניות".


     

    http://cafe.themarker.com/image/2341499/
      

    נשים בכחול וצהוב - נורית צדרבוים

    1987 

    והרי אני לא עשיתי ברית עם המילה...אבל, עשיתי כן, זוהי ברית שבה המילה שלי גמישה וזורמת ובעבורי היא כחומר בלשוני היוצר כפי שכתבתי בשירי ' אדמתי השפה' "מִלּוֹתָי הֵם לִי אָדוֹן וַאֶרֶץ/ וַאֲנִי לָהֶם בְּמֶּרֶץ./ בְּעָנְיִי הִנְנִי שִׁפְחָתָם הַחֲרוּפָה/ בְּקִלְּשוֹנִי מְקַדֶּשֶׁת/ והוֹפֶכֶת אֶת אַדְמָתִי לַשָּׂפָה".


    אז כן, הציור נשאר (ציור זה למשל דווקא אחד מעבודותיי שלא השתנה עם הזמן – ויש כאלה) אבל, שמו הוחלף ונראה היה לי שהוא נושא אותו בגאון. 'נשים אבניות', זה מה שהן אמרתי לעצמי ומיד נזכרתי בעבודות פיסול שלי (משנות השמונים) שאכן היו מאבן, והנשים שם היו אבניות ולא רק בשל החומריות שלהן אלא גם בשל צורתן.

     

    הנה דוגמא לנשים שפיסלתי

     

    פיסול נשים באבן - נורית צדרבוים 1988

     

     

     

    פסל - נורית צדרבוים 1985

     

     

    מסדרת נשים אבניות - פסל - נורית צדרבוים 1985

     

    מסדרת נשים אבניות - פסל - נורית צדרבוים 1985    מסדרת נשים אבניות - פסל - נורית צדרבוים 1985

     

     

    מסדרת נשים אבניות - פסל - נורית צדרבוים 1985    מסדרת נשים אבניות - פסל - נורית צדרבוים 1985

    פסלים - נורית צדרבוים 1980

     

    ברשימתי 'נשים אבניות משוחחות בכחול וצהוב' אני מסבירה ומספרת על הציור אך, לא לפני שאני מצטטת את ויתקון שכותבת לי "שהן חצובות מסלע החיים וההתמדה בתנוחה של מנוחה לקראת הזרימה והעבודה בגוף בנפש וברוח הממתינה להן".


    רבים אהבו את הרשימה ואף הגיבו אליה. לימים הרחבתי את גבולותיה ופרסמתי קישור לרשימה זו גם בפייסבוק הידוע לטוב (אכן, בעיני הוא טוב אם יודעים איך ובשביל מה להשתמש בו). ואז הגיעה אלי תגובתה של חברתי עתירת הידע נורית ו' וכך היא כותבת לי


    " שבוע טוב נורית יקרה . תודה , אהבתי את מאמרך המעניין והמחכים, ולמדתי ממנו רבות. וכן אהבתי את דברי המשוררת אסתר ויתקון - " אהבתי את הנשים החזקות האבניות האלה ....." אבל, כפי שאני רואה את התמונה, הנשים האבניות הן נשים אבניות - בגלל אילוצי זמן ומקום. בעברן , היו נשות - ארמון או הרמון, עגלגלות , מדושנות עונג ומטופחות. , ישובות על כריות משי מרופדות, ידיהן עטויות עדיים , ולבושן נשי ורך . בתמונה , הנשים הללו בכחול צהוב , נשים חסרות זהות וחיות ., ודוקא זוית הישיבה הנוכחית במצבן האבני, ממש לא נוחה , ישיבה על מרבד דק או בלעדיו [ ניסיתי ] , אין אפשרות לשבת כך זמן ממושך , לנוח , ולאגור כח. ....אבל הנשים הללו מודעות לגורלן ומצבן הזמני , וכבר רואים בין הכחול והצהוב, ניצנים של ירוק, פריחה ולבלוב, עם המון אור של שמחה וחיות. שבוע טוב, ובשורות טובות לך נוריתי . מצפה למשוב".


    דברי היא שירה היא אומרת לי כאן, חשבתי לעצמי ולתומי. ועוד גם מצפה למשוב. ומגיע לה.

    וכמו שזה קורה לי לא אחת, תמיד יש משהו שידליק אצלי את אש המילה, או הצורה, או השירה. לא אינני יודעת זאת מראש, אינני מזמינה זאת. זה קורה. וכשזה קורה, זה קורא לי מעצמו, ואז כבר אין לי ברירה ואני מגויסת. באותו רגע אני כבר עומדת לרשות המוזה שפוקדת עלי (או איך שתקראו לזה), וכל כולי סקרנית לדעת מה עכשיו אני הולכת להגיד לי. ככה זה כששיר כשיר להיוולד. אני לו המיילדת שאתן לו מולדת...


    כך קרה לי עם דברי "השירה" של חברתי נורית ו' (כן גם לה קוראים נורית) ובאותו רגע ידעתי שהציור שלי זה שבכלל נוצר אי שם בשנות השמונים, ממשיך לגדול, ולהתרחב. פעם הוא מייצר רשימה, פעם הוא מחליף שם, או מרחיב שם, ופעם הוא הופך להיות אובייקט שמייצר השראה ליצירת טקסט מילולי – כלומר שיר ( זה השיר שעומד כאן בראש הרשימה).


    אני קוראת לזה שיח טקסטואלי. ומי לא דיבר כאן?


    דיברה הציירת (אני) עם הבד והצבע, דברו להן ביניהן בשיח חרישי 'הנשים האבניות' המצוירות, דברו להן המשוררת (ויתקון) עם היצירה, דיברה ויתקון אלי אודות היצירה, יצרה טקסט, גרמה לי ליצור טקסט. ועכשיו זה כבר שיח בין שני סוגי טקסט הציור עם הרשימה, ונוספה לדבור חברתי נ' שיצרה גם היא טקסט, שגרמה לי ליצור טקסט נוסף (שיר).


    עכשיו נשארו לדבר, הציור עם השיר, והם כבר אומרים הכול. בשפת המוסיקה שיח מסוג זה נקרא 'פוליפוניה'. זוהי יצירה שבה מושמעים בו זמנים מנגינות שונות. יחד הם יוצרות מרקם מוסיקלי מעניין ומיוחד. המאזין צריך להקדיש תשומת לב רבה בהקשבה על מנת לקלוט את הייחודיות של כל מנגינה ואת האופן בו היא משתלבת ביצירה עם היצירה. כך גם כאן, טקסטים שונים שמהדהדים זה לזה וזה על זה.


    קוראים לזה 'טקסטים משוחחים' ( אינטרטקסטואליות).


    סיימתי את רשימתי זו והנחתי אותה "להתקרר" בתיק הקבצים. "עוד לא הגיעה זמנה לעלות לאוויר", כך שחתי לעצמי ביני לביני. ובינתיים, על מנת שלא להשאיר את נורית ו' כ"שחצי תאוותה בידה" – פרסמתי את השיר עצמו בדף האוהדים שלי בפייס בוק שנקרא 'בשביל המילים' , תחת הכותרת 'הנשים האבניות' – עכשיו משוחחות' – עם הסבר קצרצר (שהרי נורית ו' ציפתה למשוב).


    ולהפתעתי השיח הטקסטואלי ממשיך להתקיים ומגיע ממקום שלגמרי לא ציפיתי לו.


    המשורר המוערך משה שפריר עקב אחר הציור, קרא את השיר והחליט לכתוב לי מכתב. מכתב שאותו הוא הניח על  'ציר הזמן' שלי בפייסבוק.


    שם הוא מספר לי על כך שהוא עיין בציור, קרא את השיר ואף עקב אחר התגובות. ובעקבות עיון מעמיק זה הוא שואל אותי שאלה (די נוקבת), מעיר הערה (די נוקבת), ולבסוף מקנח בתשורה משיר משלו – ברוח אותו שיח, שבו טקסטים ממשיכים להתכתב.


    כמובן שמיד עניתי לו על שאלתו בתשובה נוקבת לא פחות.


    זאת ניתן לקרוא כאן  - האם 'נשים אבניות' מרמזות על נשים לא פוריות?

     

    "שלום לך משה,

     

    ובכן זו לא לנו הפעם הראשונה להיפגש ב'צומת המילים'.

    אחד המפגשים המעניינים היה כאשר נתקלת בשירי 'המילים נאספו אלי'  ובעקבות שיר זה הפנית אלי ולצבור הקוראים שאלה שנוגעת לריבוי משמעות ובהקשר זה אף צירפת את שירך 'שארית זמן – חיינו'. פתחנו אז בשיח ובעקבותיו שגרתי לך קריאה פרשנית משלי לשירך .

    אני שמחה לגלות שהדיאלוג בינינו מתמשך. ואני אף מודה לך, משום ששאלתך אלי זימנה לי מקום לומר דברים שאני חושבת שיש להם חשיבות.

    אתייחס לשאלתך שנוגעת לציור והשיר שלי שנקראים 'נשים אבניות' ומשם גם להערתך.

    שאלתך נשמעת כמו שאלה שאתה כבר מראשיתה מניח את תשובתה, הנך שואל 'מדוע בחרת לצייר נשים אבניות'?.

    מאחר ומדובר כאן בציור שלי שאחר כך בעקבות תגובות מסוימות נולד גם שיר שלי – הרי שמדובר בשתי יצירות. אגלה את אזנך"...להמשך קריאה לחץ כאן

     

    הקורא הסקרן והמתמיד יוכל שם למצוא גם את התגובות שעלו בעקבות רשימה זו - כלומר את המשך השיח.

     


    © כל הזכויות לשירים ולציורים שמורות לנורית צדרבוים



    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/7/12 11:49:

      צטט: סטאר* 2012-07-24 10:05:55

      נורית יקרה, אני קוראת את רשימתך, מתבוננת בציור ושבה וקוראת את השיר וחוזרת שוב אל תגובות החברים.

      ושוב מתגלגלת אל התבוננות אל הפסלים. בהצגת עבודותייך יש בי את הצורך הזה לעמוד ולהתבונן  . האומנות שלך, השילוב הרב תחומי שבו את עוסקת היא כאבן הראשה.  דוגמה ומופת .

      כוכי יקירתי, היה שווה לחכות שתשובי. אמרת ועשית ועוד חזרת עם תגובה מרגשת.

      אהבתי מאד את הרעיון של 'אבן הראשה' - ונרגשתי אפילו.

      תודה לך מעומק ליבי ממש על תגובתך ובכלל על רצינותך. תודות.

        24/7/12 10:05:

      נורית יקרה, אני קוראת את רשימתך, מתבוננת בציור ושבה וקוראת את השיר וחוזרת שוב אל תגובות החברים.

      ושוב מתגלגלת אל התבוננות אל הפסלים. בהצגת עבודותייך יש בי את הצורך הזה לעמוד ולהתבונן  . האומנות שלך, השילוב הרב תחומי שבו את עוסקת היא כאבן הראשה.  דוגמה ומופת .

        24/7/12 09:22:

      צטט: The light, 2012-07-24 07:27:09

      נָשִׁים אַבְנִיּוֹת שֶׁהַזְּמַן לֹא פַּסָּל וְלֹא גְּרָמָן

      הֻתְּרוּ לִהְיוֹת נוֹסְעוֹת בַּזְּמַן

      נוֹשְׂאוֹת אוֹת וְסִימָן לְעוֹלָם.

      אהבתי את הבית המסיים והמסכם את יצירתך. המילים הן המסגרת השירית ליצירה רבת פנים המשלבת בתוכה עבודה מדהימה בציור  ובפיסול.פני האישה ומצביה. אמא, חברה,יועצת,אשת חלומות, אוזן קשבת. כל אלה מצויים במצבי האישה: נשיות מתפרצת כמו שאמי כתבה לך(י.מליק-שירן) ועד לאמהותה הפורייה. התחברתי מאוד למה שכתבה אמי על ציורך, שיח נשים בתנוחה לא אפשרית לי, אך בציור הכל אפשרי. ואת נורית ברוכת כשרונות. הגעתי לכאן בהמלצתה של אמי.*

      כבר הגעת אלי בעבר בהמלצתה של אמך ( בשירי יום הזכרון) וגם אז הבאת הרבה אור בדבריך ואני זוכרת אותם. אהבתי את היכולת שלך להצביע על נקודות מעניינות שנוגעות באשה-פוריות-אמהות. ושמחתי מאד על שלושת השורות שבחרת כאן לצטט. איזה יופי "ששמעת בקול אמא" והגעת לכאן ועוד השארת עקבות חכמות. המון תודה לך על דבריך.

        24/7/12 09:20:

      צטט: כולנואל 2012-07-24 00:19:32

      כדי להגיב צריך זמן...:-) אבל בטוח שכוכבית מבטאת נקודה בעניין...:-)

      כן ישראל, כוכבית יכולה להיות כלום והיא יכולה להיות הכל. השאלה מי נותן. ואני יודעת מה המשמעות של כוכבית בעיניך.

        24/7/12 09:19:

      צטט: נעמה ארז 2012-07-22 21:30:35

      ואני קודם כל מדפדפת בפוסטים שלך אל העבודות שלך. אני משוחחת איתן וחשה אותן ואפילו שומעת אותן. אחרי שמלאו החושים אני הולכת אל השיר ואל ההסברים שלך. זה החלק האינטלקטואלי שמשלים את החוויה. כל כך מעניין לקרא את מה שאת מפתחת כאן, את יודעת להקיף את הנושא ולחדור לתוכו ולהשתמש בחומרים שמביאים קוראייך וצופייך ולעבד אותם. קנאה...

      נעמה יקרה, זה יהיה קלישאי לומר "נעמו לי דברייך". אבל לא קלישאי אם אומר שהרבה יותר מנעמו. אהבתי לשמוע את הדרך והמסע שבו את פוגשת את עבודותיי. ההתחלה החושית וממנה אל הקוגנטיביות ואחר כך החיבור שמתקיים אצליך ( והרי גם אצלי) בין כל אלה. ובשיא הרצינות, דברייך כאן, והנקודה שעליה הצבעת חשובים לי מאד, שהרי כן, זו הייתה החלטתי ובה אני נוקטת ברשימותיי. זה הרצון שלי להביא אל הקורא את עולמו של יוצר, את דרך החשיבה שלו, את הסתעפות המחשבה, את העולם הרגשי והחוייתי. באותה מידה מעניין אותי להקשיב ל"עבודה" שעבודותיי עושות בחוץ, מחוץ אלי. וכאשר זה נוגע הרי זה ממשיך לעבוד, ואני כאן בשביל לראות את זה ואחר כך גם להראות.

      ובאשר אלינו שתינו  ה"קנאה" שבה סיימת את דברייך, הרי היא מסוג אלה של יוצרים ( סופרים) ש"מרבות חכמה" - אז מה רע?. המון תודה לך.

      אהבתי גם את מה שכתבת על הנשים האבניות. זה מעניין וזו עוד דעה נשית חשובה ומעניינת. מעניין אותי מה תאמרי לאחר שתקראי את התכתובת האמיתית ביני ובין משה שפריר.

        24/7/12 09:13:

      צטט: rachely111 2012-07-22 17:39:35

      החוזק ניכר בהן. יופי של אומנות.

      תודה לך רחלי.

       

        24/7/12 07:27:

      נָשִׁים אַבְנִיּוֹת שֶׁהַזְּמַן לֹא פַּסָּל וְלֹא גְּרָמָן

      הֻתְּרוּ לִהְיוֹת נוֹסְעוֹת בַּזְּמַן

      נוֹשְׂאוֹת אוֹת וְסִימָן לְעוֹלָם.

      אהבתי את הבית המסיים והמסכם את יצירתך. המילים הן המסגרת השירית ליצירה רבת פנים המשלבת בתוכה עבודה מדהימה בציור  ובפיסול.פני האישה ומצביה. אמא, חברה,יועצת,אשת חלומות, אוזן קשבת. כל אלה מצויים במצבי האישה: נשיות מתפרצת כמו שאמי כתבה לך(י.מליק-שירן) ועד לאמהותה הפורייה. התחברתי מאוד למה שכתבה אמי על ציורך, שיח נשים בתנוחה לא אפשרית לי, אך בציור הכל אפשרי. ואת נורית ברוכת כשרונות. הגעתי לכאן בהמלצתה של אמי.*

        24/7/12 00:19:
      כדי להגיב צריך זמן...:-) אבל בטוח שכוכבית מבטאת נקודה בעניין...:-)
        22/7/12 21:37:
      אגב, פסלי נשות האבן אולי אבניות, אך בד בבד מלאות עוצמה. הן משדרות את האמהות האולטימטיבית. בכלל לא הייתי שואלת אם הן פוריות אם לאו. עדיין לא קראתי את מה שהקישור שולח אליו. גם הוא - יבוא זמנו.
        22/7/12 21:30:
      ואני קודם כל מדפדפת בפוסטים שלך אל העבודות שלך. אני משוחחת איתן וחשה אותן ואפילו שומעת אותן. אחרי שמלאו החושים אני הולכת אל השיר ואל ההסברים שלך. זה החלק האינטלקטואלי שמשלים את החוויה. כל כך מעניין לקרא את מה שאת מפתחת כאן, את יודעת להקיף את הנושא ולחדור לתוכו ולהשתמש בחומרים שמביאים קוראייך וצופייך ולעבד אותם. קנאה...
        22/7/12 17:39:
      החוזק ניכר בהן. יופי של אומנות.
        22/7/12 16:57:

      צטט: ניקיטה רנא 2012-07-22 11:36:56

      נורית מקסים... "נשים חזקות האבניות האלה" יופי של אומנות היא פיסול.

      תודה לך ניקיטא - אכן מסכימה אתך נשים חזקות ( בניגוד למי שחשב שאולי הן מסמלות עקרות).

        22/7/12 16:56:

      צטט: שולה ניסים 2012-07-22 11:17:40

      הי נורית, כאחת שמידי פעם יוצאת לה איזו יצירה אינטרטכסטואלית מאוד אוהבת את הנישה הזו. בעצם, זה תחום כל כך נרחב שקשה לקרוא לו נישה. אך לדעתי החסרון הגדול של יצירות אינטרטכסטואליות הוא שצריך להיות אדם עם ידע די נרחב והשכלה די טובה והיכרות מעמיקה עם נושאי שירה ספרות ואמנות מגוונים כדי להבין ולאהוב יצירות כאלה, ולא תמיד הן נגישות לאדם הפשוט. יצירתך עשירה ומגוונת. אשת חיל.

      תודה שולה. אתחיל מהסוף. אהבתי את האשת חיל הזה. משום מה זה מאד התחבר לי עם אבנים ובכלל. ובנוסף, צדקת לגבי האינטרטקסטואליות. אכן, פרשנים שקוראים שירה בגישה זו אמורים להגיע אל הקריאה עם עולם מאד עשיר ורחב ולא רק של ידע אלא גם של עולם עשיר באסוסיאציות, זכרונות, קונוטציות ויכולת לזהות רמזים בטקסט ולעשות לו חיבורים שונים. לפעמים אלה חיבורים שקיימים בטקסט והיוצר אפילו לא ידע עליהם. זה באמת עולם ומלואו ואני מודה שנשביתי בקסמו. אגב, זה לא החסרון שלו, של התחום, זה יתרון שלו והייחודיות. החסרון הוא אולי של הקורא, אבל לא כל קורא פרשן חייב להתייחס לשיר בדרך הזו.

        22/7/12 16:52:

      צטט: רפאלה 2012-07-22 10:54:34

      *************&&&&&&&&&&&&&&*********************

      רפאלה יקרה, תודה על תגובה מצויירת בסימנים. תודה מעומק לבי והרבה ברכות לך בימים אלה.

        22/7/12 16:50:

      צטט: sari di 2012-07-22 10:18:37

      אוהבת את הקומפוזיציה, אופן הרישום החורט על הצבע, הנשים נראות לי באמת מוגבלות, נוקשות וחסרות זהות משלהן כמו אבנים או סלעים בטבע. העבודה והתגובות מופלאות:)

      תודה שרי, אהבתי מאד ששמת לב לעניין החריטות וזה אפילו הפליא אותי. במציאות ( שלא בצילום) זה עוד הרבה יותר דומיננטי ובולט ויש חריטות ממש עם שפכטל ועוד. זה אחד המאפיינים החזקים של עבודה זו, ועינך הרגישה ( כפי שאינ כבר יודעת ) קלטה זאת. יפה גם הערתך לעניין התגובות. מסכימה אתך. ואכן תודה לכל המגיבים.

        22/7/12 16:48:

      צטט: יהודית מליק שירן 2012-07-22 08:36:53

      נורית יקרה,

      אני מתנצלת מראש, אני לא נמצאת כאן ולא בפייסבוק. אך כשאני מגיחה הנה או לפייס בשעות לילה מאוחרות, אני נוגעת בחבריי וביצירותיהם ואני יודעת שאני מחמיצה הרבה. שניים מהמשוררים שכתבו לך אני מכירה הכירות עמוקה את אסתר ואת משה. אהבתי את השם "נשים אבניות",לא שגרתי, אך יש בו עוצמה שהזמן יודע להעצים אותה. העוצמה בתנוחת הישיבה ובעולמן המשתקף דרך הישיבה המיוחדת רק להן. אני לא הייתי מסוגלת לשבת ככה, אך הן יכולות כי ככה ציירת אותן,מכונסות עם עצמן, או משיחות זו עם זו על עולמן. אני דווקא מוצאת הרבה עומק בצבע הכחול שנותן לדמויות כמו משחקים של אור וצל. הצהוב מאיר את הגוף והכחול מאיר את הנפש. לא סתם נבחרו הצבעים האלה, מהכירות שלי איתך, וזו הכירות נרחבת ועמוקה לדיאלוג שלך בין ציור, פיסול וכתיבה יש יסודות מוארים גם בציור הזה וגם בעבודות הפיסול המציגות נשים במצבים שונים. את הפוריות הנשית אפשר לבחון במצבים שונים. יש לי חברה שעסקה בנושא ,שושנה בן עדי,סופרת,משוררת ופסלת שעיקר פיסוליה עסקו בנשיות המתפרצת של האישה. באחד מפסליה אישה יולדת אבן. זה מאוד מעניין החיבור של שתיכן לנושא. תודה וסליחה

      י

      ''

      יהודית יקרה. לא נמצאת לא נמצאת ובסוף מגיעה עם כל עצמתך. ראשית תודה על כל דברייך אלי ואל יצירתי. ושנית תודה על המימד והעומק שהוספת בדברייך ליצירה ולשיח. נחמד לראות איך השיח מתרחב בין אנשים שמכירים זה את עבודתו של זה וזה בודאי הופך את השיח ליותר אמיתי ויותר אישי. אהבתי את זה שאמרת שאת לא היית יכולה לשבת ככה. האמת, גם אני לא יכולה. וזה הכיף , שבציור שם ניתן לברוא עולם חדש שמציע אופציות אחרות וחדשות. ישנו פילוסוף בשם מרלו פונטי שאומר שלצייר יש יכולת לראות את מה שסמוי במעבה הדברים הגלויים. כלומר הוא תמיד רואה עוד דברים שקיימים שם, והוא זה שחושף אותם. אהבתי גם את ההבחנה שלך בין המשמעויות של הכחול והצהוב. ובקיצור - הציור הזה, שצוייר בשנת 1987 - יצא מהנפטלין שלו, מתאוור וחוגג. וזה השיח המעניין בין הטכסטים , אם יורשה לי לומר, כמו ספר הספרים שעליו נאמר שאין בו מוקדם ומאוחר. תודה לך חברתי היקרה. ותמשיכי לבוא ולהשאיר כאלה עקבות.

        22/7/12 16:40:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-07-22 04:10:58

      הכובד המשמעותי הזה שיש לך בשירים נמצא גם בפיסול שלך לדעתי זה קשור לכוח הפנימי שלך. משו מיוחד את. (:

      רוניתי, מעניין החיבור שעשית כאן. לא חשבתי על זה. עכשיו משאמרת, וואללה. גילית משהו. ועל זהאומרים כל מילה בסלע ( ואגב, אנשים טועים, במקור זה כל מילה בסלה, כאשר הכוונה היא במילה סלה, לכסף. אבל עם הזמן זה קיבל שיבוש - כל מילה בסלע - יעני מילים חצובות באבן. תודה כיף להיות משו.

        22/7/12 16:37:

      צטט: ג.ע. 2 2012-07-22 03:08:52

      נורית היקרה, אני אוהבת מאוד בציור "נשים בכחול וצהוב" את תנועת הישבה שלהן, שכמו שכבר נכתב עליה, מצד אחד היא מאוד קשה לביצוע, ומצד שני, מבחינת הציור היא מאוד חיה, וזאת למרות שהן נשים אבניות. אני אוהבת גם את ההצבה שלהן אחת מול השנייה, שכמו שכתבתי בפוסט אז, הן נראות עייפות מאוד ונחות, אך מצד שני מתעניינות עדיין אחת בשנייה. הנשים האלה שונות מאוד מהנשים בפסלים המוצגים כאן, שם באמת מדובר בנשים ללא חיים, דמויות אבן מראשיתן, ויש הבדל גדול מאוד בין הציור ההוא לבין הפסלים. בציור, הקווים עגולים ומדגישים את נשיותן של הנשים, ובפסלים לעומת זאת, הקווים מאוד מאוד חדים, ומייצגים משהו מאוד קשה ולא מנסים לדמות באמת דמות נשית, אלא רק לרמוז על כך. אני בהחלט אוהבת את העניין הזה של טקסטים משוחחים, מושג שלמדתי ממך. כן, זה מרחיב את הרעיון, המחשבה והיצירה, שכן כל אחד מאיתנו הקוראים מרחיב את המחשבה, ואת מרחיבה מכך אפילו את היצירה, ולפעמים גורמת גם לחלק מהמגיבים להרחיב ליצירה משל עצמם. בכל זאת, מאוד מעניין כיצד משה שפריר הגיע למה שהגיע. נראה לי שפשוט אחרי שלימדת אותנו לאורך זמן להעמיק במבטנו ביצירות השונות ובהסברים השונים הקשורים לתערוכות (ציורים, שירים ומאמרים), הוא לקח את זה כאתגר, וזה הכיוון עליו חשב. את אכן מציבה לנו כאן אתגרים בשיח שאת יוצרת כאן בינינו לבינך, וכאן המקום להגיד שאני מאוד מאוד מעריכה את המשך הדיון שלך עם כל אחד ואחד מהמגיבים בתגובה חוזרת ממך. זה בדיוק מה שמפרה כאן, שלא "סתם" כתבנו לך תגובה, אלא שאת גם מתייחסת אליה, ובכך גם את מפרה אותנו בחזרה, בנוסף על מה שפרסמת במקור. תודה נורית, ושיהיה לך שבוע נפלא.

      גימל יקרה, לא אחדש אם אומר שאני מאד אוהבת את תגובותייך, ולא רק משום שבהם את מחמיאה ליצירות שלי ( זה הרי מובן מאליו) אלא בגלל הרצינות שאת משקיעה בקריאת החומר, בעניין העמוק שיש לך ובתגובה המושקעת גם היא. ואיך לא אגיב כך בחזרה? הרי מגיע לך. ומגיע , לדעתי, לכל מי שטורח לקרוא, ולהגיב. כך באמת נוצר שיח, שרק בשבילו שווה כל הפרסום הזה. ובאשר לגוף הדברים עצמם. אהבתי את האופן שבו ניתחת את הציור, והשווית אותו לפסלים. ואכן יש ביניהם שוני רב. כידוע לך אני לא קראתי להן 'אבניות', אבל בהחלט הסכמתי לראייה זאת. את הפסלים הבאתי להראות עוד כיוון שבו הדמויות מסותתות או יצוקות באבן, ולהם מראה מאד קוביסטי. במחשבה נוספת אני חושבת שאבן היא בכלל לא קוביסטית, להיפך היא מאד אמורפית ( אם את זוכרת את הסרטון שעשיתי  עם צילומי האבנים)

       

       

      http://cafe.themarker.com/video/2582559/

       

      אני שמחה לדעת ולהבין ממך ( ובעצם גם מאחרים) שהעניין הזה של טקסטים משוחחים מתחיל לחלחל , וזאת משום שבאמת, השיח התרבותי הזה, הרב זמני, ובין תחומי מעשיר מפרה ומעורר ליצירה, לדיון, לויכוח - ולדעתי אלה הם חייה של היצירה. אם לא יעסקו בה לאחר שיצאה מידיו של היוצר ייגזר עליה דין מוות.

      שוב תודה לך על תשומת הלב העמוקה והרצינית ( ואני חייבת לומר, גם האוהדת).

        22/7/12 13:30:
      שבוע טוב , אשוב להגיב
        22/7/12 11:36:
      נורית מקסים... "נשים חזקות האבניות האלה" יופי של אומנות היא פיסול.
        22/7/12 11:17:
      הי נורית, כאחת שמידי פעם יוצאת לה איזו יצירה אינטרטכסטואלית מאוד אוהבת את הנישה הזו. בעצם, זה תחום כל כך נרחב שקשה לקרוא לו נישה. אך לדעתי החסרון הגדול של יצירות אינטרטכסטואליות הוא שצריך להיות אדם עם ידע די נרחב והשכלה די טובה והיכרות מעמיקה עם נושאי שירה ספרות ואמנות מגוונים כדי להבין ולאהוב יצירות כאלה, ולא תמיד הן נגישות לאדם הפשוט. יצירתך עשירה ומגוונת. אשת חיל.
        22/7/12 10:54:
      *************&&&&&&&&&&&&&&*********************
        22/7/12 10:18:
      אוהבת את הקומפוזיציה, אופן הרישום החורט על הצבע, הנשים נראות לי באמת מוגבלות, נוקשות וחסרות זהות משלהן כמו אבנים או סלעים בטבע. העבודה והתגובות מופלאות:)

      נורית יקרה,

      אני מתנצלת מראש, אני לא נמצאת כאן ולא בפייסבוק. אך כשאני מגיחה הנה או לפייס בשעות לילה מאוחרות, אני נוגעת בחבריי וביצירותיהם ואני יודעת שאני מחמיצה הרבה. שניים מהמשוררים שכתבו לך אני מכירה הכירות עמוקה את אסתר ואת משה. אהבתי את השם "נשים אבניות",לא שגרתי, אך יש בו עוצמה שהזמן יודע להעצים אותה. העוצמה בתנוחת הישיבה ובעולמן המשתקף דרך הישיבה המיוחדת רק להן. אני לא הייתי מסוגלת לשבת ככה, אך הן יכולות כי ככה ציירת אותן,מכונסות עם עצמן, או משיחות זו עם זו על עולמן. אני דווקא מוצאת הרבה עומק בצבע הכחול שנותן לדמויות כמו משחקים של אור וצל. הצהוב מאיר את הגוף והכחול מאיר את הנפש. לא סתם נבחרו הצבעים האלה, מהכירות שלי איתך, וזו הכירות נרחבת ועמוקה לדיאלוג שלך בין ציור, פיסול וכתיבה יש יסודות מוארים גם בציור הזה וגם בעבודות הפיסול המציגות נשים במצבים שונים. את הפוריות הנשית אפשר לבחון במצבים שונים. יש לי חברה שעסקה בנושא ,שושנה בן עדי,סופרת,משוררת ופסלת שעיקר פיסוליה עסקו בנשיות המתפרצת של האישה. באחד מפסליה אישה יולדת אבן. זה מאוד מעניין החיבור של שתיכן לנושא. תודה וסליחה

      י

      ''

        22/7/12 04:10:
      הכובד המשמעותי הזה שיש לך בשירים נמצא גם בפיסול שלך לדעתי זה קשור לכוח הפנימי שלך. משו מיוחד את. (:
        22/7/12 03:08:
      נורית היקרה, אני אוהבת מאוד בציור "נשים בכחול וצהוב" את תנועת הישבה שלהן, שכמו שכבר נכתב עליה, מצד אחד היא מאוד קשה לביצוע, ומצד שני, מבחינת הציור היא מאוד חיה, וזאת למרות שהן נשים אבניות. אני אוהבת גם את ההצבה שלהן אחת מול השנייה, שכמו שכתבתי בפוסט אז, הן נראות עייפות מאוד ונחות, אך מצד שני מתעניינות עדיין אחת בשנייה. הנשים האלה שונות מאוד מהנשים בפסלים המוצגים כאן, שם באמת מדובר בנשים ללא חיים, דמויות אבן מראשיתן, ויש הבדל גדול מאוד בין הציור ההוא לבין הפסלים. בציור, הקווים עגולים ומדגישים את נשיותן של הנשים, ובפסלים לעומת זאת, הקווים מאוד מאוד חדים, ומייצגים משהו מאוד קשה ולא מנסים לדמות באמת דמות נשית, אלא רק לרמוז על כך. אני בהחלט אוהבת את העניין הזה של טקסטים משוחחים, מושג שלמדתי ממך. כן, זה מרחיב את הרעיון, המחשבה והיצירה, שכן כל אחד מאיתנו הקוראים מרחיב את המחשבה, ואת מרחיבה מכך אפילו את היצירה, ולפעמים גורמת גם לחלק מהמגיבים להרחיב ליצירה משל עצמם. בכל זאת, מאוד מעניין כיצד משה שפריר הגיע למה שהגיע. נראה לי שפשוט אחרי שלימדת אותנו לאורך זמן להעמיק במבטנו ביצירות השונות ובהסברים השונים הקשורים לתערוכות (ציורים, שירים ומאמרים), הוא לקח את זה כאתגר, וזה הכיוון עליו חשב. את אכן מציבה לנו כאן אתגרים בשיח שאת יוצרת כאן בינינו לבינך, וכאן המקום להגיד שאני מאוד מאוד מעריכה את המשך הדיון שלך עם כל אחד ואחד מהמגיבים בתגובה חוזרת ממך. זה בדיוק מה שמפרה כאן, שלא "סתם" כתבנו לך תגובה, אלא שאת גם מתייחסת אליה, ובכך גם את מפרה אותנו בחזרה, בנוסף על מה שפרסמת במקור. תודה נורית, ושיהיה לך שבוע נפלא.
        22/7/12 00:39:

      דודי,ביקשתי סדר. אז הנה, אני עושה. ואולי טוב שכך, שאם לך הדברים לא ברורים ומסודרים, ייתכן שגם לאחרים. אז ככה, שים לב שהכותרת האמיתית של הפוסט הזה היא "הנשים האבניות... וכו' ציטטה מדבריה של נורית ו'. הכותרת בראש הפוסט 'מה הקשר וכו'..." היא סוג של כותרת שאמורה להיות כותרת מזמינה ומסקרנת שבאמת שואלת מה הקשר בין נשים, בין אבן ובין פוריות - דבר שמתברר אכן רק בסוף הפוסט. למעשה רציתי להביא כאן את 'גילגולו של ציור- מאמר- שיר ,ולספר ולהראות כיצד טקסטים מתכתבים ביניהם. הנושא הזה של התכתבות בין טקסטים הוא נושא שמאד מעסיק אותי. לפעמים ציור, מוליד שיח, מוליד מאמר, מוליד תגובות, מוליד שיר. הנושא הזה של טקסטים מתכתבים הוא נושא רחב ועמוק, לא כאן המקום לרדת אל חקרו, לכן אני מסתפקת בכך שאני רק רומזת לעברו ומציינת שבעצם רציתי לתאר גילגול של רעיונות שהפרו זה את זה. להראות איך ציור מקבל שם, משנה שם, עומד בעין הדיון וממנו צומח גם שיר. ובעוד אני מדברת על שיח טקסטואלי, מבלי שתכננתי, קיבלתי גם את מכתבו של המשורר שפריר שניסה להעלות איזו סברה בקשר 'הנשים האבניות'. הוא משורר וגיאולוג במקצועו רצה להבין ואף הבין שאולי כוונתי לנשים לא פוריות. המכתב שאליו הפניתי בסוף, הוא ההתכתבות שלי עם אותו משורר. הנקודה המעניינת מבחינתי היא דווקא האופן שהשיח ממשיך להתרחב. וזו הסיבה שבגללה הבאתי גם את הקישור אליו. ובאשר לנשים האבניות, אני בניגוד לשפריר, לא ראיתי בנשים אבניות אלה ( שאגב, קיבלו את השם לא ממני אלא ממשוררת אחרת) סוג של נשיות עקרה, ועל כך אני מדברת במכתב התשובה שלי לשפריר.

      מקווה שעכשיו עשיתי לך סדר. ותודה ששאלת. ותודה על ההתעניינות.

        22/7/12 00:19:
      כפי שלמדתי ממך,אני קורא את ההתחלה ועובר לסוף וכך אני מצליח להבין את הרעיון... בהמשך אני קורא את הכל כולל תגובות...(תשלחי קישור לחברים). יצאתי מעט מבולבל... נשאלת ע"י משה שפריר בקשר לפוריות האישה, וענית:"לא, זה לא מה שרציתי לבטא, כך אני מניחה, משום שכאשר אני מדברת על נשים, בציורי ובשירי השונים, לא עניין הפריון מעסיק אותי. כאשה פורייה, אם לילדים ולנכדים – לא הפריון או אי הפריון מעסיק אותי". "מה הקשר בין נשים,אבן, ופוריות". זה שם הכותרת של הפוסט ששלחת. עצם השאלה מה הקשר בין... אז לפוריות יש שייכות נלוות, זה מעין סתירה שלא הבנתי? נורית, לגבי הפיסול של נשים בסגנון קוביסטי, לדעתי,אין הדבר אומר על תכונות נשים בכוון חוסר רגש באישה ההפך, לדעתי נשים חזקות כאבן ועמידות בפני כוחות חיצונים שגבר נמס מולם..., הן גם מתקשטות באבני חן ליופי והן האבן היסוד של הגבר והמשפחה... כפי שכתבתי לך חשבתי על רעיון ללכת לכוון האישה עוד מתקופת האדם הקדמון,אך לעת אתה אני מעת מבולבל ואת כמובן תעשי לי סדר

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין